נזכור גם את אלה שנלחמים על החיים

לצד החללים, נחשוב היום גם על מי שנשארו איתנו. שנלחמו, בשבילנו, שנלחמו, על עצמם, שגם אחרי שעזבו כבר מזמן את שדה הקרב, חלקם עדיין נלחמים על החיים

ניצן כהנא, זוכרת את החללים שלא עלו בדרגה ואת אלה שנלחמים על החיים (אלבום פרטי)

ביום הזיכרון הזה אני רוצה לזכור את החללים שלא הועלו בדרגה.

הפקס בדיווח דובר-צה"ל היה מקרקש בנוהל, לפחות אחת לחודש, ופולט דף עם שם של חלל.

הפקס היה מקרקש ולרגע החמ"ל היה עוצר מלכת. פקס קצר, דף אחד – תאריך, שם מלא וקוביות עם שם פונטי, כדי שאם יהיה סיקור ידעו להגות את שמו

הפקס הזה היה מגיע בלי שקיבלנו עדכון מאף חמ"ל בשטח על אירוע או מבצע, אפילו חמ"ל נפגעים היו מרימים טלפון רק לוודא הגעה של הפקס בלי לעדכן מאוחר יותר שכבר נודע למשפחה.

הודעה מעורפלת קבועה היתה יוצאת לכתבים – "חייל צה"ל נמצא ללא רוח חיים, נסיבות מותו נחקרות" והם ידעו לא להתקשר לתהות מתי תצא בעניינו גם הודעה רשמית.

הפקס היה מבשר על עוד ילד, פרח שנקטף, שנתנו לו נשק בלי לוודא שזו לא טעות חמורה, שלא שמענו לכאב שלו ונתנו לו מזור. הפקס היה מסמל חיים של ילד שלא ראינו.

ואני רק רוצה, ביום הזיכרון הזה, שנזכור גם את הילדים שלא עלו בדרגה, שלא נכתבה עליהם הודעה רשמית, ששלחנו אותם כגיבורים לצבא עם נשק, והחזרנו אותם בארונות מתים.

את הטקסט הזה כתבתי לפני שנתיים, על אנשים שאני לא רוצה לשכוח ועל זיכרון שלא מפסיק לבעור.

אבל לצידם, היום הייתי רוצה לחשוב גם על מי שנשארו איתנו. שנלחמו, בשבילנו, שנלחמו, על עצמם, שגם אחרי שעזבו כבר מזמן את שדה הקרב, חלקם עדיין נלחמים על החיים.

בדיוק בגלל זה, השנה, את ערב יום הזכרון ציינתי ביום הזיכרון לנופלים ולחיים של רסיסים.

פרויקט רסיסים הוקם בשביל אלה שחזרו בחיים מהמלחמה, אבל שונה מכפי שיצאו אליה. לוחמים ולוחמות, תומכי לחימה, הורים של, בנות ובני זוג… כל אלו מקבלים תחושת הזדהות, קהילה וקבלה בפעילות המגוונת שרסיסים מפעילה בשש השנים האחרונות. שבשיאה אירועי ״יום הזיכרון לנופלים ולחיים״.
היום, כדי להמשיך לפעול ולשנות, רסיסים יצאו בקמפיין מימון המונים שמטרתו לאפשר להם לשמר את מה שהקימו, להרחיב את הפעילות ולהעמיק אותה.
אם אתם כמוני רוצים שהם ימשיכו לפעול – תמכו בפרויקט מימון ההמונים שלהם. דווקא היום.
[youtube z9Oe_FiL-aA nolink]