להיות אל הורית בישראל

"בגיל 33, בזמן שכולם הלכו להם בתלם, זוגיות-חתונה-משכנתא-ילדים, חילחלה אצלי התודעה כי אישה יכולה לבחור על גופה", מספרת השחקנית מיטל ילינק. "התחלתי לשאול האם אני רוצה בכלל להביא ילדים לעולם"

24/03/2019
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • RSS

מאת: מיטל ילינק

אני אתחיל מהסוף, אני סופגת המון ביקורת, מקבלת המון שאלות ותהיות אבל בסוף היום חיה בשלום עם הבחירה שלי. אז, היי, אני מיטל ילינק, בת 40, בזוגיות, יוצרת ושחקנית בתאטרון הסימטה, ובחרתי שלא להביא ילדים לעולם. כשחקנית ויוצרת פמיניסטית, רוב יצירותיי מתעסקות במקומה של האישה בחברה המודרנית.

בישראל 2019 אישה "צריכה" להיות לא רק אשת קריירה, אלא גם אמא לתפארת מדינת ישראל, מצב בו בנוסף ל-"יעודה הטבעי" של אישה כרחם לאומי, עליה גם לפתח קריירה מעניינת שתניב משכורת ששווה לפחות למשכורתו של גבר. עפ"י המחקרים, אישה מרוויחה כ-30% פחות מגבר באותו התפקיד. מצב אי-שיוויני זה יכול, עלול בלשון נזהרת, לגרום לנשים לבחור בילדים או קריירה, להתרכז רק בעולם אחד. לא מכיוון שהן לא מסוגלות, הרי אנחנו מולטי טסקינג, אלא מתוך בחירה.

באנר הרשמה מתוקן

אני בחרתי בחופש יצירה, להיות יוצרת עצמאית שמושפעת מההנעה שלי-ליצירה שלי. יש נשים אשר תבחרנה מתוך אותו מניע של חופש יצירה לעשות ילדים ולא להשתעבד לעבודה. אני בחרתי להיות "אל הורית", לחיות את חיי ללא ילדים ולהתמקד ביצירה התאטרלית שלי.

מיטל ילינק צילום אלבום פרטי

ההתעסקות באי-שיווין המעמדות (בין נשים לגברים) בעידן ה-MeeTo# גרם לבימאית שרון גומבוש ולי, מקימות אנסמבל קיבוץ גלויות, להעלות את ההצגה "חיה רעה", בתאטרון הסימטה, בהשראת המערכון "הדוב" של צ'כוב. אנטון צ'כוב, סופר ומחזאי רוסי מהמאה ה-19, כתב סיפורים ומחזות אודות תקופתו. אנחנו לקחנו את היצירה שלו והחלפנו בין המגדרים ובכך התאמנו אותה לימינו.

במקור צ'כוב כתב את דמות הגבר כחזק ושולט ואילו האישה, חלשה ונשלטת. אך בעיבוד שלנו - דמות האישה היא החזקה. על הבמה נפגשים שני אנשים, גבר ואישה המאוכזבים ממערכות זוגיות קודמות ולא מעוניינים בקשר אינטימי, ובכל זאת מוצאים עצמם נאבקים על מעמדם עד לכדי דו קרב של ממש. זוהי קומדיה מצחיקה ואנרגטית שבה אין מנצחים, אלא הבנה כי זוגיות מורכבת משני צדדים שונים ומשלימים. בדיוק כמוני וכמו בן זוגי, יחד, אנו עדיין מנסים להבין איך שתי תפיסות מנוגדות כל-כך בנוגע לילדים יכולות להסתדר. דבר אחד בטוח - לאהבה יש חוקים משלה.

 בישראל שמקדשת ילודה, אל הורות זו בהחלט בחירה לא פשוטה.

בגיל 33, בזמן שכולם הלכו להם בתלם, זוגיות-חתונה-משכנתא-ילדים, חילחלה אצלי התודעה כי אישה יכולה לבחור על גופה. התחלתי לשאול את עצמה האם אני רוצה בכלל להביא ילדים לעולם. בגיל 35 הבנתי באופן מוחלט שאני לא מעוניינת בזה. ולא, לא הושפעתי מהסביבה, לא גרתי בזמנו תל אביב אלא הרחק משם בבאר שבע, בה זה לא שכיח, שם, ביני לביני הבנתי שאישה יכולה להחליט על גופה ועל חייה.

התגובות לא  איחרו לבוא. הקשות ביותר היו מנשים שנאבקות להביא ילדים לעולם, ששרויות בטיפולי פוריות קשים ויש לי אהדה אליהן, אני מבינה את המקום שלהם אבל זה עדיין לא שולל את המקום שלי או הופך את הבחירה שלי ללא לגיטימית. אגב, גם לגברים יש מה לומר בנושא, אבות בד"כ מבינים אותי ואפילו בשקט בשקט, כשאף אחד לא שומע, מתוודים שעשו טעות, שאולי לא היו צריכים להיות אבות, לעיתים יותר רחוקות גם נשים, אמהות, מתוודות בפני על הטעות. אחרי שהם פולטים את האמת שלהם אני צריכה להבטיח שזה ישר רק ביננו.

מיטל ילינק צילום אלבום פרטי

אוהבים גם לשאול אותי מה אמא שלי אומרת בנושא; אז אמא שלי בטוחה שזאת בחירה מרדנית ושאני חיה בללה-לנד. מה גם שמאז שאני נמצאת בזוגיות מזה שלוש וחצי שנים והיא בטוחה שזה יעבור לי.

 אז את לא רוצה ילדים כי את שונאת ילדים? שאלה מוזרה שגם אוהבים לשאול.

אז ממש לא, אני מאוד אוהבת ילדים, לראיה, יש לי תאטרון ילדים ועיקר הפעילות היומית שלי עם ילדים ונוער. בגלל ההבנה שלי כמה הנפש הזאת עדינה וכמה עבודה צריך להקדיש בעבורה, רק מעודדת אותי להתבצר בהחלטתי. הזמן שאצטרך להשקיע בילדי יצא מ-"בנק הזמן" שלי ושל יצירותיי ועל זה אני לא מוכנה לוותר. אבל אני נהנית בעיקר עם ילדים של אחרים, כי זה מוגבל, כי אח"כ חוזרת לשקט שלי.

בשקט הזה נמצא גם בן זוגי בשנים האחרונות שאמנם צעיר ממני ב-5 שנים, אך מאוד רוצה ילדים ומשפחה. כבר מהדייט הראשון שלנו הנחתי על השולחן את זה שאני לא מעוניינת לא בחתונה ולא בילדים, מה שלא עצר בעדינו להמשיך את הקשר. מאוד פוגע בו כששואלים אותי על ילדים ואני אומרת בחיוך אך בנחישות "לא תודה". שנינו, כל אחד מצידו, מקווה שהשני יחבור אליו. אנחנו לא מתנהגים כאילו הסוגיה הקשה הזאת לא נמצאת ביננו, זה ענן כבד וגדול שנמצא מעלינו כל הזמן ומשפיע על הקשר. הפחד שלי הוא שהקשר הזה ייגמר בגלל שאני לא מוכנה להתפשר, ומכיוון שבן זוגי לא יוותר על הרצון שלו להיות אבא, אבל להביא ילדים מבחינתי זה ויתור על עצמי ועל החופש שלי, אז אני מצויה בדילמה נוראית.

ומה עם חרטה? לא תתחרטי על הבחירה הזאת? זו בד"כ שאלה שסותמת את הגולל על שיחת האל ההורות עם אנשים. אז כן, ברור שאני עלולה להתחרט על כך שאני בוחרת לא אביא ילדים לעולם, אבל חרטה יותר קשה בעיני היא אם אעשה ילדים ואתחרט על זה שהם כאן.

ההצגה "חיה רעה" מועלה בימים אלה בתיאטרון הסימטה, סמטת מזל דגים 8, יפו העתיקה. ההצגה הבאה ביום שישי ה-29/3/19 בשעה 21:00. להזמנת כרטיסים באתר תאטרון הסימטה-www.hasimta.com / בטלפון 03-6812126.

 ** הכותבת, מיטל ילינק, בת 40, היא שחקנית ויוצרת עצמאית, אשת תאטרון ואמנית רב-תחומית מזה 15 שנים.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה