המסע של חיי

המסע של יפית ונטורה התחיל ממקום של געגוע ובמהרה, עם כלים נכונים והרבה אהבה, הפך לסיפור הצלחה ולהישג הגדול של חייה

05/03/2019
בלוג אורח קבלו עדכונים מבלוג אורח
  • RSS

שמי יפית ונטורה, בת 40, נשואה,  אמא לתאומים בני 17 וילד בן 12 ומתגוררת עם משפחתי ברחובות. המהפך של חיי התחיל באזכרה של סבא שלי שהיה האדם הכי קרוב אלי בעולם, סבא שגידל אותי מגיל אפס.

יפית ונטורה אלבום פרטי

סבא שלי היה שורד שואה מרומניה, שורד שואה שהעדיף כמו רבים אחרים לא לדבר על מה שהיה ולהתרכז בהווה, במשפחה ובחיים החדשים שהקים עם סבתא שלי בארץ ישראל. לאחר שנפטר גיליתי שחווה התעללויות קשות, אלימות, רעב והזנחה באותה תקופה ארורה. דברים שגרמו לו לסיוטים בלילה ורדפו אחריו עד יום מותו ואיש לא ידע חוץ מאשתו.

מעולם לא יכולתי לתאר לעצמי שסבא שלי החייכן, המצחיקן, הבנאדם הכי אהוב עליי מסתיר ממני היסטוריה שלמה של תופת, עבר שלם של כאב.

יפית ונטורה אלבום פרטי

הבנתי שאני רוצה לדעת יותר, לחקור ולהבין ואז התחלתי את המסע של חיי.

התחלתי לתעד שורדי שואה בכל רחבי הארץ. פרסמתי מודעות בכל מדיה אפשרית וכתבתי שאם יש שורד/שורדת שואה שמעוניינים לשתף בסיפור שלהם אני אשמח להגיע להקשיב ולתעד. הבנתי שאני חייבת את זה לדורות הבאים שבקרוב לא יוכלו להקשיב לסיפורי השואה ממקור ראשון.

לא רציתי שסיפורי הזוועות האלה ייקברו, ייעלמו ולא יונצחו וגם לא רציתי שהדורות הבאים ילמדו על השואה כעוד אירוע היסטורי מעומעם שקרה לעם היהודי.

ביקרתי בהרבה בתים, בארגונים, באתרי הנצחה, הקשבתי בשקיקה וקיבלתי הרבה חומר ומידע. תכננתי לקחת את אוסף התיעודים ולהקים מבנה אינטראקטיבי בנושא השואה. מבנה ייחודי השונה מהמוזיאונים הקיימים בארץ, מרכז שיכלול תיאטרון והרבה טכנולוגיה (חלל תלת מימד, הולוגרמות, מציאות רבודה) כל דבר שיחבר את הדור הצעיר לנושא, ידבר בשפה שלהם ויגרום להם לחוות להרגיש ולהקשיב לסיפור עם חיבור, רגש, הזדהות.

איך להפוך משכירה לאישה עצמאית מצליחה?

מיד פניתי למעוף- מערך השטח של הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה והתעשייה. שם קיבלתי הכוונה, השתתפתי בקורס 'יוזמים עסק' ולמדתי איך לשווק ואיך להתנהל כלכלית.

הקורס הזה שינה לי את התפיסה והחשיבה על איך להפוך משכירה לאישה עצמאית מצליחה. קיבלתי דרך מרכז מעוף של הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, יועצת עסקית נהדרת שליוותה, ועדיין מלווה אותי, בצמיחת הפרויקט. כל אלה נתנו לי את הכלים להתחיל ולהניע את הפרויקט קדימה.

יזמתי פגישות עם נציגי עיריות וגורמים בכירים בכל רחבי הארץ שלצערי התלהבו מהרעיון אך ציינו בפניי כי לדבר כזה נדרש תקציב גדול שאינם יכולים לתת. פניתי לקרן אנה פראנק שיושבת בשוויץ ותומכת בפרויקטים להנצחת השואה. הם התלהבו והתרגשו מהרעיון שלי ושלחו נציג מטעמם שניפגש איתי מספר פעמים ובהמשך בחנו את האפשרויות איך ניתן להוציא זאת לפועל. יחד איתם הבנתי שלמבנה כזה נדרש משקיע ושזה הולך לקחת זמן.

מקום של תקווה

לא רציתי לבזבז זמן ולכן ביקשתי מהם סיוע קטן שיעזור לי להקים תיאטרון אינטראקטיבי נייד על מנת שאוכל לנדוד בכל הארץ ולהשמיע את הסיפורים לכל מי שרוצה לדעת יותר על השואה ,להתחבר, להתרגש ולהזדהות. קרן אנה פראנק אישרו לי תקציב שבעזרתו הקמתי את מקום של תקווה –מרכז אינטראקטיבי נייד שעוסק בשואה.

שכרתי את הבמאי דודי שמאי שליווה ועדיין מלווה אותי בתהליך הגיבוש והיצירה ולאחר מספר חודשים כתבתי את ההצגה הראשונה של המרכז שנקראת "להיכנס לנעליים שלהם"- הצגה לגילאי 15 ומעלה שמתאימה גם כחלק ממסע ההכנה לקראת המסע לפולין. ההצגה מבוססת על דילמות מתוך אוסף התיעודים שאספתי. דילמות שעוסקות באהבת האדם, בעזרה לזולת, בקושי הישרדותי, בסמכות מול מוסריות.

מקום של תקווה יפית ונטורה אלבום פרטי

לפני תחילת ההצגה נבחרים מהקהל נציגים שמעוניינים לקחת בה חלק והםעוברים תדרוך על תפקידם כניצבים ומקבלים אביזרי במה תואמים. תחילה מוצגות הדילמות על הבמה בעזרת שחקנים מקצועיים ובמהלכן הם משלבים את נציגי הקהל שנבחרו מראש. בין דילמה לדילמה מתקיים שיח תרבותי ודיון עם כל קהל הצופים שגם יהיה זה שמכריע את הסוף. לאורך כל ההצגה הקהל הוא שותף מלא והוא זה שקובע את פתרון הדילמה. דבר זה יוצר אצלו רגש, הזדהות וחיבור עמוק לנושא.

ביחד עם דודי ערכתי אודישנים שבסופם ליהקנו שמונה שחקנים מקצועיים שרובם דור שלישי לשואה ולכולם יש חיבור גדול לנושא. היום ההצגה רצה בבתי ספר בהצלחה גדולה, המשובים עליה מלאי שבחים:

"החוויה הייתה מטלטלת ומרגשת"

"זה מפעל ההנצחה הכי מיוחד שהכרנו שמהווה דוגמא לכולנו"

"מחכים להצגה נוספת"

"התיאטרון החוויתי העצים את החוויה ,השאלות והדילמות אצל כולנו"

אציין כי אנשים פרטיים, שרובם בני הדור השני והשלישי לשואה, טענו כי התיאטרון האינטראקטיבי שיצרתי הוא דרך נהדרת לספר את סיפורי השואה בדרך הכי קרובה לשמיעת הסיפורים ממקור ראשון. עצם ההשתתפות הפעילה של הקהל יוצר קירוב ושיתוף ומנציח את השואה בדרך מיוחדת ומרגשת.

בכוונתי להעלות את ההצגה לא רק בארץ, כי אם גם מול קהילות יהודיות בחו"ל שמחפשות את הדרך המיוחדת להתקרב לשורשים, ללמוד על נושא השואה ובו זמנית גם לחוות ולהתרגש.

מתוך ההצגה מקום של תקווה. אלבום פרטי

כיום, כשניצולי השואה הולכים ומתמעטים והאנטישמיות בעולם גדלה, אני רואה בהעלאת ההצגה הזאת חשיבות גבוהה להנצחת השואה בארץ ובעולם. על פי בדיקתי זאת הפעם הראשונה בארץ שנכתבת הצגה אינטראקטיבית בנושא השואה והפוטנציאל שלה להצלחה הוא מאוד גדול.

בימים אלה אנחנו עובדים על הצגה חדשה שנקראת "והעולם שתק" הצגה עם דילמות מורכבות יותר שפונה לקהל מבוגר יותר ובמקביל כמובן מחפשים את המשקיע להקמת המבנה האינטראקטיבי.

זה התחיל מרעיון שבא מגעגוע ובמהרה, עם כלים נכונים והרבה אהבה, הפך לסיפור הצלחה ולהישג הגדול של חיי.

***

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה