הזכות הבסיסית לבית

המשוררת יודית שחר שיוזמת מחר הפגנה במאהל שואלת שאלות בסיס על הזכות לקורת גג ועל חמדנות השלטון, ומדגישה: זה לא פוליטי

18/07/2011
בחדשות קבלו עדכונים מבחדשות
  • RSS
» יודית שחר. צילום: איריס נשר

פעם, לפני שחולק העולם למדינות מדינות, נדדו בני האדם לכאן ולשם, ובאשר הניחו את ראשם היה זה מעונם. זכותם של בני האדם על האדמה הייתה ברורה.

אחר כך קמו ממלכות והריבון הפך לבעל האדמה. חילק או לא חילק כרצונו. מאוחר יותר קמה המדינה הריכוזית המודרנית שירשה את תפיסת הריבון, השתלטה על האדמה ומכרה אותה לבעלי ממון.

כשהמדינה הציונית קמה לפני 63 שנה, היא קנתה אדמות בכדי לחלק בין אזרחיה וליישבם. והנה כמה שנים עברו ואותה מדינה מתנכרת לאזרחיה, הזכות הבסיסית לפיסת אדמה, למעון, לקורת גג, נגזלה מהאזרחים והופכת לפריבילגיה של בעלי הון. כל בעל מחסן מט, דירת חדר מעתה הוא בחזקת בעל ''נכס''.

שמתם לב איזו מילה מגעילה זו ''נכס''. כמה מנוכרת היא?

אנשים בישראל כבר לא הולכים בתום יום עבודה הביתה. הו, לא, הם הולכים לנכס שלהם. ולמי שאין נכס? שילך לעזאזל וישלם על כך עד יום מותו, בשכר דירה מופרך, במשכנתא משעבדת, צמיתות מודרנית עבור זכות בסיס. להיות בעל פיסה, מקום על האדמה עליה נולדנו.

ונשאלת השאלה האם ל''מדינה'' יש זכות חוקית או מוסרית לגזול את את זכות היסוד הבסיסית הנ''ל מאזרחיה, שהרי אם אין לשילטון זכות שכזו חובה עלינו לקום עליו ולשנות את החוק הלא מוסרי.

ואני שואלת, ממתי הפכה המדינה הזאת לכל כך רעה לאנשיה. שילטון שגוזל אוכל מפי ילדים קטנים, שגוזל תרופות מקשישיה, שהופך את הקיום לגיהינום סיזיפי בלתי אפשרי.

מדינה שעבור הזכות לשתות את מימיה אנחנו משלמים אינסוף מיסים ישירים ועקיפים. מדינה שאנשים ישרים וחרוצים לא מצליחים להתקיים מעבודה קשה תובענית.

ובואו לא ניתן לפוליטיקאים לבלבל או להשלות את עצמנו ושוב ולפלג אותנו באמירה שזהו ''ויכוח פוליטי''. הזכות לדיור, דהיינו לקיום בכבוד, איננה קשורה לימין או לשמאל. זה לא משנה מי אתה, היכן נולדת ומיהם הוריך. הזכות למקום על פני האדמה היא זכות מוסרית מעצם היוולדנו.

ונדמה היה שאין קץ לשלטון הבארונים שאחזו בארץ הזאת באצבעות חמדניות בתיווך אנשי השילטון. ואיזו הפתעה, טיפין טיפין ובזרם גובר קמים אנשים ומקימים מחנות אוהלים.

אנשים שאומרים נחרצה: חזירים נמאסתם!

אתמול הייתי במחנה האוהלים בשד' רוטשילד  ולבי התרחב. הפנינג, תחושה של שחרור.

ונשאלת השאלה לאן תוביל המחאה הספונטאנית הזאת, וכמה זמן היא תמשך. או יותר נכון, כמה זמן שועי המדינה יאפשרו לה להימשך לפני שהם יסגרו את השאלטר ויכבו את המסיבה.

ואני אומרת אנשים, קומו, בואו כולנו לתמוך, בואו נחזק אותם ואותנו. משום שזוהי זכותנו שלנו כולנו ושל ילדינו, ושל בני ילדינו, למקום על פני האדמה! בואו להפגין אתי, ועם משוררי ויוצרי גרילה תרבות, ביום ג' ב -19 בחודש, בשעה 18.30 במאהל המחאה בצפון שד' רוטשילד, משום שאין דרישה צודקת מזו!

יודית שחר

יודית שחר היא משוררת ישראלית ואשת חינוך, זוכת פרס טבע לשירה 2009




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה