גברים בחצאית

נשים יכולות היום ללבוש חליפות "גבריות" ולהישאר מושכות בעיני המין השני, ואילו גברים בחצאית הם עדיין קוריוז נלעג

17/07/2011
ארז עמירן קבלו עדכונים מארז
  • RSS

מגיל אפס מכוונת החברה את הילוד לגדול להיות מה שמצפים ממנו על פי מינו.

ראשית הוא מסומן צבעונית – ורוד לילדה (ריגשית, חמה והפכפכה) ותכלת לילד (שקול, יציב ומאופק). אנחנו, הורים מודעים ומתקדמים שכמונו, כמובן שנצא נגד החלוקה הפשטנית הזו. אבל שימו לב – בדרך כלל הקדמה הזאת הולכת בכיוון אחד בלבד; הורים רבים ילבישו בנות בתכלת. מעט מאוד מהם ילבישו בנים בורוד.

בהמשך יתגברו המאפיינים המגדירים אופנתית את ההיררכיה בין המינים. החליפה הגברית מבליטה כתפיים חסונות ומטשטשת את קוי המתאר של הגוף. מבעד לחליפה נשמר המידע על הגוף כמסווג, לטובת המידע הגלוי על מצב העו"ש.

השמלה הנשית מדגישה קוים עגולים, היא נצמדת לחזה ולאגן ומאפשרת זיהוי גופני ברור ומדויק.

בסופו של דבר, האופנה ניסחה את הקריטריונים לגבי מודלים גבריים ונשיים, תוך דיכוטומיה ברורה – חוזק ויציבות גברית, לעומת רכות ועדינות נשית.

נשים מוגבלות

לאורך ההיסטוריה הגבילה אופנת הנשים את הגוף – צמידי מתכת לצוואר, רעלה, נעלי עקב, שמלות צמודות ומחוכים. לעומתה, אופנת הגברים הקפידה תמיד על חופש תנועה. וגם כשחצאית הקרינולינה הנפוחה הפכה למיני קצרצר, המסר נשאר כשהיה – אובייקט פאסיבי שתכליתו לשמח את עיני המתבונן (הגברי) ולהצר את צעדיה של הקולבית המשמחת.

מנסים לשבור את החד-כיווניות

כשאשה מאמצת מאפייני לבוש גבריים, היא מעידה על עלייה בדרגה על ידי ניכוס הערכים המובחנים של המעמד השלט. לעומת זאת, גבר שיאמץ אלמנטים מן האופנה הנשית, יהפוך במרבית המקרים לבדיחה. חברתית, התכונות "הגבריות" המשויכות לבגד, הן מבחינת מצרך מבוקש לנשים הלוקחות חלק בעולם הקריירה המודרני. בעוד התכונות "הנשיות" של הבגד, עדיין נתפסות כעלבון לגבריות של הלובש.

אז עכשיו מישהו החליט שהגיע הזמן לערבב ולחלק את הקלפים מחדש. הפקות אופנה, חתרניות-בכאילו, מתקדמות-בנדמה-לי, מלבישות חליפות וקושרות עניבות על דוגמניות בקרחת, בעוד גברים מטושטשי זהות נחנטים במחוכים כשליפסטיק אדום מעיר בהם שפתיים נבולות.

שניים שעושים זאת. מימין: מארק ג'ייקובס. משמאל: פטריק מוהר

ועדיין

גבר בחצאית לא משתחרר מהדפוס הגברי המנתב את חייו. אודם ואיי-ליינר לא משנים תפיסה מעמדית שהתקבעה במשך מאות שנות היסטוריה. הוא הופך לגימיק, לסטייה חולפת  שמייצרת, במקרה הטוב, מבוכה קלה. ומיד כשהצילומים יגמרו והסט יתרוקן, ירד הגבר מנעלי העקב ויחזור למכנסי הבוקסר המנחמים ול"מאמי, תעשי טובה תביאי לי בירה".

אישה בעניבה, במסגרת איזה שהוא "הפוך-על-הפוך" מטורלל, נתפסת בעין הגברית כסקסית, כמי שמשתתפת במשחק תפקידים מתגרה. זאת כל עוד היא דואגת, כמובן, להתייצב בזמן ליד הכיריים כדי להכין ארוחת צהריים חמה ולהסיע את הילדים לחוג.

כי לפעמים בגדים הם רק בגדים. הם מנכיחים ויזואלית שינוי שלא באמת קורה (עדיין).

מתאים להופעות, לא לרחוב. סולן פלסיבו, בריאן מולקו

מתוך הבלוג של ארז עמירן - מידות רעות

צילומים:

Getty Images



תגיות: ,

מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה