טיול ואוכל בגליל המענג

השף והצלם טל פרנהיימר (שעבד במול ים וכשף פרטי) בסיור נקודות קולינריות בגליל המערבי, עינוגי חיך ועין וסיפור אנושי גברי

פלפלים על המנגל

אצל רמי בגליל – אושר בזול: רמי אומר לי לבוא, כבר הרבה זמן שרמי אומר לי  "שף, אל תאמין להם,לא מסוכן פה, זה רק שעה וחצי נסיעה מהביצה שלכם שם בארץ הזיעה והיתושים". האמת שרמי הוא אדם אמין, מלח הארץ, ממקימי סיירת דובדבן יחד עם אהוד ברק,  מהפכן מלידה שמשתדל ללכת אחרי הלב ובדרך כלל מצליח. גם ככה עברו היום חמש שנים מאז המלחמה ההיא, שהייתה ממש אצל רמי בתוך הבית. כתל אביבי שמתקשר מול חבריו בעיקר דרך הפייסבוק נחשפתי להגיגים מעצבנים של רמי בתקופה האחרונה- בוקר אחד הוא אצל א', (שמו שמור במערכת) שותה עראק מיצור עצמי, ערב אחר הוא חונך ברביקיו חדש שהחברים הטובים קנו לו ליום הולדת וביום אחר הוא חושב שחומוס בריא בשמונה בבוקר אצל הארזים בשלומי.

בדרך כלל כשמתארים אוכל וסצינה קולינרית זה טריגר שמעורר אותי כשף להבין על מה המהומה.  רמי כבר ראה עולם ואני הרי רק חזרתי משבוע שיטוט ללא פיקוח בסמטאות רומא ונאפולי, אז לקחתי ביד את הפייסבוק ואמרתי לו שאני מגיע מחרתיים, ברגע האחרון נזכרתי לוודא את מספר הטלפון שלו ויצאתי לדרך.

ציוד לדרך בפראדיס –  הודעתי לרמי שיזמין את מי שבא לו לארוחת ערב, עוד לא ביקרתי אותו מאז שכציוני מתיישב קיבל קרקע בחינם מהמדינה (דרך אגב כל אחד יכול, רק בואו ) ואני כבר מנהל לו את הבית ´"אני דואג לדגים ובשר,שמן זית וירקות עליך".

עשר בבוקר בפראדיס, המקומיים יושבים בבתי הקפה ומוכיחים לעולם שחומוס בשילוב עם נרגילה מתאימים לכל שעה ביום. חיפשתי חנות דגים, לוקוס שלנו, לבן כזה ומלכותי, נכנסתי ל"אימפריית הדגים" של ג'מאל וביקשתי לוקוס יפה, קיבלתי שילמתי והמשכתי בתקווה שהלוקוס אכן מלכותי. תכננתי לבשל אותו בתנור לאלו שלא רוצים את צלעות הטלה המדהימות של דוד לגזיאל מרמת גן, גם כשר וגם הכי דה בסט שאפשר להשיג.

בוקר באדמית– קיבוץ אדמית די נטוש, כמה עשרות מקומיים, לא יותר. לאחרונה המדינה הקצתה חצי דונם בחינם לכל דורש כדי ליישב את הגליל, יפה מצדם, היענות לא רעה של תל אביבים הביאה לקיבוץ כמה עשרות משפחות נוספות באזור הרחבה הצופה דרום מערבה מגובה 500 מטר מעל פני הים לאחד מהנופים הכי יפים בארץ.

אם תעצום עיניים זה מזכיר את ארץ זבת חלב ודבש, נוף כמו שמשה ראה כאשר השקיף על הארץ, רק כמה דגלים צהובים מצפון מעבר לגבול הלבנון כחצי קילומטר בלבד מהחצר של רמי נוגחים אותך חזרה למציאות. מצאתי את רמי, ואני די בהלם מהמקום שהוא גר בו, פשוט חלום ים תיכוני ."בוא נלך לאכול דגים " הוא אומר, ואני מסתכל עליו כמשוגע, "רמי, דגים זה ביפו, מקסימום עכו, אם אתה מתעקש אז באתונה", הוא מבקש שאשתוק ומיד אנחנו מדרדרים עצמנו מכביש הצפון על גדר הלבנון למטה לכיוון כפר יאסיף.  המקום הזה שהפך את חומוס אבו אדהם לקדוש יהודי, מכיל סוד כמוס, הדגים של נסיב, דור שני של דייגים מהצפון המשווק דגים טריים מהאזור לרוב מסעדות הצפון. לפני כמה שנים טובות פתח מעבר לחנות הדגים שלו מסעדה גלילית שספונה בסמטאות הכפר ובה הוא מבשל בשביל הכיף ובהמון אהבה, עברתי אתו לרגע את הכביש ונכנסנו למקרר הדגים, הוא ביקר שאבחר בדג חרב יפיפה, נכנעתי, אך ביקשתי גם שלושה סרטנים כחולים בסגנון שהשף חושב לנכון.  חזרתי ורמי חיכה לי ליד שולחן עמוס בסלטים מקומיים מהמשובחים שטעמתי בשנים האחרונות, ים של עשבים טריים ירוקים והכל עם הרבה שמן זית ולימון, גם מי שלא בעד דגים,  ייהנה מאתנחתא צמחונית שם. מיותר לציין שהדגים ופירות הים היו נהדרים והכניסו את המקום ישר מהפינה לשיפוטכם לשלושת הגדולים.

עראק בכליל –  א' קבלן מצליח,עבר לגליל מתל אביב, בנה בית בסגנון יווני ארץ ישראלי ומשתדל לחיות חיים "ירוקים" מכל הבחינות. האהבה שלו זה עראק משובח, אותו הוא רוקח מסוגים שונים של פירות ומזקק את הנוזל שקוף שלוש פעמים. בחצר הוא הקים בית אבן קטן, שם הוא שוקד על התמהיל הנכון של עראק גלילי. רמי אמר שצריך להוריד את הארוחה אז נסענו בשביל העפר  הידוע של הישוב כליל והגענו ,רמי נרדם מיד על הערסל ואני התחלתי במלאכת הטעימות; אני לא מומחה בעראק ויש לציין שאפילו חששתי מעט מנוזל בלתי מזוהה של 60-70 אחוז אלכוהול. אבל המשקה היה משובח, קטפנו כמה פרחי קישואים בחצר והרבה זעתר בלאדי גלילי, הזמנתי את א' לעלות אלינו בערב  לברביקיו, הוא הבטיח לדייק, כל המהות פה בגליל זה לקחת את מה שהחיים מזמנים לך ולהימלט מנורמות עירוניות חסרות תכלית, בחלקן.

שלוש שעות הכי יפות בארץ –  לא קל פה עם כל הטוב הזה, אמרתי לא' שבא לי לנסוע קצת מסביב ולחפש דברים מעניינים, כי הרי אף לא באמת עשיתי את זה כמו שצריך. אני חייב להתחיל מהסוף: הדרך והכבישים בהם נסעתי הם לטעמי הדרך היפה בארצנו, שילוב של נוף משתנה המזכיר את חבל הבאסקים, פיימונטה וצפון הודו. אני ממליץ להתחיל בבוקר בישוב שלומי אחרי חומוס נפלא במסעדת הארזים הלבנונית, שהיא ציון דרך בצפון כולו ובארץ בכלל, לא לוותר. כביש 899 מתחיל משלומי מזרחה, אולי הכביש הכי ירוק באזור, אפשר לעצור באזור התעשייה הקטן בגורן, לטעום שמן זית נהדר מקומי בבית הבד של יעקב פנחסי אשר זכה בתחרויות רבות. במקביל אליו עראק "אל נמרוד" המזוקק בשלושה שלבים הוא מקום טוב להוריד את החומוס של הבוקר. עם המשך הכביש מזרחה פנו ימינה באזור הישוב "שומרה" לעבר "פסוטה", כביש המתפתל בוואדי בין גפנים רבים ומוביל אתכם עד אזור מעלות תרשיחא, שם נמשיך דרומה בכביש 864 המוביל לפקיעין ובית ג'אן. בפקיעין קשה לפספס את הסבונים של סבתא ג'מילה ובבית ג'אן נוף גלילי קסום באמצע השמיים. בכלל, הירידה בהמשך הדרך לכיוון הכפר ראמה וכביש עכו צפת הוא אתגר לא קטן אך מרהיב. אבל אני חייב למהר, השמש מתחילה לכבות את היום ואני הרי הזמנתי אנשים לחצר של רמי.

ערב בחצר –  עוד שעתיים הם מגיעים, חמישה גברים מהאזור, כל אחד מהפכן בדרכו. אנשים מצחיקים, החבר'ה פה, ביקשו ערב חופשי מהאישה וקיבלו.   העליתי על הגריל פחמים של עצי לימון ואשכולית שנסיב מהדגים נתן לי, אחריהם אחר כבוד נצלו פלפלים, זוקיני מהגינה של א' וחצילים "מייד אין תל אביב". לבטן הלוקוס ( דג של 1 ק"ג )דחפתי את כל העשבים שמצאתי בחצר, ומלמעלה כיסיתי אותו בשמיכה של פלפלים, בצל והרבה שום שריככתי מראש, הרבה שמן זית גלילי ויאללה לתנור: 20 דקות ב- 220 מעלות און ליין לפני ההגשה. בתפריט חציל שרוף על האש עם יוגורט מקומי צנוברים לימון ושמן זית, ירקות מהגריל עם מעט חומץ שרי ופרמזן, צלעות טלה של לגזיאל, קבבים שלי ולוקוס נהדר,. מיותר לציין ששתינו יין, כמה ואיזה לא ממש זוכר אבל גם לא ממש חשוב. נשבעתי לרמי שאבוא שוב, הרבה יותר ממה שהוא חושב. היה פשוט כיף לבלות ערב מיוחד, אחד כזה שהמינגווי היה גאה בו, אושר בגליל.

לשמור :

ארזים, מסעדה לבנונית : 049875244   שלומי

בית הבד גורן :  פנחס יעקבי  0528854255  אזור תעשייה גורן

אלנמרוד עראק : אזור תעשייה גורן

נסיב, חנות דגים ומסעדה : 049910942  כפר יאסיף

אימפריית הדגים, ג'מאל : 0522482172  כפר פרידיס

דוד לגיזאל, קצב :  035741428  רחוב עוזיאל, רמת גן

,