האחות הלא ידועה

כשאתן נכנסות לסטימצקי ומבקשות ספר על נשים, יפנו אתכן למדף "נשים וזוגיות", שרון גבע מתרגזת, "גם על המדף האשה היא אובייקט תלוי"

29/06/2011
תרבות ובידור קבלו עדכונים מתרבות
  • RSS
» שרון גבע

לפני כמה שבועות חזרה אימא שלי נרגזת מסיבוב בעיר. מסתבר שאם אתן נכנסות לסניף של סטימצקי ומבקשות את הספר שלי, יפנו אתכן למדף "נשים וזוגיות". מה פתאום ב"נשים וזוגיות"? ומה זה "נשים וזוגיות"? ולמה אין "גברים וזוגיות"? בירור מנומס העלה שזו ההוראה שנתקבלה; המוכרות האדיבות שעיינו בו הסכימו שיש להניח אותו על מדף "היסטוריה כללית", "שואה" ואולי ב"יהדות וישראל". הן לא יודעות מי בדיוק נתן/ה את ההוראה, אבל ידעו לומר בהשלמה שככה זה, ודי.

היסטוריה של (א)נשים

הספר אל האחות הלא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית (הקיבוץ המאוחד, 2010) הוא מחקר פמיניסטי על החברה הישראלית והשואה בשנות המדינה הראשונות. כן, זהו ספר על נשים: עיקרו סיפוריהן של נשים שעברו את השואה כפי ששמע והשמיע אותם הציבור הישראלי; כן, יש בו התייחסות למערכות יחסים, גם בין גבר לאישה. זהו מחקר מגדרי, שבשונה מ"מין", מושג ביולוגי, מבחין בין נשים וגברים בהקשר של מקומם, מעמדם ותפקידיהם בחברה. זהו ספר שגיבורותיו הם נשים, אך עניינו אנשים, כקולקטיב וכפרטים. כמחקרים היסטוריים מגדריים אחרים, אחת ממטרותיו היא לחשוף את סיפוריהן של הנשים ולספר את ההיסטוריה מנקודת מבטן: היסטוריה, וזאת כבר ניסחו גדולות חוקרות המגדר, אינה רק History, הסיפור שלו, היסטוריה היא גם Herstory, הסיפור שלה, הסיפור שלנו, ומגדר הוא כלי חשוב לניתוח היסטורי. הממצאים מצטרפים לתמונה רחבה שמראה בצורה ברורה, ותסלחו לי על הקלישאה, שדברים שרואים מכאן לא תמיד רואים משם, וכי טענות ותיקות זקוקות לפעמים לחשיבה מחודשת. המשימה הבאה היא להעלותם, באופן מטאפורי וממשי, על מדף ספרי ההיסטוריה – לגווניה ולתקופותיה. זה קורה בספריות האוניברסיטאיות ובדרך כלל גם הציבוריות, לא ברשת גדולה שגם אחרי עשרות שנות פעילות ממשיכה להנציח על מדפיה את התפישה הישנה: יש היסטוריה – כללית, יהודית וישראלית, ספרי אוטוביוגרפיה, חברה ומדינה – ויש היסטוריה של נשים. גם אז אין זה מדף משלהן: התווית "נשים וזוגיות" מלמדת שגם על המדף אישה ממשיכה לתפקד כאובייקט, כתלוי, כמשלימה ומאשררת, כאילו לעולם אינה לעצמה.

מי נתן/ה את ההוראה?

הניסיונות לתיקון טעונים סמליות: הפנייה המנומסת למוכרות נענתה בהסבר פרקטי, לפיו על המדף להתנהל בדיוק כפי שקבעה היד שמקטלגת ספרים במחשב המרכזי. ניסיון פרטיזני להעביר את העותק למדף אחר נקטע באיבו. בכל זאת, לא נעים. כמה סמליות יש בזה שתוחמים אותך במרחב שאת לא רוצה ולא אמורה להיות בו, והניסיונות לתקן את המצב באמצעים כשרים מעלים חרס, לא כל שכן לפרוץ את הגבול ולהגיע למדף ספרי ההיסטוריה?

הספר שלי לא לבד: לידו רבים וטובים, ביניהן מחקרים פמיניסטיים על מעמד האישה בישראל עוד בימים בהם פתח יחזקאל סטימצקי את החנות הראשונה שלו ברחוב יפו בירושלים; הגיע הזמן לשחרר אותם מהמדף "נשים וזוגיות" ולקטלגם במדפים הראויים להם, לא כל שכן לבנות מדף שייקרא "פמיניזם".

כוחה של עיתונאית

אימא שלי לא היתה הראשונה להתרגז; מודה שקצת שמחתי לגלות את מחאתן של סטודנטיות יקרות: הנה שיעור במסגרת עיצוב תודעה פמיניסטית. פנייתי לסטימצקי עם הופעתו של הספר לא תיקנה את המצב. אמנם מאתר האינטרנט התקבלה תשובה חיובית: המדף הווירטואלי גדול מספיק כדי להכיל אותו הכותר על גבי יותר ממדף אחד, כך שנשים אמנם לעולם הן נשים, אך מקום יימצא להן גם בהיסטוריה של כולם. לא במקרה מי שנענתה במהירות לבקשתי היא אישה. לא כך במדפי החנויות.

האחראית לבואה של הסנונית הראשונה המבשרת את התיקון היא העיתונאית אסתי אהרונוביץ ממוסף הארץ, שהידיעה שכתבה על העניין פורסמה בו במדור "תוצרת הארץ" לכבוד שבוע הספר העברי. כמעט מיד לאחר שפנתה לרשת סטימצקי לשם קבלת תגובה, עוד לפני שפורסמה הידיעה (שישי, 17.6.11), הוחלפה באתר הכותרת "נשים וזוגיות" ב"נשים ומגדר". ממחלקת הקניינות של סטימצקי מסרו לאסתי אהרונוביץ ש"לפני חודש שונה הקטלוג מ'נשים וזוגיות' ל'נשים, זוגיות ומגדר'". ומה לגבי התוויות על המדפים בחנויות? לא ברור. נחכה.

ד"ר שרון גבע, מחברת הספר אל האחות הלא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית (הקיבוץ המאוחד), מלמדת היסטוריה באוניברסיטת תל-אביב ובמכללת סמינר הקיבוצים.

לעצומה נגד שיטת הקטלוג




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה