אתה אוהב, אני אוהב והיא אוהבת

"מהומה רבה על לא דבר", שעלתה לא מכבר בתיאטרון הקאמרי, היא בסופו של דבר פרשנות שמחה ומלאת צחוק לאחת מהקומדיות המענגות ביותר של שייקספיר

מהומה רבה על לא דבר - תיאטרון הקאמרי - צילום: ז'ראר אלון, יח"צ

הקושי וההנאה בעיבוד של מחזות קלאסיים עומדים על אותה נקודה: הצורך לחדש. גם בהפקה החדשה של "מהומה רבה על לא דבר" בתיאטרון הקאמרי, ניתן לזהות את אותו הקושי ואת אותה הנאה: היכן שומרים על הקלאסיקה השייקספירית ואיפה מרחיבים את גבולות המקום, הזמן והשפה? בהפקה החדשה של תיאטרון הקאמרי, ניסו לענות על השאלות הללו, בהצלחה לא מבוטלת.

"מהומה רבה על לא דבר", כשמו הוא, מחזה על פרופורציות. איפה חשוב להשתמש בפרופורציות הללו? כש"מתאהבים". שייקספיר מתייחס במחזה לאלמנטים כמו מעשה החיזור, ההתאהבות, סירים ומכסים, בגידה ונישואין, וחושף את המניפולציות הטקסיות שמקיימות אותם. והוא עושה זאת, כהרגלו בקודש, באמצעות כמה עלילות משנה: סיפור אהבתם הטהור והתמים של הרו, הבתולה הנאווה, וקלאודיו, הלוחם ללא חת, שנפגעים ממזימה של נבל המחזה, המעליל על הרו עלילת בגידה ומופקרות מינית; סיפור האהבה-שנאה עטור השנינויות והעקיצות של ביאטריצ'יה ובנדיק, שני רווקים מזדקנים, חדי לשון ומלאי בוז, שתחבולת חבריהם מושכת אותם זה לזרועות זו; וההפוגה קומית בדמות מפקד המשמר האזרחי המגוחך ופקודיו, שפותרים את התסבוכת שמציבים הנבלים של המחזה. העלילות השונות תוקפות ומפרקות מוסכמות בענייני הלב והנפש, מפשיטות אותן כדי להלבישן שוב בשמחת הסוף הטוב.

לחובבי וחובבות הז'אנר קשה שלא לחשוב על הסרט האהוב של קנת' בראנה, משנת 1993, שבמרכזו הדיאלוגים השנונים להפליא של שייקספיר, כפי שהם מגולמים במחול חרבות הלשון של ביאטריצ'ה ובנדיק. בסרט ההוא נדמה שכל שאר המחזה המעובד הוא תפאורה לחילופי הדברים בין בראנה לתומפסון.

מהומה רבה על לא דבר - תיאטרון הקאמרי - צילום: ז'ראר אלון, יח"צ

לעומתו, בנדיק של יובל סגל מתחיל כליצן חצר, מן מצביע "יש עתיד" שחצן, בעל תנועות גוף ולשון מעט תמוהות, שנעות בין הסטראוטיפ המאצ'ואיסטי להומוסקסואלי בואך אוחצ'י. מה שנקרא, פחות נושא חן. למזלנו עיצוב הדמות משתפר לאחר מכן, וסגל מעניק לדמותו של בנדיק אפיל "וילוז'ניי" מעורר אמפתיה של הגבר הנוירוטי, המתאהב-מתחבט, וגם זוכה לכמה רגעים קומיים מוצלחים ביותר על הבמה. שותפתו למעשה ההתאהבות, ענת וקסמן כביאטריצ'ה, מיטיבה לגלם את הרווקה המזדקנת, חדת הלשון והמרירה, שאינה מאמינה באהבה או ביכולתו של בנדיק להעניק לה אותה, עד שחבריה מפילים אותה בפח. הדיאלוג ביניהם כולל כמה פניני לשון שנונות, אבל רוב ערכו בשלב ההתאהבות, ואינו משתווה לקסם של בראנה ותומפסון. זה בסדר, כי להצגה מוקדי משיכה אחרים.

מהומה רבה על לא דבר - תיאטרון הקאמרי - צילום: ז'ראר אלון, יח"צ

ההצגה, בבימויו של אודי בן משה ובתרגום  של דורי פרנס, מתחילה באופן מעט צולע, אבל כשהיא תופסת קצב (וסגל נפטר מחלק מהמניירות המעצבנות), מתגלה הצגה מהודקת ומצחיקה. פרנס ניסה להביא את שייקספיר לשפה של כאן ועכשיו, וזה הצליח לו בעיקר עם הרפליקות של מפקד המשמר, בגילומו המצויין של מוטי כץ, שגונב את ההצגה ללא כל בושה. שיבושי הלשון המבריקים של פרנס, בפיו כץ, זוכים לפרצי צחוק בלתי נשלטים, ובצדק, ובכך שמים דגש על הצד הקומי של המחזה, ולעיתים מאפילים על הדיון המורכב של שייקספיר בענייני האהבה.

התפאורה והתלבושות הצבעוניות, בעלי האפיל המקסיקני, מסייעות להעביר את הצד הקומי של המחזה, ואת אווירת "שכירי החרב" של אנשי הצבא.

כדאי לציין גם את מיה לנדסמן הנהדרת, בתור חברתה הנפקנית של הרו (הבתולה התמה שמואשמת במופקרות מינית), שלמרות תפקידה הצנוע מתבלטת בקול ובתנועה מלאי חן וחושניות, ובחוש קומי נהדר.

אפילוג:

קשה שלא להתייחס, בעודנו כולנו בעיצומו של מהלך ה- #metoo לשיימינג האיום והאלים שחווה הרו, הבתולה הזכה, כשהיא נחשדת בבגידה לפני הנישואין. הטקסט השייקספירי צורם וכואב לאזניים ששמעו את כל העדויות הקשות של החודשים האחרונים, ואולי אנחנו צריכות לשמוח שהם מנת חלקן של דמויות מהמאה ה-16, ולא תיעוד של 2018.

**************

מהומה רבה על לא דבר / תיאטרון הקאמרי

קומדיית אהבה מאת ויליאם שקספיר

עברית: עפ"י דורי פרנס

בימוי: אודי בן משה

תפאורה: לילי בן נחשון

תלבושות: אורן דר

תאורה: חני ורדי

מוסיקה: בוריס מלקובסקי

תנועה: אריאל וולף

משתתפים: יובל סגל, ענת וקסמן, עזרא דגן, אוהד שחר, מוטי כץ, עודד לאופולד,  אבי טרמין, דודו ניב,  מיה לנדסמן, רובי מוסקוביץ,  אבישי מרידור,  נטע פלוטניק, אוסי בן יהודה, ישי בן משה, איתמר זהר, אדם שפר