ילד נכנס לחנות ספרים ונעלם

כתבתי את "הים הוא בחינם" כדי להשלים את המחסור המשווע בייצוג של ילדים ממעמד כלכלי-חברתי נמוך ובעלי זהות שאיננה הזהות ההגמונית בישראל. הספר עוסק בהם, בחוויות היומיום שלהם ובחייהם כמו שהם

02/01/2018
שני גרשי קבלו עדכונים משני
  • בדואר
  • RSS

בקיץ של אולימפיאדת לוס אנג׳לס, שנת 1984, בגיל 8, הכרתי דרך הטלוויזיה הישראלית החד-ערוצית את האצן קרל לואיס, שהפך מיד לאחד מגיבורי הילדות שלי. יבשות ואוקיינוסים הפרידו בינינו, אבל בזכותו התאהבתי באתלטיקה קלה ובתספורות גלוחות צדעיים. כשנה לאחר מכן, ראיתי בבית סבתי בקלטת וידאו מושכרת את סרט הקולנוע 'גנדי', על המנהיג ומאבקו הפציפיסטי ההירואי בקולוניאליזם הבריטי, וגם הוא הפך לגיבור ילדות שלי. כשנה לאחר מכן נתקלתי באנציקלופדיה בד"ר מרטין לותר קינג ומאבקו למען זכויות השחורים בארה"ב. בזכות שני האחרונים למדתי שאפשר להניע שינוי בדרכי שלום, בעיקשות ובאהבה, ולמרות שעשרות שנים הפרידו בין חיי למותם, הם הפכו לחלק מהזהות שלי.

גיבורי תרבות אחרים ודמויות נוספות שאיתם הזדהיתי בשנים המעצבות שלי בתחילת שנות ה-80 היו מייקל ג'קסון, סטיבי וונדר, לידיה ולירוי מ'תהילה', האחים מ'על טעם ועל ריח'. ומדוע הם יותר מאחרים? פשוט מאד, הם היו דומים לי קצת יותר משאר האנשים שראיתי בטלוויזיה, ששמעתי ברדיו או קראתי עליהם בספרים. משום מה, ילדים שנראו כמוני לא היו גיבורי ספרות הילדים שקראתי, כשם שמבוגרים שנראו כמו בני משפחתי לא היו גיבורי הסרטים והסדרות שנוצרו בתרבות הישראלית, לפחות לא ייצוג מכבד, וגם לא היו מנהיגי המדינה שלי. לצערי אין כאלה עד היום.

שני גרשי צילום אלבום פרטי

וזה לא רק הדמיון הפיזי, אלו גם חוויות החיים שהיו לי, שלא פגשתי אותן באף אחד מהמקומות האלו. אמנם, גדלתי בשכונה ישראלית רגילה לחלוטין, והרבה ממה שחוויתי יוצג בתרבות הישראלית, אבל כשהוצגו סיטואציות שכן דמו למה שקרה בבית או בשכונה שלי, זה תמיד היה מוצג באופן מוגזם ומופרך, או חמור יותר - באופן נלעג, שלא יכולתי להזדהות איתו. ומה שדבר כזה גורם לילד, זו תחושה של זרות. זרות במקום שאמור להוות לו בית.

ולא שלא אהבתי את מה שראיתי בטלוויזיה או קראתי בספרים. אהבתי מאד. אבל לא מצאתי ילד כמוני שם. בדיוק כמו הילד שתמיד מצביע אבל המורה כמעט אף פעם אינה מבחינה בו (אגב, היתה לי גם מורה שהתהגה כך). לא הרגשתי ניכור, לפחות לא כזה שהייתי יכול להיות מודע לו, אבל ניטעה בתוכי בגלל זה תחושה של שונות, של אאוטסיידריות תמידית, בעל כורחי. מי שזהותו וחייו אינם החיים שמיוצגים בתרבות שבה הוא חי, נידון להרגיש שהוא לא הסטנדרטי, הנורמלי. כילד זה גורם לך להרגיש קצת שקוף, קצת בלתי קיים, קצת כמו אורח במקום שאמור להיות הבית התרבותי שלך.

 דמיינו ילד כזה, אם לא הייתם כאלה.

ילד שכאשר הוא רואה טלוויזיה או סרט ישראלי, הוא לא רואה את עצמו. כשהוא רואה פרסומות, הוא לא רואה כמעט אף פעם ילדים כמוהו, אלא אם כן מדובר בחומוס או בשוקו. המנהיגים בוודאי אינם נראים כמותו או כמו הוריו. כשהוא קורא ספר, הוא לא קורא על ילדים כמותו. הוא אף פעם לא הגיבור. החוויות היומיומיות והדרמות שמתחוללות בסיפורים, אינן הדרמות או החוויות היומיומיות שלו. כשילדים אינם נתקלים בספרים שמדברים על חייהם, מצבם הופך לדבר שלא לגיטימי לדבר עליו, נוצרת בהם תחושת בושה והשתקה של הנושא, הם לומדים להתבייש לחוות את זה ולדבר על זה, ולבסוף מתביישים בעצמם ובמצבם על לא עוול בכפם. אם ילד חי בעולם, והוא לא רואה את עצמו בתרבות שלו, האם הוא קיים?

עטיפה ספר שני גרשי

הפילוסוף פרנץ פנון אמר שהדבר הראשון שצריכים לעשות אנשים בחברה פוסט-קולוניאלית כדי למצוא את קולם וזהותם, הוא לתבוע חזרה את עברם. לצערי אנחנו חיים עדיין בחברה שמבחינות רבות היא קולוניאלית. על כן, מלבד את עברנו ומקור זהותנו, אני חושב שלא פחות חשוב לתבוע את ייצוג ההווה והילדות שחווים הילדים של היום, כדי שבעתיד לא יצטרכו לתבוע בחזרה את עברם.

כך התחלתי לכתוב את 'הים הוא בחינם'. אם להשתמש בדבריו של מהטמה גנדי, החלטתי להיות השינוי שאני רוצה לראות בעולם. כתבתי כדי להשלים את המחסור המשווע בייצוג של ילדים ממעמד כלכלי-חברתי נמוך ובעלי זהות שאיננה הזהות ההגמונית בישראל. 'הים הוא בחינם' עוסק בהם, בחוויות היומיום שלהם ובחייהם כמו שהם. הוא אפילו מעניק להם את היכולת להתגאות במה שהמצב המיוחד שלהם עשוי להעניק להם: יכולת אמפתיה, הבנה של מעמד חברתי, תפיסה של צדק, ביקורת כלפי אי-שוויון וספקנות וביקורתיות כלפי מצבים של אי-צדק. ויש לי חלום, שיום אחד יהיה בישראל מנהיג שזה היה הספר האהוב עליו בילדותו.

** הכותב, שני גרשי,  היה כל חייו איש של ניגודים -  כשהיה ילד תמיד אמרו לו שהוא "ילד זקן" או "ילד בוגר", כי היה ילד עם חוש צדק מפותח ורגישות לסביבה שאינן אופייניות לילד כל כך צעיר.

הוא נולד לפני 41 שנים באשקלון למשפחה ממוצעת עם ארבעה ילדים: "כאלה שפעם למעלה ופעם למטה. פעם יש ופעם אין". הוא אימץ תפיסת עולם סוציאליסטית הומניסטית ולמרות זאת אוחז ב- dayjob של סמנכ"ל קריאייטיב באחד ממשרדי הפרסום המובילים בארץ. הניגוד הזה זיכה אותו בתואר "הפרסומאי הסוציאליסט". הוא נשוי לנוית בראל, משוררת ועורכת ספרי המקור של ידיעות ספרים. עד כה הוא הסתפק בכתיבת פרסומות, בכתיבה נוקבת וביקורתית לפייסבוק הפופולארי אותו הוא מתחזק לצד טור שבועי עם סיכום אירועי השבוע למגזין "טיים אאוט". עכשיו הוא גם מתהדר בתואר "סופר".

"הים הוא בחינם" הוא ספר הביכורים של שני גרשי, איש קריאייטיב בכיר ופעיל חברתי ברשת, שנולד וגדל באשקלון וכיום מתגורר בתל אביב. "הים הוא בחינםהוא ספר שירי הילדים החברתי הראשון, המצטרף לספרי הילדים המשקפיםתפישת עולם הומניסטית, וכולל אוסף שירים אישיים חכמים ונוגעים ללב, הכתובים מנקודת מבטו של הילד הכי אמפתי שתפגשו. בימים בהם מתעורר מחדש השיח הציבורי סביב המהפכה החברתית וההפגנות הציבוריות מרימות שוב את ראשן, הקריאה בספר הינה הזדמנות נהדרת לעורר דיון עם הקורא הצעיר לשיח על צדק ומצפון סביב ערכי צדק ושוויון, ומעודדת עיצוב מחשבה ביקורתית לרגישות חברתית ותרבותית אצל ילדים.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה