''תקופת הלידה מציבה את האישה בפני דילמה בלתי אפשרית''

צריך להשקיע בגיל הרך כי לכל ילד זכות לטיפול נאות ולחינוך איכותי וטיב הטיפול שיקבל ייקבע את עתידו ואת מקומו בחברה. אך זו גם ההשקעה האפקטיבית ביותר, מנקודת ראות של המשפחות הצעירות בהן שני בני הזוג עובדים באותה מידה

27/12/2017
פרופ' מנואל טרכטנברג קבלו עדכונים מפרופ' מנואל
  • RSS

רבים כיום מכירים היטב את "משוואת ג'ים הקמן", זוכה פרס הנובל בכלכלה, שהוכיח את כדאיות ההשקעה הציבורית בתכניות איכותיות לגיל הרך. יותר ויותר מקבלי החלטות ואנשי מקצוע מדברים על "היפוך הפירמידה" ועל הצורך בהסטה ובהוספת משאבים לגיל הרך, כמפתח לחיזוק שוויון ההזדמנויות. אך הדיבורים האלו לא משפיעים דיים על התודעה ולא על המצב בשטח; הגיל הרך לא מטופל בצורה טובה, ובחלק מהמקרים - כמו במעונות - היום או מרכזי התפתחות הילד - ישנו משבר של ממש, מתמשך לאורך זמן, הזוכה למעט מידי תשומת לב ציבורית.

יחד עם זאת, המציאות זזה, ודווקא בדרום ניתן לזהות מגמות של שינוי אמיתי. החלטת הממשלה משנת 2015 להשקעה בנגב כללה משאבים לא מעטים לתחומי הגיל-הרך. בערים הגדולות שם - בבאר שבע ובאשדוד – העיריות לוקחות אחריות ומובילות בגישה הוליסטית לטיפול בגיל הרך מלידה ועד גיל 6. יתרה מזאת, בשתיהן אימצו בהתלהבות את המודל שפיתחנו וקידמנו בשדולה לגיל הרך בכנסת, של "קמפוס הגיל הרך": כלל השירותים לכלל הילדים מטרום-הלידה ועד לבית הספר תחת קורת גג אחת. יחד עם פתיחת מסלול תואר שני לגיל הרך במכללת קיי בבאר-שבע - בהחלט ייתכן כי בעוד כעשור נראה מציאות אחרת לילדי הדרום, שיובילו את השינוי לכלל ילדי ישראל.

צריך להשקיע בגיל הרך כי לכל ילד זכות לטיפול נאות ולחינוך איכותי, וטיב הטיפול שיקבל ייקבע את עתידו ואת מקומו בחברה. אך זו גם ההשקעה האפקטיבית ביותר מנקודת ראות של המשפחות הצעירות בהן שני בני הזוג עובדים באותה מידה ומבחינת חוסנה הכלכלי-חברתי של המדינה כולה. כמה שווה לכלכלת ישראל ההשקעה בגיל הרך? מה יקרה לצמיחה בישראל אם באמת נהפוך את הפירמידה? מתתברר שהרבה מאד.

אמא ותינוק בבית שאטרסטוק

במסגרת העבודה המחקרית שהתנעתי מאז פרישתי מהכנסת, בדקנו בדיקה ראשונית מאוד (לשם הדגמה) איזו תועלות כלכליות עשויות לנבוע מהשקעה מוגברת בתקופת-לידה והורות מדורגת. נקודת המוצא הנה פער השכר בין נשים לגברים, העומד כיום על כ-33%. אין ספק כי סיבה מרכזית מאחורי פער זה הנה העובדה שנטל גידול הילדים נופל עדיין בעיקר על נשים, בפרט בשלבים המקדמיים ביותר.

הדבר מעכב קריירות, גורם לאפליה סמויה בתעסוקה כנגד נשים צעירות, ואף משפיע על בחירת תחומי לימוד ותעסוקה של אותן נשים. מכאן שאם ברצוננו לצמצם את הפער, אין ספק כי הבנייה מושכלת של תקופת ההורות (״חופשת לידה״) והקמה של מסגרות לגיל הרך באיכות גבוהה, מותאמות לצרכים של הורים עובדים היו יכולות לעשות הבדל משמעותי לפער זה. זה לא עניין של בניית עוד מעונות כדי שהאימא תוכל ״לאפסן את הילד״ בדרך לעבודה וזה לא רק ולא העיקר עניין של הוזלה של עלויות, אלא של גישה אחרת לחלוטין, שמצריכה שינוי הן בהשקפה והן בסדרי עדיפויות.

תקופת ההורות/חופשת הלידה הנה קריטית לעניין זה: המצב הקיים מציב את האימהות הצעירות בדילמות בלתי אפשריות, בין חזרה מהירה למשרה מלאה ומציאת פתרונות לא מספקים ויקרים לפעוט, לבין להישאר בבית תוך פגיעה קשה הן בקריירה והן בהכנסה המשפחתית. יש לכך פתרונות אפשריים, הכרוכים ברפורמה בתקופת הלידה וההורות: במהלך המושב הקודם בכנסת, ניסחנו יחד עם חכ״ים נוספים הצעת חוק שמאפשרת חזרה הדרגתית לעבודה על פני השנה הראשונה, תוך השלמה חלקית של הפער (מול שכר ממשרה מלאה) מהביטוח הלאומי.

מנואל טרכטנברג צילום: ECB-MIT FORUM

ניתוח פשוט מראה כי התועלת של רפורמה שכזו למשק, עשוייה להיות גדולה בהרבה מהעלות שלה. כך, אם רק 50% מהנשים בגילאים הרלוונטיים יצליחו לאזן טוב יותר בין הקריירה להורות, ובשל כך פער השכר ביניהן לבין גברים יצטמצם בממוצע בשליש (קרי, ב- 1166 ₪ בחודש), ההכנסה הלאומית תגדל בכ-11 מיליארד ₪ בשנה, שהם אחוז אחד של התמ״ג! כתוצאה מכך ההכנסות ממיסים יגדלו  לפחות כ-2.4 מיליארד ₪ לשנה, ויהוו מקור להשקעות התוספתיות שיידרש למימוש הרפורמה. בהינתן שהנשים כיום משכילות יותר מגברים, זוהי הערכה שמרנית מאד, שכן סביר כי שכר הנשים יעלה אף יותר.

זוהי הערכה ראשונית, והיא רק קצה הקרחון: תוסיפו אליה את התועלת בחיסכון בימי מחלה של הורים-עובדים בשנה הראשונה לתינוק במעון-היום, ואת התועלת בהתפתחות התינוקות מהיציבות והנוכחות של הוריהם, והשפעות חברתיות נוספות – ומדובר בתועלת עצומה למשק ולחברה בישראל. דמיינו את השינוי שניתן לחולל בדרום אם ייפתחו קמפוסים לגיל הרך גם בחברה הבדואית, שיאפשרו העצמה של הנשים במגזר ביציאתן לתעסוקה.

דמיינו מה תהיה התועלת הרחבה אם התור לטיפול בהתפתחות הילד יתקצר לימים ספורים (זה מה שצריך דווקא בגילאים האלה!), מה יהיה החיסכון לתקציב הבריאות, בצמצום הטיפולים היקרים בגיל מאוחר יותר, ומה תהיה תוספת ההשתכרות העתידית של אותם הילדים, בזכות טיפול-נאות שאיפשר להם התפתחות תקינה.

שינוי סדר העדיפות הלאומית לגבי הגיל הרך חייב להפוך לדגל מרכזי לכל מי חותר לחברה צודקת יותר, שבה שוויון הזדמנויות זו לא רק סיסמא אלא תכנית עבודה - שוויון הזדמנויות בין הילדים של היום שיהיו האזרחים של מחר, שוויון הזדמנויות בין נשים-אימהות עובדות לבין גברים-אבות, שוויון הזדמנויות בין מרכז לפריפריה. זה אפשרי, זה שומר על אחריות פיסקלית, אבל זה דורש בראש וראשונה מהפכה תודעתית.

** הכותב הוא פרופ' מנואל טרכטנברג, לשעבר יו"ר השדולה לגיל הרך בכנסת הרצה השבוע בכנס "הגיל הרך ב-121" שהתקיים במכללה האקדמית לחינוך על שם קיי בבאר שבע




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה