ספקנות לגבי המחר

האם הדיונים הכלכליים-חברתיים-פוליטיים שיהיו בועידת הנשיא בשבוע הבא, יהיו רלוונטיים או יתקעו בפרדיגמה ימנית קפיטליסטית?

13/06/2011
ארנה קזין קבלו עדכונים מארנה
  • RSS
» הדוברים הבולטים, ועידת הנשיא 2009. Getty Images

יש לי תוכנית בילוי די מוצלחת לשבוע הבא. בימים שלישי, רביעי וחמישי מתקיימת בירושלים ועידת הנשיא תחת השם "פונים אל המחר", בהשתתפות שועים ומשפיעים, ואני מתכוונת להסתובב בין ההרצאות, המליאות והדיונים, להקשיב, להתבונן, ולנסות להבין דבר או שניים על האליטה העולמית. אנסה לעמוד על טיבה, לזהות את האידיאלים שלה, ללמוד את השפה שלה, להבחין באפיקי מחשבותיה ובאופקיהן.

למשל, מסקרן לראות מה יעלה במליאה הראשונה של הוועידה, תחת הכותרת: "הנוסחה שלי לעתיד טוב יותר". מדברים בה פרופסור דן אריאלי הכריזמטי, הישראלי-האמריקאי, שמחבר בין עולמות הפסיכולוגיה והכלכלה, ג'יימי ויילס האמריקאי, מייסד ויקיפדיה, סר מרטין סורל הבריטי, מנכ"ל, איש עסקים, בוגר בית הספר לעסקים של הרווארד, וגם הקומיקאית המעולה שרה סילברמן. מעניין אם עשויים לעלות בהרכב כזה של דוברים רעיונות ביקורתיים על הגלובליזציה, על הקפיטליזם, בניסיון לחשוב על עתיד טוב יותר, או שהכל יבוא מתוך עולם הערכים המוגבל של בתי הספר לכלכלה.

או, לדוגמה נוספת, מעניין מה יעלה בדיון שיתקיים ביום רביעי, תחת הכותרת: "כיצד מזינים 7 מיליארד איש". לפי הרכב הדוברים – נשיא פרו לשעבר, נשיא הרפובליקה הדומיניקאנית בהווה, פרופסורית הודית שעוסקת בחקר יחסי כלכלה בינלאומיים, ופרופסור לחקלאות מישראל – קשה לדעת אם השיחה תתועל לכיוונים ביקורתיים; בדבר חלוקה צודקת של העושר העולמי, הבעייתיות שכרוכה בהנדסת מזון כפתרון למשברי אקלים וכיוצא באלה, או שהדיון יעלה רק על פסים שמרניים, ענייניים ומדעיים כביכול, וינציח וייאשר מגמות קיימות. ואיזה כיוון ייקח הדיון שיתקיים תחת הכותרת "המשק הישראלי – האם מעטים מדי שולטים בהרבה מדי?" עצם הצגת השאלה בתמימותה מעורר חשד. מסקרן לאיזו תובנות יגיעו יחד המנחה, גיא רולניק, עורך דה מארקר הימני-כלכלי, הכלכלן פרופ' אבי בן בסט, הכלכלן פרופ' ראובן גרנאו, איש העסקים דודי וייסמן, מנכ"ל קבוצת אלון, עורך הדין רם כספי ואיש מינהל עסקים פרופ' קולין מאייר. אין ביניהם מבקר מובהק של השיטה. מעניין על מה יתווכחו.

אכן, על פניו, עושה רושם שהוועידה הזאת, שיש בה מגוון מרשים של סוגיות לדיון – בתחומים של הגירה, רפואה, יהדות, לוחמה גרעינית, יחסי ישראל והפלסטינים ובעיקר הרבה על שיווק, ניהול וכלכלה – עומדת להיות ועידה ימנית מאוד מבחינה כלכלית, אבל זו רק דעה קדומה שלי. אני מחייבת את עצמי לשמוע בפתיחות את ההרצאות ולקוות להפתעות, וגם, בעיקר, באמת ללמוד משהו מהרוח הנושבת בקרב האנשים שהוזמנו לדבר באירוע הממלכתי וההצהרתי הזה כאות לחשיבותם בעולם.

אגב דעות קדומות: לרגע, גם עושה רושם שזו ועידה שמצטיינת ברוב מוחלט של משתתפים גברים, אבל זו בטח עוד הנחה מוטעית שלי. אני, לכל הפחות, מתכוונת לחפש במאמץ מיוחד את הנשים, ולשמוע מה יש להן לומר.

הנה כמה מהדוברות שמסקרנות אותי: סופי בלום, מנכ"ל תאגיד הענק פרוקטר אנד גמבל. רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן גוריון. אבי ג'וזף-כהן, שותפה במשרד גולדמן-סאקס, ונישאת מעל כולן: כריסטין לגארד, שרת האוצר הצרפתייה. מסקרן אותי עד כמה הנשים האלה, שהגיעו לפסגת המשק, האקדמיה והפוליטיקה, עד כמה הן תוצר מובהק של הפרידגמה הכלכלית השולטת בעולם, ועד כמה הן מביאות קול אחר, בהקשרים כלכליים ומגדריים, חברתיים ותרבותיים. אני ספקנית. אבל סקרנית.

מתוך הבלוג של ארנה קזין - לאן הולך הכסף

צילום:

Getty Images




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה