לנגב חומוס בדרמסלה

לין על המקומות הטעימים של דרמסלה והאנשים שמכינים אותם. פוסט שמחליף מסע להודו

דרמסלה היא פנינת התיירות של צפון הודו. יש כאן נוף של הרים, אוויר חלומי ושלושה כפרי תיירים: BAGSU, MAKLEOD ו- DARAMCOT. יש פה המון דברים לעשות: קורסים (תכשיטנות, בישול, סריגה, קרושה, הכנת דיג' ומסג') רייקי, מדיטציה מכל הסוגים, הילינג, תראפיה בצבעים ובצלילים,  פתיחה בטארות, כל סוגי היוגה, שיעורי ריקוד, שיעורי חליל, מפגשי טאי צ'י ואפילו ריקודי בטן וג'ינגול. רק תגידו מה אתם רוצים ללמוד וימצא כאן מי שיוכל ללמד אתכם.

אם זה לא מספיק אז יש כאן גם את הדלהי למה ה-14 בכבודו ובעצמו יחד עם כל ממשלת טיבט הגולה ומאות מסעדות מרתקות. אני מציעה למפיקי התנ"ך של המטיילים ה-LONELY PLANET לציין כבר בעמודים הראשונים של הספר, שכדאי לשמור על הכסף טוב, טוב עד שמגיעים לכאן, כי כאן באמת לא חסרים פה דברים שימושיים לבזבז עליהם.

כל מי שמצא את מיקומה המדויק של העין השלישית שלו, כאן היא תיפתח לרווחה, כי מרוב האנרגיות הרוחניות והרייקי שאף פה באוויר, גם לבטון יש במקום הזה משהו רוחני. מי שלא מחובר לצד הרוחניקי שלו, פשוט ישב לו במסעדות וישמין לו בלי לשים לב, כי גם אם תלכו הכי רחוק עם הדמיון שלכם, לא תוכלו לדמיין אפילו קצת מהעושר של העולם הקולינארי של דרמסלה.

יש כאן מסעדות ישראליות, חמוסיות, מסעדות צרפתיות, אנגליות, טיבטיות, יפניות ואפילו קוריאנית אחת. אם כל זה לא מספיק אז בכל מקום תמצאו דוכן של מומו מאודים –דמפלינגס טיבטי, שממולא בתרד וירקות או בתפוחי אדמה. יש פה כמובן גם GERMAN BAKARY (איך לא) וסניף של דודו פלאפל שלדעתי כבר מזמן הפך לרשת הודית נפוצה בהודו.

אין לי מושג כיצד לסכם את כל זה בפוסט אחד שלא ימאס עליכם, לכן תסלחו לי אבל אחרי חודשיים שבהם ביליתי כאן, אני מוכרחה להקדיש למקום הזה שתי כתבות. והבטחה שלי, יהיו כאן קצת מילים והרבה תמונות מגניבות:

אז בואו נתחיל:

ro – בית קפה של מתנדבים

יש בו את המתנדבות הכי יפות, ריח של קפה הכי אמיתי, עוגת תפוחים חלומית וים דברים מגניבים שנעשים בעבודת יד ועולים כמו מותגים. מזל שהכול הולך לתרומה לעם הטיבטי ושהמקום משדר על גל "MAKE THE WORLD MORE BEAUTIFUL", אחרת המחירים שם היו באמת שערורייתיים.

המסעדה היפנית LUNG TA


יש שלושה דברים מאוד מפתיעים במסעדה הזאת: הראשון הוא שהיא מופעלת על ידי מתנדבים וכל רווחיה נתרמים לתושבים הטיבטיים. הדבר השני הוא שהסושי שלה מזעזע מכל הבחינות ומוגש רק פעם בשבוע. אז מה אם כך יפני במסעדה הזאת תשאלו? התשובה היא כל השאר ובמיוחד מנה מספר 7 שהיא גם במקרה הדבר השלשי שמדהים במסעדה הזאת. המנה הזאת היא בסך הכול אורז חלומי שרק יפנים אמיתיים יודעים להכין, מעליו חתיכות ענקיות של ירקות בטמפורה ומעל כל זה ביצה שהופכת את הכול לעיסה אחת טעימה במיוחד. יאמי.

החומוסיה של פטי


פטי היא לוח המודעות האזורי, מרכז קהילתי, מודיעין, ספריה, הכוונת תנועה וסיועה למטייל הישראלי האובד. כל זה בדמותה של בחורה אחת, ילידת ישראל ותושבת כפר ורדים לשעבר, שחייה לה חיי משפחה מאושרים עם בעלה ההודי בדרמסלה. פטי היא גם האומץ והתעוזה הנשית שעומדת מאחורי המיזם הניגובי הראשון של דרמסלה כי בעודה מסיימת את החודש התשיעי של הריונה, היא פתחה יחד עם בעלה את החומוסיה ההודית הראשונה. את החומוס היא מבשלת בלילה בביתה ובעלה ראג'יב אופה את הפיתות, מטגן את הפטריות עם הבצל ומצייר את כיוון הניגוב על הצלחת. מנת החומוס של פטי כוללת צלחת נדיבה של חומוס בדיוק כמו שאתם אוכלים שם עכשיו בארץ (עם פטריות או גרגרים), שתי פיתות תוצרת בית, צלחת ירקות וקצת חריף. וואלה!

ועוד כמה תמונות מצחיקות מעולם האוכל:


כל מהפנטים צלחת של מוזלי
כך אנחנו נראים אחרי המתנה של שעה לאוכל
וכך נראה מי שמתפלל לקצת חריפות בחייו

המשך בשבוע הבא… (או בעוד שבועיים, תלוי בעומס במערכת :-))

לבלוג של תל אביבית נמרצת בהודו

צילומים: לין אורמן
תל אביבית נמרצת לשעבר
אני לין, תל אביבית נמרצת בדימוס וקיבוצניקית נכון לעכשיו. עוסקת בכתיבה לכל גווניה - כותבת מצאת החמה עד צאת הנשמה אחרי ששרדתי את משבר גיל 30, ועשיתי ניקוי עצמי יסודי במשך 6 חודשים מסעירים בהודו, אחרי שכבשתי את הבלוגוספרה הקולינארית והעברתי את חיי מלב העיר לאזור הכפרי של עמק חפר, הגיעה הזמן להוריד את המסכה ולהיות כנה. המשקל כבר לא מעניין וכך גם המסעדות החדשות שחוזרות על עצמן ולא מחדשות. עכשיו זה אני כמו שאני, עם כל מה שעובר עליי בחיים הזוגיים המקצועיים והאישיים ותאמינו לי – גם בלי אוכל, זה בכלל לא מעט www.linurman.com