רוחות העבר הרומנטי

הסופר ואושיית הרשת, רן אפלברג, כתב עבור נשות סלונה סיפור רומנטי במיוחד לכבוד צאת ספרו החדש, “לחבק לך את הלב”. לקרוא, להתאהב ולחפש מהר את מי לחבק

01/10/2017
יחסים קבלו עדכונים מיחסים
  • בדואר
  • RSS

בימים אלה הוציא רן אפלברג, סופר, מחזאי ואושיית רשת פופולארית במיוחד, קובץ סיפורים חדש, “לחבק לך את הלב”. הספר פורט על מגוון הרגשות האנושיים בעזרת שלל טיפוסים ישראלים, שמנסים שוב ושוב לאזן בין העולם הרגשי שלהם למציאות ים תיכונית מחוספסת ולא פעם דורסנית, שמאלצת אותם למצוא בתוכם כוחות נפש מחודשים ולצאת להילחם על מה שיקר להם, כדי לא  לטבוע, כדי לנשום, כי להצליח לאהוב ולהיות נאהבים.

בספרו כל אחד מהגיבורים חייב להתמודד באומץ עם נסיבות חייו או שימחץ על ידי מציאות דורסנית, וכל אחד מהסיפורים הופך לקוראים את הקרביים ואת הלב גם יחד. אפלברג מצטיין בכתיבה מתומצתת, בגובה העיניים, שתופסת את הקורא מהרגע הראשון חזק בבטן ומעבירה אותו סחרחרה של רגשות. ביקשנו מאפלברג, לכבוד יציאת ספרו, לכתוב לנו סיפור על היחסים שבינו לבינה. התוצאה מרגשת וקסומצה במיוחד.

ranapelberg_634

רוחות העבר הרומנטי / רן אפלברג

‘רוחות העבר הרומנטי’ מרחפות מעל כל זוג מאוהב.

 הן הרסניות,

סכסכניות,

ואם לא מגרשים אותן בזמן – הן עלולות לחסל את הקשר.

 וכן, אני מדבר מניסיון…

*

“למה אתה אף פעם לא מטאטא את הבית?!” התפרצה עלי ארוסתי כשחזרתי מהירקן.

“לא ניקינו אתמול?” בהיתי בה מבולבל.

“הכלבים מפזרים בוץ ושיער על בסיס יום-יומי. אז חייבים לטאטא כל הזמן.”

“אוקי. שיהיה לך בהצלחה.”

“סליחה?!” פניה האדימו, “למה רק אני אמורה?!”

“כי אני לא שואב האבק הפרטי שלך, שנדלק מתי שקופץ לך הפיוז!” התעצבנתי.

 היא הביטה בי המומה. “ואו. מאיפה זה הגיע?”

 התכוונתי לענות בנבזות, מה שרק היה מוסיף שמן למדורה,

אבל אז,

בקצה העין,

הבחנתי ב’רוח העבר הרומנטי’ שריחפה לה מעלי…

 *

נחזור אחורה בזמן;

לפני יותר מעשור הייתה לי בת זוג יפיפייה, נקרא לה ‘הדוכסית’.

 ’הדוכסית’ הייתה בת זקונים להורים אמידים, שפינקו אותה מיום שנולדה ושכנעו אותה שהיא מרכז היקום וכולנו רק כוכבים שמסתובבים סביבה.

 השטות הזו יצרה אצלה הרגלים מרגיזים, כמו להזעיק אותי בצעקות לסלון, לא בגלל שפרץ גנב הביתה, אלא בגלל שצפתה בטלוויזיה והתחשק לה כוס מיץ מהמקרר, שעמד מטר מאחוריה.

 בגלל שהייתי מאוהב בה,

בגלל שכל חיוך שלה הצית את ליבי,

הדחקתי חודשים את התכונות הדוכסיות והמרגיזות שלה,

עד שלילה אחד, אחרי יום עבודה מתיש, היא העירה אותי ושלחה לפיצוציה כדי לקנות לה “משהו מתוק”.

עד שחזרתי – היא כבר ישנה,

וזהו,

באותו רגע נשבר לי.

למחרת, בפעם הראשונה, סירבתי לבקשה שלה.

כמה דקות לאחר מכן – סירבתי לעוד אחת,

ועוד אחת…

עד שהיא חטפה קריזה ונפרדה ממני.

 ”אתה בכלל לא הנסיך שלי,” היא הכריזה בדמעות.

 ”נסיך?! אני חושב שהתבלבלת. את מחפשת משרת!” עניתי והלכתי.

רן אפברג

*

שנתיים לאחר מכן התאהבתי ב”פרופסורית”, שהייתה אישה מבריקה, חכמה ונחבאת אל הכלים.

היא כמעט לא ביקשה ממני דבר, אבל כשבקשה – מיד סירבתי,

כי פחדתי ששוב אהפוך למשרת.

אז אמרתי “לא”

ו”לא”

ו…לא, זה לא החזיק בינינו.

כמה שנים לאחר מכן נפגשנו במקרה ברחוב.

“שברת את ליבי,” היא סיפרה לי.

“אבל את זו שנפרדת ממני,” התגוננתי.

“כי היית מפונק ואגואיסט. אני נתתי לך הכול – ואתה לא נתת כלום.”

 היא צדקה.

 התנצלתי, שתינו יחד קפה, התפייסנו וכשנפרדנו לשלום המשכתי להרהר איך ברוב טיפשותי החרבתי את הקשר בינינו כי התייחסתי אליה כאילו הייתה ‘הדוכסית’.

 ולפתע תהיתי איך התנהג ל’דוכסית’ החבר שלפני?

אספתי שברי זיכרונות וגיליתי שהאפס ראה בה קישוט והתעלם לחלוטין מצרכיה.

לא סתם היא התנהגה אלי ככה, כי פחדה למצוא את עצמה שוב באותו תפקיד שגילמה מולו.

 ביום ההוא עליתי לראשונה על קיומן של “רוחות העבר הרומנטי,” שגורמות לך להתבלבל ולראות מולך את בנות הזוג שהיו לך… במקום את זו שאיתך.

 *

צפתי מים הזיכרונות וחזרתי להווה.

מולי עמדה ארוסתי, עצבנית מאוד, בידה שקית גדושה בשיער כלבים -

והבנתי ששוב נתתי ל’רוח העבר הרומנטי’ להשתלט על מחשבותיי,

וכשסירבתי לארוסתי בנחרצות – למעשה סירבתי ל’דוכסית’,

ואם אינני רוצה שהאהבה שלנו תחמיץ, כמו עם ‘הפרופסורית’, עלי לגרש את הרוח ו…לטאטא את הבית.

*

מאז, בכל בוקר (טוב, כמעט בכל בוקר) אני מרים מטאטא ואוסף שיערות וחול מהרצפה,

וכשפורץ ויכוח ביני לבין ארוסתי, אני קודם כל מוודא שהוא באמת שלנו, ולא נגרם על ידי ‘רוח עבר רומנטי’.

 לא יאמן כמה ויכוחים מסתיימים באותו רגע

ואפשר לחזור ולחיות באושר ובעושר… עד לריב הבא.

** הכותב, רן אפלברג, כתב את הסיפור במיוחד לנשות סלונה. לאתר של רן אפלברג: http://www.appelbergbooks.com/




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה