הורגות את עצמנו

האפשרויות שלנו להצליח בקריירה כל כך גדלות, שהכל גדל: אחוזי התסכול, המחלות, הגירושין. ככה אנחנו הורגות את עצמנו תמורת הזדמנות שווה

23/05/2011
אביטל לביא קבלו עדכונים מאביטל
  • RSS
» יותר מדי משימות, פחות מדי יכולת. Thinkstock

אתמול פרסמנו כאן מאמר מצוין וחשוב שכתבה יו"ר נעמת, טליה לבני, שהצליח להסביר באופן הכי מדויק - אפילו למי שאינה מוטרדת ממצב הנשים בשוק העבודה - את חוסר הצדק ממנו נשים סובלות בזמן שהן מנסות להגיע לשכר שווה לזה של הגברים.

תיקון ניסוח: את הקושי ממנו אנחנו סובלות בזמן שאנחנו מנסות להוכיח שאנחנו שוות לא פחות מהגברים שעובדים לצדנו.

.מה שהכי הטריד אותי במאמרה של לבני, הייתה התובנה שככל שעובר הזמן אנחנו צריכות לעבוד יותר שעות, עם פחות התחשבות במצבנו המשפחתי וכן- במגבלות שלנו. מגבלות, שלמען האמת, אנחנו צריכות לשים על תנאי ההעסקה שלנו טרם התחלנו אותה. אבל לכו תמצאו אישה-אמא, אחת שמנסה למצוא את עצמה בעולם התעסוקה ומגיעה לראיון עבודה עם ביטחון שמשפריץ מכל כיוון, זורקת על השולחן את תנאי ההעסקה שלה באומץ ואומרת: "אלה התנאים שאני מציבה". כן, בטח. תוך שנייה יעיפו אותה מכל המדרגות. במיוחד במקצועות הדורשים כישורים וניסיון רב, במה שנקרא "משרת אמון" או איפה שאומרים לנו: "אנחנו לוקחים אותך בגלל השכל שלך". לכו תוכיחו בכסף שאת השכל שלי אתם אוהבים, ולא את יכולת ה"עובדת כמו סוס" שהרפרטואר שלי הוכיח.

.

לא אפליה מתקנת, תסכול כללי

החולי של נשים עובדות בכל העולם, הוא בכך שהן צריכות להסתגל לסביבה תובענית מדי. נכון, זה ייחשב כאפליה מתקנת בוטה, ואף כאקט לא הוגן, שאישה תקבל את אותו השכר כמו הקולגה שלה, הגבר - בעוד היא עובדת פחות שעות ממנו – מתוך ההבנה שבהגיעה הביתה היא לא מניחה את הרגליים על השולחן ומדליקה את הממיר המקליט, אלא: מסדרת, מבשלת, שוטפת, מכבסת, תולה, מקלחת, מחליפה, מקריאה ומלטפת.

זה יהיה בוטה אפילו יותר להניח שגבר ממוצע אינו לוקח חלק בעבודות הבית ובגידול הילדים כמו אישה ממוצעת, מגמה שגם הולכת ומשתנה, תודה לאל, עם השנים.

זו לא אפליה שאנחנו מבקשות, הרי. זה תסכול כללי שאנחנו מבקשות ליישב. ויותר שמתסכלת אותנו העובדה שאין לנו תנאי רקע שווים לבנות קריירה מוצלחת, מתסכל אותנו שכדי לנסות להגיע לאחת כזאת, אנחנו צריכות להרוג את עצמנו.

.

מה אתן מתלוננות?

והרי, נשים מקבלות היום יותר הזדמנויות. הרי יש יותר נשים שהן מנכ"ליות, לאיטן יש נשים שחודרות לחברי דירקטוריון (ממש לאיטן). אבל שיהיה ברור לכולנו: הלוקסוס הזה עדיין שמור לבעלות אמצעים שחיות בתוך ה"נורמה"; לכאלה שיכולות להרשות לעצמן עזרה. לא, רחמנא ליצלן, לאמהות חד הוריות. לא לכאלה הסובלות מבעיות בריאותיות (אפילו בעיות שמצליחות להשתלב היטב בשגרת היומיום). לא לבעלות רגישות יתר.

.

רואות גידול

ומה קורה בעצם, עם השנים? עם הגידול בנשים העובדות, עם הגידול בנשים המנהלות? עם הגידול במשכורות הנשים, וכאמור- בשעות העבודה של הנשים? אכן, יש גידול. גידול בארוחות הצהריים שאנחנו מנהלות מול המחשב ולא ברוגע. גידול בכמות הטלפונים שאנחנו מנהלות מהבית בנושא עבודה. גידול ברמת הסטרס. גידול באחוזי מחלות הלב. גידול באחוזי מחלות הנפש. גידול באחוז הגירושין. גידול בניתוק הרגשי. גידול בהפרעות רגשיות אצל ילדים. העיקר שנותנים לנו הזדמנות להצליח בעבודה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה