צאו לי מהצלחת (ומהכיס)

במסווה של דאגה לשלום הציבור מנסים להשתלט לנו על הצלחת. "האח הגדול" איננו מסתפק במשטרת מחשבות, הוא רוצה גם משטרת מזון. דנית סלומון נגד הכפייה התזונתית

נורית קדוש, "כלכליסט", 25.6.17

הפורום הישראלי לתזונה בת־קיימא וד"ר דורית אדלר, ממקימי הפורום והתזונאית הראשית של המועצה הלאומית לביטחון תזונתי, הם לכאורה אנשים בעלי כוונות טובות, שדואגים לבריאותנו ולאיכות חיינו ו"על הדרך" דואגים גם לטובת המדינה ולעומס המוטל על מערכת הבריאות שלה. אלא שהאנשים האלה אינם מסתפקים ברצון להנגיש מזון בריא בסיסי לאוכלוסיה מוחלשת ולחנך לתזונה בריאה. לא, הם נוהגים כמי שההעדפה התזונתית שלהם היא דת והם, מאמיניה, מיסיונרים שכדי לכפות עלינו את דתם מוכנים לנקוט גם אמצעים אלימים (הטלת קנסות כספיים – מסים – במקרה הזה). אלא שכך לא נראית דאגה לטובת הציבור – כך נראות תאוות כוח ותאוות שליטה.

אין הבדל בין הכפייה הדתית שאנחנו מתרעמים עליה כל הזמן: הטלת עונש על חייל שאכל כריך לא כשר, הטלת קנסות על משתלות שפועלות בשבת, לבין הדרישה להטיל עונש (מס) על מי שרוצה לאכול שוקולד, חטיפי צ'יפס או גבינה עתירת שומן שבכתבי הקודש של הדת התזונתית הזו מוגדרים כמזונות מזיקים. אנחנו, בעיניהם של ד"ר דורית אדלר וחברי הפורום לתזונה בת־קיימא, איננו יצורים תבוניים מספיק כדי לכלכל את תזונתנו, אנו זקוקים למורי דרך מוארים דוגמתם, שיפקחו על כל מה שנכנס לפינו, יכפו עלינו את הדרך הנכונה ויענישו אותנו אם נעבור על מצוות דתם – "כל הכלים הפיננסיים צריכים לפעול לדחיקת מזון מזיק", אומרת ד"ר אדלר ודורשת להטיל מס על מזון עתיר סוכר, נתרן ושומן.

התירוץ שאכילת מזונות עתירי סוכר, שומנים ומלח גורמת תחלואה מוגברת (לדברי ד"ר אדלר בעיקר בקרב המעמד הסוציו־אקונומי הנמוך – אז אולי אפשר לוותר למעמדות הגבוהים ולמסות רק שוקולד שנצרך על ידי המעמדות הנמוכים?) ומטילה עומס על המשק הישראלי הוא תירוץ פופוליסטי שבא להצדיק את נטילת החופש התזונתי מידינו. אם כך, הבה נעניש את כל מי שמשתזף על שפת הים או הבריכה (מעלה את הסיכון ללקות בסרטן העור), הבה נמסה בכבדות את רוכבי האופניים החשמליים (כמות הקורבנות של אלה צומחת בהתמדה) או את מי שמקיים יחסי מין לא מוגנים – למה לקנוס רק את חובבי השוקולד והגבינות?

למה להעניש רק את חובבי השוקולד? צילום: שאטרסטוק

עד כה מוסו מטעמי דאגה לשלום הציבור רק סיגריות ומוצרי טבק (נניח כרגע לשאלה אם אכן הייתה פה דאגה לשלום הציבור או עוד דרך לסחיטת כסף במסווה אידיאולוגי). אלא שכעת יש חשש שנדרדר לסיפוח זוחל. מה יהיה אם בראש השלטון התזונתי יעמוד טבעוני? יוטל מס מטעמי בריאות על מוצרים מן החי? ואם יעלה אדם שאוחז באמונה פליאוליתית? יוטל מס על לחם ודגנים? ומה אם יעלה קנאי לרזון? ימסו את כל מוצרי המזון עד לרמה שתיאלץ אותנו להסתפק ב־500 קלוריות ביום? (לעניים זה לא ישנה – הד"ר והפורום דורשים כבר עכשיו להרחיק מהישג ידם את האפשרות להתענג על שוקולד אז הם ממילא יהיו רזים). ובכלל, על פי העיקרון הזה, של דאגה לשלום הציבור ולמשק הישראלי אפשר להעלות עוד שפע רעיונות לקנסות "חינוכיים" לדרישתם של אנשים וגופים מיסיונריים אחרים.

מי שמכם, ד"ר אדלר? מי אתם שבשם הדאגה לשלומי תיכנסו לי לכיס ולצלחת? מי אתם שתכפו עלי לאכול על פי אמונתכם? קנאי התזונה – צאו לי מהצלחת, צאו לי מהכיס וצאו לי מהחיים בכלל!

>> לעמוד הפייסבוק של דנית סלומון

 

דנית סלומון
מחברת ספרי בישול רבי־מכר (למעלה מ־20) וספרי תרבות, מפתחת מתכונים, עורכת. אוהבת לקרוא, לאכול, להתווכח, להתבטל ולבשל - בסדר זה ממשנולדה וגדלה בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד. מתגוררת בתל־אביב. בוגרת החוגים לתולדות האמנות והחוג לפילוסופיה כללית באוניברסיטת תל־אביב