אלטנוילנד

כשמסתכלים מקרוב על אופנת הסתיו של 2012 רואים רטרו. המון רטרו. מה שיפה הוא שהמעצבים הגדולים ידעו לשלב בזה עתידנות

12/05/2011
לובה שמוקלר קבלו עדכונים מלובה
  • RSS
» רטרו של ממש. צילום: Getty Images

השימוש במוטיב הרטרו במסלולי האופנה בשנים האחרונות הפך להיות כל כך נפוץ, עד כי לעתים נדמה כי גדולי המעצבים הבינלאומיים מאסו בנו ועייפו מהניסיון לספק לנו סחורה חדשה, וכולם תחת אותו תירוץ קבוע. עם זאת, ישנם כמה מעצבים שניחנו באבקת הפיות המיוחדת שמאפשרת להם לקחת מוטיבים מעשורים עברו ולהפוך אותם לתוצר עכשווי ומודרני עם נגיעה בעבר.

גם שבוע האופנה האחרון לא פסח על אלמנטים וינטג'יים במסווה של טרנדים עכשוויים, כאשר המנצחים הגדולים על המיזוג הלא שגרתי היו מארק ג'ייקובס, קארל לגרפלד ואפילו אוסקר דה לה רנטה הדינוזאורים הותיקים. הנה הצצה לקולקציות שגרמו לנו להיכנס לקפסולה של זמן ולרצות עוד ממנה.

פנדי - מסע בזמן

כל כך הרבה מילים נכתבו על קארל לגרפלד, ללא ספק האיש המדובר ביותר בתעשיית האופנה, עד שלעתים נדמה כי כבר שבענו מהאיש המכסיף והקטן הזה. למרות ההייפ המוגזם, אחת לכמה זמן מצליח לגרפלד להעמיד על המסלול קולקציה מוצלחת כל כך עד שכולנו מצליחים לשכוח את ההערות הבוטות שלו ולהתרכז, לשם שינוי, רק בהיבט האופנתי.

כזו היא התצוגה האחרונה של פנדי, שמצליחה לגרום לנו לסירוגין לשקוע בעננת נוסטלגיה ולהישיר מבט לעבר העתיד. השילוב הלא סטנדרטי הזה בין העתיד לעבר הוא מה שמייצב את כוחו של לגרפלד, לא רק כסלב מן המניין, אלא גם כמעצב בחסד. הקולקציה של פנדי מהודרת ומדוייקת בצורה שהייתה גורמת אפילו לקאסט של "מד מן" להסמיק. למרות הקו הוינטג'י המובהק, אפשר מדי פעם לשים לב לעתידנות בדמויותיהם של החיתוכים הגיאומטרים שמבצבצים מבין שכבות מאסיביות, ועל ידי והשימוש בבדים המבריקים.

לגרפלד מוכיח פעם נוספת, וכקונטרה מוחלטת לעבודתו בשאנל, שצבעים אינם זרים לו. לכן, מונוכרומטיות היא מילה שלא ניתן לקשור לקולקציה הזו: בלוקים של צבעים נערמים זה על גבי זה באמצעות משחקי שכבות יחד עם טקסטורות שונות והדפסי פסים ומשבצות. הבחירה בצבעים הכהים והחמים גורמת לנו פעם נוספת לבצע את הקישור המתבקש ל"מד מן" בראשנו, יחד עם הגרביונים האטומים, חולצות הפפיונים והחצאיות בעלות הגזרה הגבוהה. אין ספק שכך ג'ואן או בטי דרייפר היו מתלבשות, לו היו זוכות להגיע לתקופתנו.

אלכנסדר מקווין - את מוכרת לי מפעם

הקולקציה האחרונה לבית מקווין היא איננה רטרו במובן המסורתי של המילה, בדומה לקולקציה של פנדי, למשל. למעשה, זו עירבובייה של כל כך הרבה אסוציאציות, עד שקשה לעתים להניח את האצבע על השפעותיה. אילו היה ניתן להגדיר את הדגמים שעלו על המסלול במשפט אחד, המשפט הזה היה "כשהתקופה הויקטוריאנית פוגשת את הסאדו מאזו".

מחד, הדגמים הבהירים שעלו על המסלול היו מיתולוגיים, שמיימיים כמעט, והיו יכולים בקלות לשמש סרט תקופתי סוריאליסטי. מאידך, הדגמים הכהים שימשו קונטרה קשוחה לשמיימיות של אחיהם הבהירים, ואילו השימוש בעור, במתכות וברצועות גרמו לנו להרגיש נעולים במרתף סאדו מאזו אפלולי.

שרה ברטון, זו שעיצבה לקייט מידלטון את שמלת כלולותיה, הוכיחה לעולם כמה חודשים קודם לכן כי היא יודעת דבר או שניים על וינטג' ומורשת, וכי ה-DNA של אלכסנדר מקווין ללא ספק מושרש גם בה והיא בוחרת להמשיך דרכו בכל בחינה אפשרית.

השימוש באלמנטים מיתולוגיים ובקריצה לתקופה הויקטוריאנית הם ללא ספק קרקע מוכרת עבור ברטון והצוות שלה, ובכל זאת, נדמה כי בעונה הנוכחית הקולקציה הצליחה לעלות דרגה אחת נוספת, וליצור מפגש מרתק בין העבר הרחוק לעתיד.

לואי ויטון - זו זכות לתת שירות

אין שום דבר סטנדרטי במארק ג'ייקובס, ולכן גם כשזה בחר להשתעשע עם עולם הוינטג' היה ברור כי התוצאות יהיו מחוץ לנורמה. הילד הרע של עולם האופנה יודע להיות חצוף כשהוא חפץ בתשומת לב, אלא שלעתים החוצפה משתלמת, שהרי הקולקציה האחרונה של לואי ויטון הייתה המדוברת ביותר בשבוע האופנה, ולא רק בגלל העובדה שקייט מוס צעדה על המסלול בעודה מעשנת סיגריה.

אחרי שצפיתם בתצוגה הנוכחית של ג'ייקובס, לעולם לא תוכלו להתבונן באותה צורה בנותני השירות שמקיפים אתכם בבתי מלון. ג'ייקובס מתעקש להוכיח שלא תמיד כל העובדות גלויות, ושמתחת למדים הקשוחים של נער המעלית מסתתר אדם אחר לחלוטין ממה שדמיינו.

ג'ייקובס ניסה להיות נאמן לקונספט עד הפרט האחרון; התפאורה על המסלול דמתה ללובי של מלון יוקרתי ואפלולי וברקע עמדו נערי המעלית עם המדים המוכרים והבעת פוקר פייס על פניהם, בעוד שעל המסלול צעדו דוגמניות במדים גבריים, כאשר רק חלקן התחתון ביקש להסגיר את נשיותן.

ג'ייקובס בחר להפגיש לא רק את העבר עם העתיד, אלא לצאת לגמרי נגד המוסכמות, לפשט את דמותו של נותן השירות מכל רבדיו ולדלג מעל הקווים המגדריים הברורים שבין הגברים לנשים. מה שהייתה אמורה להיות קולקציית רטרו מוצלחת הפכה בפועל לתצוגה רבת משמעויות וג'ייקובס, במקום להסתבך ביומרה של עצמו, הצליח לדלג מעליה באלגנטיות.

אוסקר דה לה רנטה - מרוסיה באהבה

צפייה בקולקציות של אוסקר דה לה רנטה שקולה לצפייה בפרק ישן של "חברים" (לחובבי הז'אנר בלבד)- כולנו יודעים בדיוק למה לצפות, אין הפתעות, ובכל זאת מצליחים ליהנות בכל פעם מחדש. להבדיל אלף הבדלות ממארק ג'ייקובס, שכל קולקציה שלו סוחפת כמו מערבולת, עם אוסקר דה לה רנטה לא צפויות הרבה הפתעות, ולעתים בכלל אין צורך בכך.

הפעם, דה לה רנטה החליט לשאוב השראה מאופנת הוינטג' המזרח אירופאית, שבאה לידי ביטוי בפרוות, בכובעים, במעילים או חצאיות שכבות - וגם בהדפסים, בשימוש בבדים המאסיביים כמו הצמר והטוויד, ובצבעים המזוהים עם התרבות המזרח אירופאית.

הקולקציה האחרונה של דה לה רנטה לא מסעירה כמו אלו של ג'ייקובס או לגרפלד והשימוש בפרוות אמיתיות מוכיח את עצמו פעם אחר פעם כמעשה אכזרי ומיותר, אך פרט לכך- אין דבר רע שניתן לומר על הקולקציה הזו, ולמעשה היא היחידה שקולעת להגדרה "קולקציית רטרו קלאסית".

הקולקציה כל כך נאמנה לתקופתה, עד כי ניתן לדמיין אשת אוליגרך מהלכת באחד מדגמיו של דה לה רנטה, ובאופן לא מפתיע, גם מדובר בקהל היעד האולטימטיבי של המעצב הניו יורקי הותיק.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה