מה זה בכלל מגדר?

הסיפור על זו שסלחה לבעלה המכה היה רגע מעורר מחשבה אחד, בכנס האחרון והמרתק של "מגדר בשטח"

15/05/2011
בילי מוסקונה-לרמן קבלו עדכונים מבילי
  • RSS
» להפוך רעיונות פמיניסטים למעשים. בילי מוסקונה לרמן

חלונות רחבים לעולמות, למושגים ולנושאים פמיניסטיים מורכבים, נפתחו בכנס 'מגדר בשטח' השלישי של אוניברסיטת בר-אילן, בשבוע שעבר. שם הכנס היה 'השטח מוליד משפחה'. הנושא שבמרכזו היה הקשר בין ארגוני השטח והידע האקדמי לתמורות ושינוייים במוסד המשפחה.
....
"מה זה בכלל המגדר הזה, למה הולכות לשם רק נשים, למה אני לא יכול ללכת ללמוד שם, ומה אתן בכלל לומדות?"  שאל אותי בשיחת סלון רק רק אתמול, בטון נרגן, פסיכיאטר ידוע, אינטליגנטי ומעורב שהמושג מגדר עדיין זר לו.
............
באותו ערב, במסיבה שהכותרת שלה היתה 'זעם פמיניסטי', התכנסו בדרום תל אביב, במועדון הקטן והמקסים 'רוגטקה' (שמאמין בזכויות אדם וחיות ומוכר דרינקים ברבע מחיר), מאה נשים פמיניסטיות, עליזות, משוחררות, אינטילגנטיות, בעלות הומור ויפיפיות, לחגוג מסיבה שכולה הוויה נשית המשוחררת מהמבט הפטריארכלי, המצמצם, המעליב, המדיר והקורא לסדר. הייתם צריכות לראות את כל היופי הנשי הזה, כשהוא משוחרר מכבלים של סדר בורגני, צדקני ומזויף.

אותו יופי עצמו עם שכל ישר, תבונה והגיון שוויוני, היה גם בכנס השלישי של 'מגדר בשטח' שהתקיים בבר אילן. בכנס הזה יכל כל אחד להיחשף למבט על המציאות הישראלית, שעובר דרך פרמטרים לא נורמטיביים. מציאות שחוסר שוויון, גישה שמרנית, תרבות פטריארכלית ושוביניזם, הם היבטים מובהקים שלה.

טבעת אחרי עשרים שנות אלימות

את אחת ההרצאות המרתקות בכנס נשאה ד"ר דניאלה שבא שפירא, שדיברה על משפחה ממקום של אלימות ופגיעה. היא פתחה בסיפור קטן על אשה שישבה חודשים ארוכים במעון לנשים מוכות. אחרי עשרים שנה של נישואים לגבר אלים היא אמרה די ובאה לקבל מקלט ושיעורי העצמה, שיחזקו את בטחונה לעזוב סוף סוף את הגבר המכה.
באחד הימים, לקראת סוף תקופת השהות שלה במקלט, סיפרה ד"ר שפירא, התחנן הגבר המכה לפגוש בה. הוא הגיע למקלט וישב מול אשתו בנוכחות שתי מטפלות, ביניהן ד"ר דניאלה שבא שפירא.
.....

.הוא בא כדי לשכנע אותה לחזור אליו והפעולה הראשונה שעשה היתה להגיש לה את טבעת הנישואים שהשאירה מאחוריה בבית, כשעזבה אותו לתמיד. כך כתבה במכתב שהשאירה ליד הטבעת. "בבקשה תענדי את הטבעת", הוא התחנן במהלך השיחה, כל כמה דקות, והבטיח שלא ירים עליה יותר יד.
..........
בדריכות הביטו המטפלים על הטבעת שהיתה מונחת מיותמת במרכז השולחן עד שכעבור שלושת רבעי שעה, בשקט, נשלחה ידה של האשה המוכה לטבעת והיא ענדה אותה שוב. "באותו רגע", העידה ד"ר דניאלה שפירא שבא, "נעתקה נשימתי". אבל מכאן התחילה החשיבה המורכבת שעיניינה מה יקדם את אותה אשה מוכה. האם הכוונת נשים לפרידה מבני זוג בעייתיים, שואלת ד"ר שפירא, היא אקט פטרנליסטי או מעצים? האם אקט שדוחף אותה להיפרד ממנו הוא לא סוג של התנשאות של מי שחושב שהוא יודע יותר טוב ממנה מה טוב לה? האם תמיכה של המטפלים בבחירה שלה לחזור הביתה היא אקט טיפולי שנוטש אותה?

הגיון של נשים

צורת החשיבה הזאת שכל הזמן שואלת ומתדיינת מה נכון לאשה עצמה, אפיינה את הכנס הזה, כמו גם את מהות החשיבה הפמיניסטית. מיטב המוחות הנשיים דנו בכנס בנושאים כמו שוק העבודה והשפעתו על אי-שוויון מגדרי, משפחתיות במצבי משבר, וריאציה על מסגרות משפחתיות, אבהות וגבריות, דיני אישות, משפחה ושייכות קווירית.

הכנס, התכנים, המפגש עצמו וההבנה שיש מקום שבו ההגיון שלנו כנשים הוא הנורמה, העניקו ביטחון, שלא לאמר שמחה ותקווה. "לימודי מגדר", אני אומרת לכל מי ששואלים, "מעשירים את התודעה, חושפים את המציאות הנורמטיבית על כל מערומיה ומאפשרים מבט רחב, מעמיק, מעשיר ומלא חמצן על אותה פיסת מציאות. זו שללא ההבנה המגדרית אפשר יום יום ושעה שעה להיחנק בתוכה ללא תקווה."
במושב החגיגי של הכנס העניקו ד"ר ענת הרבסט וד"ר רונית קרק לבוגרות, פרסים על עבודת שטח מצטיינת. למירי אפק על עבודה ב'רוח נשית' -  עמותה שמחלצת נשים מאלימות באמצעות פיתוח יכולות כלכליות; לליאת גורן על פרויקט 'אשת חיל' שמספק לנשים הכשרה מקצועית; לאיילת יציב על פרויקט בעמותת מלכישוע שמתמחה בטיפול בנפגעות סמים ואלכוהול; לציפי מזרחי על הקמת מיזם 'סטודיו משלך' לאמניות דתיות צעירות; ולמיכל רוזנפלד על הקמת מקלט לנשים מוכות בהרי האנדים בפרו. כל מקבלות הפרס דיברו על הכלים שקיבלו בלמודי מגדר שטח שנתנו להן את האפשרות להפוך רעיונות פמיניסטים למעשים. יש תקווה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה