מסרים מתום יורק

פייטרו פלדיני, גיבור הספר "כאוס רגוע", לא סובל במיוחד ממותה הפתאומי של אשתו. הגיבור המרתק והאינטיליגנטי מביא נקודת מבט מרעננת, קובעת ציפי גוריון מורדי, על עולם מפורק ורהוט

12/05/2011
ציפי גוריון מורדי קבלו עדכונים מציפי
  • RSS
» עטיפת הספר

ביקורת ספר: כאוס רגוע- סאנדרו ורונזי. מאיטלקית: אלון אלטרס.

פייטרו פלדיני מאבד את בת-זוגו. כמה ימים לפני נישואיהם, כשהם ובתם קלאודיה בת העשר נמצאים בחופשה, מציל פייטרו אישה מטביעה, שב הביתה, ומוצא אמבולנס. בעבודה של פייטרו, קונצרן תקשורת ענק, עומד להתרחש המיזוג הגדול ביותר בעולם שכולם מלאי חרדות לגביו והדבר הטבעי לעשות, אם כך, הוא לקחת את קלאודיה לבית הספר בבוקר ולהישאר שם עד שהיא יוצאת אחר הצהרים.

פייטרו יושב במכונית כשקר, יושב על הספסל בפארק כשחם, מתוודע לפקח התנועה, לבחורה שמטיילת עם הכלב, לאמא ולילד עם תסמונת הדאון שבאים לטיפול במרפאה והופך למוקד לעליה לרגל. אט-אט זורמים אליו אנשים מהעבודה, קרובי משפחה, כולם מגיעים כדי לחלוק עמו את צרותיהם. הם חושבים שהוא, בצערו, יבין. אלא שפייטרו לא סובל. הוא יושב שם, שומע את הדיסק של רדיוהד שלארה השאירה באוטו ומנסה להבין.

פייטרו של ורונזי הוא גיבור מרתק ואינטיליגנטי לעילא, ונקודת מבטו על העולם מרעננת. אנו נצמדים אל תודעתו במשך 397 עמודי הספר וקשה מאוד להרפות: הוא אינו מושלם. הוא לא סובל כלל ממותה של לארה, למעשה הוא בגד בה כמה פעמים, הוא מעביר את ימיו בפארק במקום בעבודה, ועדיין קשה שלא להעריך את הרהיטות שבה הוא מנסח את העולם, את המשחק הקטן שהוא מנהל בין אזעקת המכונית שלו לבין הילד עם תסמונת הדאון שחושב שהמכונית אומרת לו שלום כל יום ומתמלא אושר, את הנוירוטיות הקלה והמודעות העצמית שנושבת בכל שיחה עם אדם אחר ("אני יודע בדיוק איזה חיוך אני מתאמץ לחייך – חיוך מעודד, אירוני, של מי שכבר שמע כהנה וכהנה על דברים כאלה – ואני חושב שאני די מצליח, אבל זה חסר טעם"). אם הגעתם לכאן והעלילה נשמעת לכם מוכרת להפליא, זה משום שהספר עובד לסרט של נני מורטי "אי של שקט". והוא גם מופיע על העטיפה של הכותר בעברית.

מסרים מהעולם הבא דרך תום יורק

פייטרו מאזין לכולם ומנסה להבין את העולם. את הדמויות, את המניעים שלהן, את הדיסק הזה של רדיוהד שהגיע אליו וגורם לו להסיק שהוא השתגע: כיצד אדם משכיל שכמוהו יכול לחשוב שלארה מעבירה לו מסרים מהעולם הבא דרך תום יורק? איך זה שעל אף שלא הופיע בעבודה חודשים תמימים מעמדו בה רק הולך ועולה בעת שכולם חרדים על גורלם לאחר המיזוג? מיהי הגברת שאותה הציל מטביעה כשלארה מתה ומדוע השפעתה עליו כה מהפנטת? ואיך יתכן שלמרות המודעות העצמית והאינטיליגנציה שלו הוא עדיין לא מצליח להתאבל על לארה?

גם הספר, כמו פייטרו, אינו מושלם. ישנם חוטי עלילה שנקטעים או אינם מגיעים לידי מיצוי - התכתובת במייל של לארה בינה לבין סופר הילדים החביב על קלאודיה, יחסיו עם מרתה, גיסתו - וגם הסוף אולי מעט צפוי. אך ההנאה מהדמויות, ולו השוליות ביותר, שורונזי מצייר את קימוריהן הנפשיים בדיוק מפליא, עצומה. די באזכור הבן של אחד מעמיתיו לעבודה של פייטרו שהפסיק לתקשר במילים ובמקום זה התחיל לספור, רכז כוח אדם נוצרי אדוק שמחליט לעזוב את הכול וללכת לספק מים לתושבי אפריקה ואמה של חברתה הטובה של קלאודיה שמתעקשת להתלבש כמו נערה. אף אחד מהם לא מופיע ליותר מכמה עמודים, אך הרושם שכל אחד מהם משאיר גדול, והעולם של "כאוס רגוע" מסמיך ומעשיר בזכותו.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה