מי נתן לך רשיון מי

'מעמד האישה' במוסכים זהה למעמדה של האישה במגרשי הכדורגל: אנחנו הדבר הכי פחות מעניין באזור, שלא לומר 'גורם מפריע'

13/05/2011
שרית סרי קבלו עדכונים משרית
  • RSS
» עושה כבוד למגזר, צילום: thinkstock

אף פעם לא סבלתי הומור קלישאתי של סטנדאפיסטים שמתארים בזלזול את האישה או החברה כשהיא נוהגת. זה תמיד צורם ומרגיש לי כאילו והם נתקעו עם הומור דלוח משנות השבעים, מריח שוביניזם-פורטֶה. כאילו לא זזנו מטר. כל התופעה הזאת לא מצחיקה אותי ויצאה לי מכל פתחי האוורור. של הקרבוראטור.

נשים נוהגות נפלא. נקודה. סימן קריאה!

אבל בואו נודה שמוסך זה לא בדיוק המרחב הטבעי שלנו. היחסים המיתולוגיים של 'נשים ואוטו' יכולים לאכלס רומן עב-כרס. אך הרומן שמנהלות נשים עם המוסכניק שלהן הוא בגדר אנציקלופדיה רבת כרכים. למזלי הטוב – אני כבר לא שם. לי יש מוסכניק אחד ויחיד, אמין, מאיר פנים, הוגן.

שורשי הסכסוך

לפני 16 שנים התגרשתי. לא מיותר לציין, שבעת נישואיי כל תחום מכונאות הרכב והמוסכים היה בתחום אחריותו של אישי לשעבר. זה היה טבעי לו. ומשום מה, זה היה טבעי גם לי.

מיד לאחר טקס הגירושין המרגש ברבנות רכשתי לי אוטו קטנטן וצנוע, ותוך זמן לא רב אִבחנתי  שבתוך כל הפרדת הרשויות ביני לבין האקס שלי, אחד הנושאים המבהילים שכיכבו היה נושא 'אוטו מוסך'.

כל העלילה כולה (תחזוקה/הכנה לטסט/טסט/ביטוח) + סיפורי זוועות- מוסכים של חברותיי (על איך שוב דפקו אותן במוסך...) בהחלט לא עשתה לי חשק להתמודד עם עולם מושגים עלום, ולא גרמו לי צורך לערוך סוף סוף הבדלה עקרונית בין משאבת הדלק למשאבת המים.

חודשים ספורים אחרי גירושיי, ביום כהה אחד, בדרכי לעבודה ברמת גן, ג'+1 טרייה, האוטו-הנאמן-בדרך-כלל שלי חטף סטרוֹק באמצע נסיעה, השתעל אנוּשוֹת, החליט בגילו להתחיל לעשן בשרשרת, ונתקע לי באבא הלל.

הרחוב. לא האיש.

שימו שמן שימו מים

צלצלתי למוסך שלי (דאז) - 'מוסך משה', ועזרא הגיע לחלץ אותי.

ככה זה: לעולם לא יהיה שם המוסכניק כשמו הרשמי-הפרסומי של המוסך או של בעליו. זה לנצח-נצחים יהיה 'אלכס ממוסך יוסי – בהנהלת האחים וטורי', או 'ולאדימיר ממוסך שימי ובניו'. למה זה? – ככה!. אל תנסו להבין.

עזרא המוסכניק הגיע מיד והיה קוּל כהרגלו. בנונשלאנטיות מדאיגה ובפנים המשלבות בוז ונזיפה הוא לחץ לי יד עם המרפק, הרים את מכסה המנוע, פשפש בקישקע של האוטו ודיווח מהשטח בטון מבעית: "הלכה לך משאבת הדלק. הלך לך הקרבוראטור. או שזה הרדיאטור שהלך?! האגזוז מממ... או שבעצם...זה רק הצינורות שמובילים אליו הלכו. בקיצור תזמיני גרר".

הגררניק שהגיע הספיק להחליף מבטים מאוכזבים (ממני, כמובן) עם עזרא (כשכבר מאוכזב ממני שעה רצופה), ירד ממרום משאיתו עם סט חיוכים מלגלגים וכל הווייתו אמרה בוז.

מסקנות הועדה: "אין, אין לא יעזור בית דין...כל הנשים הורסות מכוניות", "מה יהיה איתכן תגידי לי, מה יהיה?!", "נשים לא בודקות מים אף פעם. ככה אתן. לא בודקות", "שתהיו לי בריאות גם כן אתן" ועוד.

הוא העמיס את האוטו שלי על משאיתו, נכנס למקום מושבו, טרק לי את הדלת בפנים והמשיך עם האוטו שלי למוסך. אני בחרתי לנסוע עם עזרא למוסך דוד, כדי לשמוע מה אומר משה המנהל של המוסך, ומה אומרים 'בניו'.

פרופסור פלאנש ובניו

אחרי שיחת עומק עם משה, ולאחר שכל הסטאז'רים במוסך סיימו להסתלבט עלי בצרור משפטי הומור פנימי, הציצו ובדקו עם פנס מתחת לאוטו מכל הכיוונים, הבנתי סופית שהמון דברים 'הלכו לי': הלך לי האלטרנאטור, הלך לי הרדיאטור, יש לי קורוזיה נפוצה על המצבר שכמעט והלך, האגזוז שלי בסכנת הכחדה ו...נשרף לי הפלאנש. כלומר 'הלך'.

וכמובן שהלך לי היום, "צריך מומחה לפלאנשים" אמר שימי (אח של עזרא. הוא ה'בניו' השני) בהבעה של מנתח כירורגי באמצע ניתוח מעקפים.

עזרא רץ לקרוא לפרופסור פלאנש מהמוסך הצמוד. בינתיים חיכיתי בסבלנות והכנתי לי כוס-נס-קפה עם גריז ועוגיות שמן מנועים, בתוספת חלב חם נטול עופרת... וחשבתי לעצמי ש'פלאנש' זה שם מקסים לבת.

בזמן בדיקת גלריית המומחים את מכוניתי, צלצלתי בחשאי לאח שלי (מומחה מכוניות לא קטן) וביררתי איתו לעומק מה זה ומי הוא בכלל ה'פלאנש'.

ועכשיו ת'אמת, תודו שלא ידעתם מה זה 'פלאנש'(?!). פלאנש הוא בסך הכל גוש מתכת קטנטן בצורת האות יוד ש"יושב" על המנוע ומחבר בין משאבת המים לרדיאטור.  פלאנש הוא הקוד והנשק הסודי של מוסכניקים. זהו מידע למקצוענים בלבד. ליודעי דבר. פלאנש – זה לא פיסטונים ובטח לא פיוזים שרופים. פלאנש – זה בהחלט לא עוד מושג. הוא ידוע רק למביני עניין ותיקים ורציניים.

אך רק למיטיבי רכב.

כבוד למגזר

מומחה הפלאנשים הגיע מהמוסך הסמוך בפרצוף מלגלג ועם כרס עצומה שהסתירה לו את חגורת הבטיחות של המכנסיים, כשכל כולו חוסר חשק כללי מהמדינה בכלל וממני בפרט. הוא ניגש אל מכוניתי בצעדים איטיים וחשיבות עצמית השמורה רק לראשי מדינות ונשיאים, ולפני שהספיק לומר פלגים-פלטינות או דבר מה מהותי לגבי המצב ומה הדיאגנוזה שלו וכמה זה הולך לעלות לי – מיהרתי והקדמתי אותו (ברצינות ובטבעיות הכי אמינוֹת שהצלחתי לגייס): "אל תשאל...נשרף לי הפלאנש! הלך. הנה תראה. כאן".

שקט מקפיא השתרר ברחבי הגראז'. דממה מצמיתה אפפה את כל מתחם המוסכים. על פניו של הדוקטור התפשט הלם מהול במבטי סגידה, הערכה, הערצה. ממש יכולתי לחוש פיזית איך במשפט תמים אחד השתנתה דעתו עלי ועל כל המין הנשי באשר הוא, ואיך אני עושה כבוד למגזר שלם.

הוא חייך אלי חיוך פטרוני אוהב והזמין אותי למשרדו, ובכבוד הראוי רק לאחת כמוני שיודעת פלאנשו של אדם – הוא הכין לי קפה בסגנון עדות המוסכים: שחור-חזק-בלי סוכר-בכוס-זכוכית-מטונפת-עם-ידית-שבורה. (לדעתי המושג 'קפה בוץ' נולד והומצא במוסכים).

הדוקטורה כיבד אותי בסיגרית מרלבורו אדום, חייך אלי ברוֹך, תוך נענוע צווארו..ואמר: 'סחתין עלייך ממזרתה. פלאנש, אה?!'.

חייכתי אליו בחזרה.

אבל... שלא תטעו... גלי הערצה של הפלנשאי – לא עזרו לי בעת התשלום. ומצאתי את עצמי פורסת לכבודו את התריסריון שלי ל-12 תשלומים.

הבנה ממרחק הזמן

החוויה הנ"ל הייתה אחת מיני רבות שעברתי במהלך חיי כנהגת. מסכת המוסכים שמעטרת את חיי -  יכולה להיות מוצגת כמופע בפני עצמו בקיסריה. רק שהיום המסויט ההוא – מהווה סמן דרך עבורי בעמידתי היום מול מוסכניקים. כי בסופו של אותו יום החלטתי שלא עוד. פשוט הבנתי שאני צריכה המלצה דחופה ואמינה (יד ראשונה מחברים)  כדי להיות רגועה עם כל האזור הזה של החיים שנקרא אוטו-מוסך-מוסכניק-חשמלאי רכב-פחח.

וקיבלתי. מהאקס שלי...

אהבה ממבט ראשון

השנה אני חוגגת בת-מצווה שנים להיותי עם אותו מוסכניק! נאמנה לו. ורק לו. לא מחליפה אותו בשום מוסך מורשה ובשום מוסח דעת. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. מאז היכרותנו - מבחינתי מוסך הוא כבר לא יציקת-עולם או מילה מבהילה וחסרת-אונים – כי המוסכניק שלי החזיר לי את האמון בצער בעלי מקצוע בכלל, ובמוסכניקים בעיקר: הוא אדם מקסים, חייכן, מדבר בעברית משובחת, סבלני, מסביר לי תמיד ב'הרחב ונמק' ועונה על כל מה שאני שואלת (ואני שואלת!), הוא אדם ישר, אמין, כנה, גמיש בצורת התשלום, קורא ספרים, אוהב מוסיקה ו... ממממ... כן, ואפילו נראה מצוין.

מאז שיש לי מוסכניק אחד יחיד ומשובח כל כך – אני אפילו הולכת בקלילות (בעזרתו כמובן) להעביר את האוטו טסט – ל ב ד.

מסיימת כאן. יוצאת אליו. כרגע. כי...היום יש לי טסט לאוטו. יו-הו.

המלצה:

בפעם הבאה שאתן במוסך, פליז בקשו מהמוסכניק שלכן שיבדוק לכן את הפלאנש – ותיראו מה זה כבוד.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה