ציפור געגוע

שמש ראשונה מאירה את אולם מקבלי הפנים ואת שם. יפה ופשוטה. מחכה עם חיוך על הפנים. בג׳ינס, נעלי ספורט וחולצת טריקו. פשוטה ויפה. ׳הגעת׳, אמרת. ׳אלייך׳, אמרתי

24/03/2017
איתי סלע קבלו עדכונים מאיתי
  • RSS

שאטרסטוק

יום חמישי הגיע וחזרתי מעוד נסיעה מאוסטרליה. ציפור מעופפת גדולה הביאה אותי כאילו בתוך כיס קנגורו. 24 שעות לוקח לציפור לעוף.

מערבה היא טסה, מעל יבשת עצומה, מעל חומת האלמוגים הגדולה, מדבריות ואבוריג׳ינים, אוקיינוס רוחש כרישים וספינות פיראטים טרופות. כלבי דינגו רצים ומלווים את הציפור במעופה והיא ממשיכה לנופף את כנפיה ולעטוף אותי, מעוך ומרוט.

׳לאן?׳ מצייצת הציפור בשאלה
׳אליה?׳ אני עונה באותה דרך.

מי הטורקיז של סיאם מחייכים אליי בדרך כמו כל אנשיה, מגדליה של הונג קונג וסינגפור חורכים את גחונה של הציפור. השמש העולה מנצנצת במזרח וחומה גדולה נמתחת בצפון. משנה הציפור את כיוון תעופתה דרומה. ׳לאן?׳ מצייצת היא שוב.
׳אליה!׳ קובע אני.

נמתחות כנפיה של הציפור וכמו היא בטוחה מחדש בנתיב תעופתה.
׳אליה׳, מצייצת הציפור כמו חוזרת על פקודה.

׳אלייך׳, אני אומר לעצמי בטרם אני נעטף ונרדם בחיוך.

דואה הציפור מעל ארצנו הקטנטונת, ארצנו היפה, רק כדי לחלץ אותי לטרמינל.

צדק מי שכתב ״כאן בצד כבר משתחררת לי ההתכווצות

פתאום את שמי הערב מדליקה התפוצצות

בשדה למטה מתחילה התרוצצות

כאן בצד כבר משתחררת לי ההתכווצות״

נפלטתי מהטרמינל רק כדי לחפש מונית שתביא אותי ליצועי, אך את שם. שמש ראשונה מאירה את אולם מקבלי הפנים ואת שם. יפה ופשוטה. מחכה עם חיוך על הפנים. בג׳ינס, נעלי ספורט וחולצת טריקו. פשוטה ויפה. ׳הגעת׳, אמרת. ׳אלייך׳, אמרתי.

אספת אותי. חיבקת אותי. הובלת אותי. ואני בלי כל רצון להתנגד נתתי יד, גררתי מזוודה. הגעתי אלייך.

כשהגענו הפשטת אותי, כמו גוזל שבקע מביצה וזרם מים חמים עטף אותי. הבטת בי מבעד לזכוכית, שוטף את השבוע שחלף. הבטתי בך מבעד לזכוכית חולצת נעל ועוד נעל, מורידה חולצה ואחריה מכנס, חזייה מחרה מחזיקה אחריהם, חושפת שדיים לבנים ופטמות זקורות. תחתונים משתלשלים וחושפים ירכיים מנצנצות. דלת זכוכית נפתחת ומחסום גדול מוסר. את פה איתי.

חופפת את שערי, ונושכת את שפתיי. לשונות נפגשות, כמו זקוקות לטעמים המוכרים.

ידך מסבנת את גבי, מתעכבת על כתפיי, יורדת במורד חזי, אל בטני התחתונה, מסובבת אותי וכמו בודקת את מוצקות ישבני, משנה כיוון וחותרת לבין רגליי, אוחזת בזכרותי ומעירה אותה משינתה. בהתחלה בעדינות ואח״כ כמו תובעת את שלך. מטפסת אט ואז מהר יותר ככל שזכרותי מתעוררת ומזדקפת. ידך חמה וחלקה. גופך נוצץ וחלקלק. תורי לקחת פיקוד ולסובב אותך. ישבנך אליי. גבך צמוד אליי.

קילוח מים דק ממשיך להרטיב את שנינו. אני מסייר בשערך, חופן את שדייך מאחור, צובט קלות את פטמותייך, נושך את כתפך, עוגב על ישבנך, ומפסק את רגלייך רק כדי לחדור אלייך. את חמה ורטובה ואנחנו נעים, את עליי ואני בתוכך. זהו זיון של געגוע. אברים נמחצים, אנחות וצחוק משתחררים לחלל האוויר. תשוקה ותאווה משתחררת.

אני מרחיק אותך קלות רק כדי להרחיק את ישבנך ולראות אותנו טוב יותר. לראות אותי יוצא ונכנס אלייך. לראות אותך מביטה, מחייכת לאחור.

אני מרגיש איך אני רוצה להתפרץ בתוכך, אך את עוד לא מוכנה.

אני נחלץ ממך רק כדי לסובב אותך שוב. מפסק את רגליך ורוכן אלייך, לבין ירכייך. הכוס שלך רטוב ומלא בריחותיי. פי ולשוני עושים בך כרצוני. עולים ויורדים וחודרים. את מניעה את האגן שלך על פי וכשאת מתקרבת לנקודה שלך אני מתנתק להפתעתך מסובב אותך וחודר אלייך שוב. שנינו נעים כמו במחול מטורף. המים זורמים עלינו רק כדי לאפשר לנו לגמור.

הגעגוע קיבל את המנה הראשונה שלו, אך דורש מנה עיקרית. להפתעתו שני גופות עירומים ורטובים ייבשו אחד את השני, יכנסו למיטה רק כדי להכיל אחד את השני ולהירדם לתוך געגוע.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה