תפתח חלון

מסתבר שלחלונות יש כנפיים ושבשר זה אושר. על שתי פרסומות שאיבדו קשר ופספסו את הפואנטה

11/05/2011
דלית אורבך קבלו עדכונים מדלית
  • RSS
» מחניק פה,לא? צילום: thinkstock

פעם היינו פותחים את החלון ורואים ציפורים נודדות. היום, אנחנו פותחים את הציפור ורואים חלונות נודדים. עוד נראה עוד נראה כמה טוב יהיה בפרסומת בפרסומת הבאה.

מה זה? מה רצו להגיד לי? שהחלה עונת הנדידה מפרופיל בלגי לפרופיל של קליל? שחלונות זה הראי של הנשמה? למה הם עפים? מה זה מסמל?

בואו נדבר רגע על סמלים. נניח... ציפור. חופש. מעוף. אופטימיות. טבע. הכל נכון. כל פעם שנראה ציפור במעופה, נחשוב על קיצוץ הכנפיים שלנו עצמנו. נדמיין אותנו שופכים כוס קפה רותח על הבוס ומתעופפים דרך החלון למשרה טובה יותר. לעתיד שכולו תולעים ואניצי קש.

האסוציאציות שלנו עובדות ככה, שלא צריך הרבה. אם זה ריח של שוקולד, זה כבר זורק אותנו לבית ולחום ולאמא שדואגת, גם אם לא הייתה לנו אמא כזאת. ואם זה ניחוח מצעים נקיים, אז אנחנו שוב בני יום, ורדרדים מניקיון ואיכפתיות, רק מחכים לפטמה שתגיע. והיא תגיע. לפחות בפנטזיה.

אז יופי, יש לנו פנטזיה, והפרסומאים, ואני בתוכם, רק צריכים לכוון למרכזה. וזה יעשה את העבודה. למה לי לבזבז זמן מדיה יקר על הסברים, אם אני יכולה להגיד מילה אחת או להראות ויז'ואל אחד ואתם, הצופים, כבר תעשו את העבודה בשבילי? מניפולציה כבר אמרנו. ולא פעם אחת. וזה לגיטימי. וגם את זה אמרנו.

אבל מה? קוץ גדול באליה. והקוץ הוא רלוונטיות. מה הקשר בין ציפורים מעופפות וחלונות ברזל, שנניח, רק נניח, שהם קלילים כמו אלבטרוסים? אללי.

לפרוש כנפיים

זה כמעט ההפך. חלון זה מקובע. זה מוצר שמראה לך את אלה שבחוץ, אלה שעפים. ציפורים זה חי, זה מתרחק. זה לא בבית. זה לא פאקינג חלון.

עכשיו, יש מצב והוא לא לגמרי הזוי, שקוראים לחלונות האלה כנפיים. אם זכרוני אינו מטעני, גם אני פעם שיפצתי בית ויכול להיות שהאדריכלית, פלטה את המילה כנפיים בהתייחסותה לחלונות הצדדיים. אולי אני טועה, אבל אם לא, נגענו בלב הבעיה. למה אני מתכוונת? לזה שכל אחד חושב שהשמש זורחת לו מהתחת. ואם זה כך, הרי שזמן הזריחה המרגש, מופיע מעל הררי עכוזו המוגבהים. ואם זה כך, הרי שכל העולם ואשתו, מודעים לעובדה זאת ואפילו מגיעים באשמורת תיכונה עם סנדוויצ'ים כדי לצפות בשמש העולה. זה טריוויאלי. כמו שיש כנפיים לתחבושות היגייניות, ככה יש לחלונות. מה, לא ידעתם? איפה אתם חיים? זה אלף בית. כל לקוח שיש לו את החלונות האלה יודע את זה.

כלומר, מישהו יצא מנקודת הנחה, שכולם יודעים שלחלונות יש כנפיים. ומשם גדל כל העץ עקום. ואם אני טועה, ואף אחד לא חשב את זה, אז המצב יותר גרוע, כי אז, באמת אין שום קשר. וחיפשתי. באמת שחיפשתי. הייתי בלשלשת. הייתי במקור ובקן ובביצים. או. ביצים זה יכול לעבוד. כי צריך ביצים כדי לחבר מחט לתחת ולחשוב שזה אחלה. לא ביצים גדולות, כי זה לא איזו הברקה קריאטיבית. ביצי יונים, כמו סוכריות השקדים שהיו פעם. כאלה ביצים. ואם ככה, אז אני לוקחת את הביקורת שלי חזרה.

בשר זה אושר?

בוא נעבור לבשר. בשר זה אושר. למה? ככה. מה פלא שבעלי מאושר איתי? הוא חי הרי עם חתיכת בשר דשנה. לא, באמת, אתה ממש צריך להיות במנטליות של שואה כדי לחשוב שבשר, יכול לעשות מישהו מאושר.

ואני לא מדברת על זה שאתה מתיישב לתקוע סטייק 400 גרם ורוצה להקפיא את הרגע. זה לא זה. זאת ההצהרה. זאת ההחלטה. אם בשר זה אושר, צמחונים אומללים, נכון? אז אולי מצאנו תרופה למחלה של המאה עשרים ואחת- הדיכאון.

בואו חבר'ה, תרדו מהגג, לא צריך להתאבד. יש פה חתיכת פסטרמה, משהו דליקטס. קחו ביס, ותראו מה זה אושר. אנדורפינים ישתחררו לכם על המשקל. לא, לא אנדורפינים של החיה. היא כבר מתה. אין לה אנדורפינים. איזו מחשבה מעוותת. אני מדברת על שלכם. על הקרניבוריות שתזעיק את קיסמי השיניים ואת מיצי העיכול.

אם רק הייתי יודעת שקבב יעשה לי נחת, לא הייתי... לא הייתי אוכלת פחמימות. רוצה להגיד, שהאמירה הזויה, והסרט עוד יותר. הטיפוס הזה, אושר, ואישתו, אושרית, מדווחים לנו שלא צריך לחפש את האושר בתוכנו. לא בשלב הראשון לפחות.  ורגע, אם האושר הזה עובד בזוגלובק והוא זה שנותן לנו את הבשר והוא זה שכל היום אוכל את הבשר, אז זה אומר שאם יש לנו חתיכה חסרה בעיגול של הסלאמי, זה אושר אשם? הוא נתן ביס?

כמו בביקורת הקודמת, אם נהיה רציניים לרגע, אין ממש קשר בין בשר לאושר. אני מבינה את הכוונה. בואו נחמם את גזרת החיה המתה ונעביר את החום המשפחתי הזוגלובקי לציבור.

בואו נהפוך את הבשר לסוג של גבינה צהובה. נרחיק אותו מהחיה. אבל זה לא עושה את זה. מרוב שזה רחוק באמירה, אתה שואל את עצמך, איך בשר עושה בן אנוש מאושר ומיד אתה מגיע לחיה. זה יותר קרוב מאושר. הרבה יותר קרוב.

קטנה לסיום

ולסיום, כמה מילים על העתקה. לקחו ברנואר פרסומת מדהימה לחברת אופנה מחו"ל, ועשו קופי פייסט. אה, נכון, החליפו שיר.

אין לי מושג איך זה קרה או למה, אבל ככה זה.

זוגלובק - בשר זה אושר

קליל חלונות מעוצבים



תגיות: ,

מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה