הדודה קפצה לביקור

כך הפך טקס התבגרות אינטימי ודיסקרטי לשיחת היום המשפחתית. תמיד יש פעם ראשונה

08/05/2011
ענת שתיוי קבלו עדכונים מענת
  • RSS
» הרחם פתאום הופך לאישיו. אילוסטרציה: Thinkstock

אמא שלי ובת הדודה שלה הן החברות הכי טובות. הן חולקות הכל. יש להן שיחה שבועית קבועה, קודש קודשים, שבת בבוקר, בסביבות 10 (אחרי הקפה, אחרי שהלכנו לצופים). אז הן פותחות את כל השבוע שהיה ובסכין מנתחים עוברות אירוע אירוע ומפרקות אותו לגורמים. אוכל מולקולרי לא מקבל כזה טיפול. וזאת רק שיחת סיכום.

במהלך השבוע יש עוד כמה התעדכנויות בשוטף. כשאחותי הקטנה הודיעה שהיא מתחתנת סוף סוף, הודעה שהתקבלה במהלך ארוחת צהריים משפחתית קטנה מאד, היינו צריכים להחזיק את אמא שלי חזק חזק עד סוף הארוחה שלא תרוץ לספר לרותי.

היא ישבה על קוצים ועוד לפני הקינוח היא שאלה אם "כבר אפשר". עדיין לא הרשנו לה, אלא אחרי הקינוח. או אז היא זינקה מהכיסא והתקשרה. ככה הן. חולקות הכל, בחברות אמיצה ורבת שנים. להתקנא.

שאלה של תזמון

השנה אני אציין 20 שנות מחזור. קצת אחרי יומולדת 13 הוא הגיע בפעם הראשונה, תחילת כיתה ח’. כבר היה לי חזה להתפאר בו, אבל המחזור עצמו סירב להגיע. וכן.. הוא הגיע בדיוק כשאמא שלי דיברה בטלפון.

אדומה ממבוכה או מהפתעה יצאתי מהשירותים והלכתי לספר לאדם שציפיתי שהכי יבין אותי "אמא, נראה לי שקיבלתי מחזור" (שלוש טיפות כן, איפה מה שהיה אז למה שקורה היום). לא ידעתי עם מי היא מדברת. רק שנייה אחר כך כשנזרק המשפט "אוי רותי’לה, ענתי קיבלה מחזור" נפל לי האסימון.

החלפתי צבעים מאדום לסגול. וכך, בחוסר מודעות, רגע אינטימי, כזה שרואים בסרטים, מן טקס התבגרות נשי, הפך להיות חדשות בתפוצת נאט"ו מבחינתי. בראש עוד דמיינתי איך המשפט הזה מתגלגל הלאה, מרותי לבנות שלה, מאמא שלי לחברות שלה, לאבא שלי. אני חושבת שזה היה הרגע שבו למדתי באופן סופי שאם יש לי בעיה, אולי כדאי שאגש קודם לאבא שלי. זאת לא בעיה או משהו, אבל זה משהו שדרש התייחסות קצת יותר עדינה.

מכונה משומנת היטב

עם השנים המחזור הפך להיות לא רק הימים של הדימום, אלא סייקל של הגוף שמורגש בעוד איברים – וכן, אני מדברת על אותו החזה ממקודם. עם כל כמה שאני עצבנית כמה ימים קודם (ברמת ה-"עדיף שלא תתקרבו תדברו/תנשמו אלי"), אין דבר יותר משמח מהגעת הווסת. ולא מחשש שאכנס להריון אלא בגלל בעיה כלשהי בחזה, שקשורה למחזור ההורמונלי.

שבוע לפני מחזור אם בטעות משהו נוגע לי בחזה אני מתפתלת מכאב. אני נמצאת במעקב כבר שנתיים לסרטן השד. פעם בחצי שנה כירורג שד, אולי הרופא היחיד שאני ממש ממש מקפידה להגיע אליו ולקבוע תורים מראש, אולטאסאונד וכל הבלגן. כל העסק מתחיל להתנפח ברגע שמתחיל הביוץ ומגיע לשיא בשבוע שלפני המחזור, אז אני בכלל לא יכולה לישון על הבטן.

כל פעם ראשונה, בכל דבר, יש בה אלמנט של מבוכה או הפתעה. אז נכון שבמקרה שלי זה היה קצת יותר ממביך לטעמי, אבל מאז למדתי להגיד תודה כל חודש מחדש – תודה למכונה המופלאה הזאת, שגם אם היא לא מושלמת, ולא משנה מה אני עושה לה, איך שהוא מצליחה לתפקד (טפו טפו טפו חמסה חמסה וכו’).

>> הפוסט פורסם בבלוג משתפצת




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה