ינקי מרגלית: נשאף להגיע לשוויון מספרי בהנהלה

החברה שלנו עדיין מקולקלת. פחות מרבע מחברי הכנסת שלנו הן נשים. פחות משישית מהדירקטורים בחברות שלנו הן נשים. בהנהלת החברה שלי עדיין אין מספיק נשים

ינקי מרגלית

לכנס שבו השתתפתי הגיעו למעלה מ-500 מנכ"לי חברות היי-טק מכל העולם. אנשים רציניים. בהפסקה ישבתי ליד מנכ"לית. כן, היו בכנס מספר מנכ"ליות אותן ניתן לספור בפחות מאצבעות יד אחת. גבר בחליפה ניגש אליה. "תגידי, מה את עושה הלילה?".

 "כלום", היא ענתה לו מבלי להרים את הראש מעל הלפטופ. "תגידי", הוא המשיך, "זה לא בזבוז שהגוף שלך לא יעשה כלום הלילה?". העיניים שלו סורקות אותה מעלה ומטה. הרגשתי שהדם זורם לי בגוף מהר יותר. המנכ"לית נשארה רגועה. "זה בסדר, תודה". לא הבנתי איך היא נשארה רגועה כל-כך. אני הרגשתי מושפל. שאלתי אותה, "שמת לב מה קרה פה כרגע?".

"בוודאי", היא ענתה לי. "זה לא הרתיח אותך?", המשכתי לברר.

"למדתי להתעלם. תסתכל סביבך. זה קורה לי כמעט כל יום. למדתי להתעלם. אין לי ברירה. אם הייתי מתרגשת מכל אחד כזה, לא הייתי מסוגלת לעשות דבר".

 בערב, תפסתי טיסה מפרנקפורט. הייתי צריך להרוג שעה לפני הטיסה ונכנסתי לטרקלין המכובדים בשדה. כשנפתחה הדלת ראיתי תמונה שנחרטה במוחי. מולי עמדה בחורה צעירה עם ציפורניים אדומות. לימיני, בקבלה, עמדה בחורה צעירה עם ציפורניים אדומות. לשמאלי, עמדה בחורה צעירה עם ציפורניים אדומות ומטאטא ביד. מעט מאחור, על כורסאות עמוקות, ישבו שלשה גברים ועישנו סיגרים.

 חשבתי על גל, בתי הבכורה. היא הייתה אז בת 12. חשבתי על המחשבה שהייתה לי שכשהיא נולדה. איזו בת מזל הילדה שלי. היא נולדה לעולם חופשי. עולם לא מפלה, עולם שמתייחס בכבוד ובשוויון לנשים ולגברים. היא נולדה לדור חדש, מתוקן. הכול אפשרי עבורה. איזו בת מזל גל.

אוי, כמה טעיתי!  אם גל הייתה איתי באותו יום, איזה עולם היא הייתה רואה? איזה מסרים היא הייתה מטמיעה? אבל אז הכתה בי המחשבה המדכאת עוד יותר, מה גל רואה אצלי במשרד? מה היא קולטת, כשהיא באה לבקר אותי במשרד היי-טק צעיר ותוסס עם מאות עובדים?

 בכניסה היא פוגשת את המזכירה שלי ואז המנקה, עם המטאטא, בדיוק נכנסת. אחר כך כשנכנסים לחדר הישיבות שלי, שבעה גברים מחכים לי שם. התמונה הזאת הטרידה אותי כל כך ומיד כשנכנסתי לישיבת ההנהלה הבאה, הודעתי לכולם ששני המינויים הבאים להנהלה יהיו של נשים בלבד. אנחנו נשאף להגיע לשוויון מספרי של גברים ונשים אצלנו בהנהלה. השינוי היה חלקי. כן, הגיעו נשים להנהלה. לא, לא הגענו לשוויון. נשארנו רחוק משם.

ינקי מרגלית עם בתו גל

גל גדלה. אף פעם לא דיברתי אתה על החוויה הזאת כי אני מפחד. אני מפחד לשאול אותה מה היא ראתה באותו יום. אני מפחד לגלות שהעולם הדמיוני, שחשבתי שהילדה שלי גדלה לתוכו, היה הרבה יותר מדומיין ממה שאני מוכן להניח. אני מפחד לגלות שלא רק העולם, אלא אני עצמי, נגוע הרבה יותר במחשבה מפלה, מפחיתה ולא מכבדת.

גל כבר ילדה גדולה. היא הולכת בדרכה ויודעת לחלום, לשאוף ולהגיע לאן שהיא רוצה. אבל החברה שלנו עדיין מקולקלת. פחות מרבע מחברי הכנסת שלנו הן נשים. פחות משישית מהדירקטורים בחברות שלנו הן נשים. ח"כ עליזה לביא, שכהנה כיו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, מסבירה לנו כי "סיבות מרכזיות שבגינן נרתעות נשים מלהשתלב בפוליטיקה הן קודי התנהגות והתנהלות גבריים במיוחד בפוליטיקה הישראלית, הרוויה בכוחניות, תחרות וקונפליקטים."

אני סומך על גל. הילדות שלה יגיעו לעולם חופשי, שוויוני, מכבד. עולם מופלא שבו המרחב הציבורי פתוח ומזמין לכולם. עולם בו חצי מהמנהיגים שלנו הן מנהיגות. עולם שבו אנסים, מטרידים ומשפילים נכנסים לכלא ולא לבית הלבן. עולם נשי יותר. גל תחבוש כובע ורוד ואני משקפים ורודים.

[youtube bAeBmlLG4qA nolink]

.

** הכותב הוא יזם, משקיע, נואם, כותב טורים ואיש הייטק ישראלי

פס חסויות לכתבות יום האישה