היום שאחרי בן-לאדן

הבשורה על חיסולו של אוסאמה בן לאדן משמחת גם את מי שבדרך כלל לא צמא לנקמה, אבל השאלה היא מה יקרה אחרי שייגמרו החגיגות

02/05/2011
סמדר סלומון קבלו עדכונים מסמדר סלומון
  • RSS
» חוגגים ליד הבית הלבן. Getty images

כמעט עשור אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר הודיע הלילה נשיא ארה"ב ברק אובמה כי הצבא האמריקני חיסל בפקיסטן את מנהיג אל-קעידה, אוסאמה בן לאדן, ולקח את גופתו. אפילו אני, נקמנית מהסוג הגרוע ביותר, שהביטוי "בנפול אויבך אל תשמח" הוא נר לרגלי, הרגשתי שהצדק נעשה. כי יש אויבים ויש אויבים. ובן לאדן, שהוא ללא ספק בן מוות, הרוויח את מותו ביושר.

אבל היה שם הרבה מעבר לכך: הבוקר מדינת ישראל קמה ליום השואה, ליום הזיכרון לאלו שמתו ללא רחם בידי צוררים נאצים שלא בחלו בשום דרך במסע השמדה של כל מי שהוא לא הם, ואיך שלא נהפוך את זה - הבזיקה בי באירוע הזה הסמליות שצעקה מהכותרת שראיתי עוד בעיניים מטושטשות משינה. כי הנה עוד צורר מצא את מותו. אולי זה צורך ילדי, קמאי ואולי פשוט אנושי כמו זה של ילד המצפה שאבא יבוא ויגן עליו מפני מי שהרביץ לו בגן, שזה האחרון לא יעז להתעסק איתו שוב. אותו צורך פסיכולוגי ואנושי מסביר את התמונות של מאות אלפי אמריקאים שלא מנסים להסתיר את השמחה. הם באו איתו חשבון. ומבחינתם הצדק נעשה וגם יצא לאור.

ומהדהדת בי ההכרה כי האירוע הזה קשור באיזשהו חבל טבור נסתר ליום השואה הפרטי והלאומי שלנו. צוררים לא יוכלו להתהלך בעולם הזה חופשי. הרי הניצחון הזה, גם אם האופוריה של השמחה האמריקאית היא פסיכולוגית ומוראלית בעיקרה - היא ממחישה שאין מקום עלי אדמות לעוד "היטלרים" מהזן החדש.

עוד לא הושלמה המשימה

ארה"ב רשמה הישג מוראלי אדיר עבור בני עמה, אותו יצר אנושי שביקש נקמה בא על סיפוקו. בימים הקרובים יציף אדרנלין חם ומתוק את דמם של אזרחים רבים בארה"ב ובמדינות המערב. אך האם המשימה הושלמה? מסופקני. ארה"ב המיתה את הסמל אבל לא את רוח הטרור. איני יודעת כמה אוסאמה בן לאדן היה רלוונטי בשנים האחרונות כיו"ר ארגון הטרור אל קעידה, וכמה הסתלקותו תשנה במשהו את המוטיבציה של אותו ארגון להמשיך ולבצע פשעים מתועבים כנגד מדינות המערב. לטווח הקצר ברור לכולם מעגל הנקמה כמוהו כמדרון חלקלק שאותו עלול העולם לחוש בקרוב, ואני מקווה שאתבדה.

לטווח הארוך, לאחר שהשפעת האדרנלין שמפעם בכולם תפוג, לאחר שהעולם ינוח על זרי הדפנה לכמה ימים, חשוב להבין יש משהו עמוק יותר מאוסאמה בן לאדן שצריך לסלק, והוא הוא הדבר האמיתי בו צריך להמשיך להילחם - הטרור שאינו יודע שובע ומשחר לטרף הבא, השנאה התהומית שאין לה מקום במחוזותינו.

כמו בכל ארגון, יקום במהירה ראש חדש, ונתוודע לשם חדש, לעוד בן מוות חדש. מנהיגים יכולים ללכת ולבוא. כל עוד רוח הטרור, מבנה הארגון, המוטיבציה לנקום ולהילחם קיימת, הרי שלא הוסרה הסכנה ולא נסתם הגולל של מלחמת האור בחושך.

זיכרון גורלי מאסון התאומים

יש רגעים בהיסטוריה שנחקקים לנו היטב בהארד דיסק הפנימי. אסון התאומים הוא אחד מהם. שאלו אדם היכן הוא היה בעת שזה קרה, והוא ידע לענות לכם. אני זוכרת היטב את היום הזה לפרטי פרטיו. הבוקר נסגר איזשהו מעגל, תם אבל לא נשלם. כי החלק המפוכח של המוח יודע שהמטרה עדיין לא הושגה, שהנגע עוד לא הוסר ודרוש כאן ניתוח כירורגי להסיר את הגידול ששלח גרורות וזרועות מפלצתיים, ולשם כך דרוש יותר מראש של אדם תלוי בכיכר העיר.

\[

>> מתוך הבלוג של סמדר סלומון
צילומים: Getty images




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה