איך להתמודד עם גיל המעבר

בשיחתנו הראשונה הצליחה חנה לזהות קשר בין הופעת הסימפטומים השונים לבין הגילוי, שלמעשה הסתיים פרק משמעותי בחייה המשפחתיים, הזוגיים והמקצועיים, והתחיל פרק עמום ומבלבל, שערער אותה והוציאה מאיזון

בעבודתי עם רופאים המפנים אלי מטופלים במצבי משבר, עולה לפעמים השאלה, האם אפשר להשהות טיפול תרופתי אנטי חרדתי, אנטי דכאוני, או הורמונלי חלופי, כדי להוביל תחילה לעבודה פסיכותרפויטית אינטנסיבית.

חנה, אישה נשואה בת 52, הופנתה אלי עם סימפטומים שונים, חלקם מוכרים מתסמונת גיל המעבר. בשיחה עם הרופאה המפנה סוכם, שבינתיים תצייד את המטופלת בטיפול תרופתי קצר טווח (Benzodiazepines) שתיטול בבחירה במצבי קיצון בלבד, ובסיום הטיפול הפסיכולוגי ייבדק אם עדיין יש צורך במתן טיפול תרופתי ארוך טווח (למשלSSRI  או טיפול הורמונלי חלופי).

כשהגיעה, התלוננה חנה על קשיים בשינה ("קשה לי להירדם ואני מתעוררת מוקדם – המון מחשבות מטרידות אותי") ירידה בחשק המיני, במרץ ובאנרגיה ("אין לי כוח כמו פעם"), מצבי רוח משתנים ונוטים לירודים, תחושה של חוסר טעם לחיים, פסימיות וחשיבה שלילית. ("אני עצובה, מהורהרת, קשה לי, לבד לי, לא יודעת לאן כל זה הולך").

בבדיקה מעמיקה יותר התגלה, שבחייה קרו בשנה האחרונה שינויים גדולים: בעבודתה כתקציבאית בכירה ומוערכת במשרד פרסום, החלה להרגיש שחיקה ועייפות, בנוסף לתחושת איום מפני איבוד מקום העבודה הבטוח, בעקבות עובדים חדשים שהתקבלו. (“קצת נשבר לי מהעומס – עוד קמפיין ועוד לקוח.

ומצד שני אני רואה פתאום את כל העובדים הצעירים המצטיינים שעוקפים אותי ואני כבר לא היחידה שיודעת הכל…”). בנה הצעיר התגייס לצה”ל, והיה אחרון העוזבים את הבית מבין שלושת ילדיה. (“הקן שלנו התרוקן לגמרי, עצוב לי שלא צריכים אותי יותר”). בעלה של חנה, שעם קידומו בעבודה החל לטוס תכופות לחו”ל, נכח פחות בבית. (“אני פתאום מוצאת את עצמי בודדה בערבים”). זוג הוריה שהזדקנו מאד, החלו לרדת משמעותית בתפקוד היומיומי ונזקקו לעזרתה באופן תכוף

בבדיקה מעמיקה יותר התגלה, שבחייה קרו בשנה האחרונה שינויים גדולים: בעבודתה כתקציבאית בכירה ומוערכת במשרד פרסום, החלה להרגיש שחיקה ועייפות, בנוסף לתחושת איום מפני איבוד מקום העבודה הבטוח, בעקבות עובדים חדשים שהתקבלו. ("קצת נשבר לי מהעומס – עוד קמפיין ועוד לקוח.

בשיחתנו הראשונה הצליחה חנה לזהות קשר בין הופעת הסימפטומים השונים לבין הגילוי, שלמעשה הסתיים פרק משמעותי בחייה המשפחתיים, הזוגיים והמקצועיים, והתחיל פרק עמום ומבלבל, שערער אותה והוציאה מאיזון. שיתפתי את חנה באפשרות להתייחס למשבר בו נתונה כהזמנה לעבודה פסיכולוגית משמעותית, מעבר להסתגלות לשינויים החיצוניים שנכפו עליה. בהתייחסות לסימפטומים ולתהליך הטיפול הסברתי לה, שהתקדמות בטיפול פסיכולוגי משמעה ירידה בעוצמת הסימפטומים וחזרה לחיים מאוזנים.

דיכאון אשה

המשבר הגדול שהביא אותה לטיפול, דרש ממנה לעבור תחילה תהליך אבל. התרכזנו בפרידות ובעיבוד אבדן של דברים שהיוו חלק חשוב בחייה, מילאו אותם, הסתיימו, וכנראה לא יחזרו כמו: פרידה משנות התמימות הקלילות וההרפתקנות של הגיל הצעיר, פרידה מזהות של אימא לילדים קטנים ומהתוכן היומיומי שאימהות זו העניקה לה, ופרידה מהוריה, שכצעירים היו מוקד תמיכה חשוב ועתה היא זו שנקראת להיות להם משענת.

ככל שהתקדם תהליך הפרידה, התמקדה חנה במציאת תוכן ומשמעות נוספים לחייה. היא נפתחה לערוצי לימודים, הנאה ועניין חדשים ובאמצעותם הרחיבה גם את מעגלי ההיכרויות שלה. מודעות שפיתחה לגופה המשתנה, יצרה צורך לקבלו שוב דרך התנסות בפעילויות ספורטיביות חדשות. בד בבד עם כל אלה התלבטה ארוכות לגבי מקום עבודתה וזיהתה צורך להוריד לחץ. כשהחליטה, למרות הקושי, להישאר במקום עבודתה הקבוע, הקטינה את היקף משרתה.

במפגשינו עסקנו גם בשינויים הדרמתיים בקשרים שלה עם בני המשפחה. עם בן זוגה חיפשה דרכים חדשות לקשר קרוב, קבוע ויציב, אחרי ששיתפה אותו בקושי שחשה עקב חסרונו הפיזי בבית. בעבודה על הקשר גילתה מחדש את המיניות ביניהם שאבדה. הקשרים עם שלושת ילדיה התפתחו לכוונים חדשים, יותר עמוקים ופחות אינסטרומנטליים. בטיפול עלה גם הנושא המורכב של יחסיה עם הוריה והבנה שקשר זה השתנה ללא הכר. היה חשוב גם לעבוד על הגבולות, כדי לא להישאב לחלוטין למילוי צרכיהם, דבר נוסף שגילתה שמוציא אותה מאיזון.

עם התקדמות הטיפול ניתן היה לראות את הירידה המשמעותית בהצפה הרגשית ובסימפטומים: השינה השתפרה, מצב הרוח התאזן, הבלבול שכך. הטיפול הפסיכולוגי הסתיים כשחנה הרגישה שהגיעה לתחושת איזון חדשה ויציבה. איזון משמעו פרדה מלאה מפרק אחד וסיום בניית מציאות פנימית מוצקה המכילה בצורה מאוזנת את חייה החיצוניים החדשים.

חנה נוכחה לדעת, שהמשבר עמוס הסימפטומים עמו הגיעה יצר טריגר לשינוי גדול בעולמה. בסיום הטיפול הפסיכולוגי לא נמצא צורך בטיפול תרופתי ארוך טווח וגם לטיפול אותו קבלה למצבי קיצון לא נזקקה עוד.

** הכותבת היא ד"ר רות מסר קויצקי, פסיכולוגית קלינית, מומחית בטיפול פסיכולוגי קצר טווח במצבי משבר ובהפרעות שונות, ביניהן הפרעות חרדה, הפרעות אכילה והפרעות במצב הרוח. עוסקת בפסיכותרפיה, מדריכה אנשי מקצוע ומרצה. זו כתבה נוספת “משולחנה של המטפלת”, במסגרת מיזם: גיל המעבר. מאישה לאישה /ד”ר ציפי דולב, פסיכיאטרית לבריאות האישה

צילום: שאטרסטוק