פסח בהודו

תל אביבית נמרצת בהודו החליטה לוותר על בית חב"ד ודומיו בליל הסדר בגולה, והלכה על האופציה המקומית. פוסט על קצת חמץ והרבה תיבול

26/04/2011
תל אביבית נמרצת לשעבר קבלו עדכונים מתל
  • RSS

נגד כל חוקי הטבע, ובאופן בלתי מודע, החלטתי לפני כמה ימים שהגיעה הזמן לכתוב על העוגה המפורסמת ביותר בכל הודו, ה-Bagsu Cake. כשהלכתי לאינטרנט קפה כדי לעלות את הפוסט, רוח יהודית נשבה מכל עבר והחלטתי שאין זה הולם כרגע, ועל הסיפור על העוגה לחכות שבוע כיוון שאני מרגישה שחלה עליי חובה להתייחס להמולת החג. לא תאמינו בטח, אבל היא הורגשה גם עשרות אלפי קילומטרים מישראל - בצפון הודו - בדרמסלה, שכונת בגסו באינטרנט המהיר של Shemesh.

ביום של ערב החג כל המחשבים והטלפונים בסביבה היו תפוסים, ומכל עבר נשמעה השאלה המוכרת עד כדי כאב: "איפה אתה בחג". האופציות שעמדו בפנינו היו: "בית חב"ד" שהאפיל אימה דתית על רבים מהמטיילים, או 'הבית היהודי' שנחשב לסולדי יותר, קפדן פחות ובאווירה צעירה, נעימה ולא מחייבת. ולמרות ההבדלים המשמעותיים בגישות הקשורות לזרמים ביהדות, מה שקבע בסופו של דבר את הבחירה הוא, כמובן, האוכל.

ב"בית חב"ד" הבטיחו בשר, וב"הבית היהודי" הבטיחו אורז. אני לא יודעת מי בסוף החליט לחגוג את יציאת מצרים בבית חב"ד, אבל בבית היהודי היתה רשימה של 250 משתתפים ששילמו מבעוד מועד 250 רופי על הארוחה החגיגית. גם אני נרשמתי ושילמתי, אבל בסוף קיבלתי פיק ברכיים; לילות הסדר היחידים שחוויתי ב-20 שנות חיי בישראל היו במשפחה מאוד מגניבה וקיבוצית של בן זוגי האשכנזי, וחששתי מההלם התרבותי שצפוי לי בהודו.

אז לארוחה לא הגעתי, ובמקום ללכת לאכול קניידלך ניצלתי את הערב הפנוי ממאות הישראלים ששוהים כאן עכשיו, כדי להכיר תיירים ממדינות אחרות שפתאום בלטו בשטח בגלל המחסור בצעקנות שלנו. כיוון שהנושא החם ביותר לשיחת בוקר ביום למחרת היה הדיווח מערב חג, אני גאה להציג לכם בזאת את התקציר ארוחת החג ב'הבית היהודי' של Bagsu.

הסעודה תוכננה לשעה 18:30, אך כשכולם הגיעו בשעה 19:45 שום דבר עוד לא היה מוכן. חבריי עשו בחוכמה והלכו לאכול במסעדה הרגילה שלהם וחזרו לבית היהודי בשעה 22:00, כשרוב המשתפים כבר נדדו לכיוון המרפסת החיצונית כדי לעשות מעשים שכאן זאת לא הבמה כדי לתארם. לאלה שהצליחו לשרוד את ההמתנה ונשארו עד לארוחה - הוגשו קניידלך, אורז, דגים וסלטים, וחברים שלי הודו בשקט לשפים הנפאליים המהוללים שעובדים במסעדה האהובה.

היום, כאשר ההתלבטות העיקרית שטרם נמצא לה פתרון הולם היא: האם לשמור על אי אכילת חמץ או לא, כולם ילכו לאחד "הבתים" כי מספקים שם ארוחות כשרות לכל המעוניין בדבר. ומי יודע, אולי אני עוד אתפתה לנסות, ולו רק בשביל הדיווח.

כיוון שלא נכחתי בסעודה המדוברת לא אוכל להציג כאן תמונות כשרות. אבל כיוון שלהשאיר אתכם בלי תמונות בכלל הוא מעשה שלא מתקבל על הדעת, קבלו כמה מההברקות הטעימות והלא כשורות לחג.

צילומים:

לין יאנוביצקי

לבלוג של לין - תל אביבית נמרצת בהודו





מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה