השמיים הם הגבול

אחרי גזר דינו של קצב, רה"מ נתניהו שיבח את הדמוקרטיה ואת השוויון בפני החוק. אז למה ברגע שהתקשורת עוסקת בחשדות נגדו, הוא יורד מהפסים?

14/04/2011
איילת מוהר קבלו עדכונים מאיילת
  • RSS
» בנימין נתניהו. צילום: Getty images

למערכת העמוסה והקורסת-ממילא של בתי המשפט בישראל, התווסף השבוע תיק נוסף: בנימין ושרה נתניהו Vs. רביב דרוקר ומיקי רוזנטל מערוץ 10. אני כבר יכולה לדמיין את נקישות נעלי הפרקליטים על מרצפות השיש במסדרונות בית המשפט, ערימות של ניירת, גלימות שחורות, פטיש העץ ותקתוק המצלמות מסביב. אובג'קשן.

בואו נחזור, לרגע, כמה שבועות אחורה: ביום בו ניתן גזר הדין של הנשיא לשעבר משה קצב חיפש כל ח"כ, מקטן ועד גדול, מיקרופון לדבר אליו. לכולם היה מה להגיד, מח"כ רונית תירוש ועד נשיא המדינה שמעון פרס, דרך ח"כ ציפי חוטובלי (יו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה) ועד יו"ר האופוזיציה ציפי לבני; כולם רצו להיות מצוּטטים כמהללי שלטון החוק וכשופרי הצדק. גם רה"מ בנימין נתניהו יישר את העניבה, שקול ורציני, התייצב מול המצלמות ואמר: "זהו יום של עצב וכלימה, אבל גם של הערכה עמוקה וגאווה במערכת הצדק הישראלית" הוא נקש באצבעותיו על הפודיום, עצר לרגע והוסיף כי "בית המשפט קבע בצורה חדה וברורה עיקרון פשוט והוא שוויון בפני החוק - איש אינו עומד מעל החוק".

דמוקרטיה דמוקרטיה, אבל יש גבול לכל דבר

ואז הגיע התחקיר של רביב דרוקר ב"המקור" של ערוץ 10. דרוקר וערוץ 10 הם לא רשות מחוקקת ובטח לא בית משפט עליון, אבל דרוקר הוא עיתונאי שעוסק בתחקירים והעיתונות היא שופר הדמוקרטיה. תפקידה הוא לבקר אנשי ציבור וגופים ציבוריים ולהביא את הממצאים (אם ישנם) לידיעת האזרחים על מנת שאם ישנם חשדות סבירים, ואם יש בסיס לתביעה, יהיה משפט וטחנות הצדק יטחנו. אבל רה"מ בנימין נתניהו מצליח, איכשהו, גם לשבח את הדמוקרטיה ואת מערכת הצדק הישראלית מחד, וגם לנסות לכופף את זרועה מאידך, כשזה נוגע לו.

הגשת תביעה בגובה מיליוני שקלים נגד גוף תקשורת שפרסם את התחקיר בעניינו הינה סוג של אנטיתזה להכרזתו כי "שלטון החוק הוא מעל הכל". כראש ממשלה, גם הוא אינו פטור מלתת את הדין על מעשיו, היה ונמצאו בלתי-ראויים. התחקיר, להזכירכם, הספיק כדי לשכנע את מבקר המדינה שיש בסיס לבדיקת נסיעותיו של נתניהו לחו"ל ומקורות המימון להן, אבל נתניהו לא ממתין לתוצאות. כהרגלו, הוא משדר פאניקה (ובזה דרוקר לא אשם) וממנה בחטף עוד יועצי תקשורת ושולח את אשתו לדבר אל לב העם מול המצלמות באחת מתצוגות התכלית המביכות שנראו כאן מזה שנים, ובעיקר מכוון את התותחים כולם אל התקשורת.

כמי שמחשיב עצמו לכישרון יוצא דופן בענייני הסברה ניכר כי האיש מנהל יחסי אהבה-שנאה עם התקשורת אליה הוא מדבר, ונראה כי בו בזמן שהוא מטפס במעלה גרם מדרגותיו של עוד מטוס, אוחז בידה של שרה ומנפנף למצלמות כאילו היה המפרי בוגארט הכנעני- הוא כבר מתעב את מי שמשגרים את הידיעה למערכות העיתונים.

אה, זה מה שמפריע לכהונה שלך?

אחת הנקודות המעניינות בתביעת הדיבה שהגיש נתניהו נוגעת לטענה כאילו מטרתו של התחקיר הייתה והינה "לסכל את כהונת רה"מ". זה בעיקר מגוחך מול העובדה שכהונת רה"מ מופרעת תדיר כתוצאה מתחלופה בלתי פוסקת של יועצים, מנהלי לשכה ובעלי תפקידים נוספים המקיפים אותו שבאים והולכים אחת לכמה חודשים באחת מהלשכות הבלתי-יציבות בהיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית. אם נתניהו כל כך בטוח שהתנהלותו כשרה, מדוע אינו נשען לאחור, מתרווח בכיסאו ונותן למכונות הדמוקרטיה והחוק, בהן הוא גאה כל כך, לפעול ולבדוק?

ייתכן כי היה מצטייר כמכובד ושקול יותר לו במקום לשדר היסטריה כהרגלו ולירות לכל הכיוונים היה ממשיך בתפקידו החשוב (ויש לו לפחות שלושה משברים לפתור בכל רגע נתון: כמו למשל, ברגעים אלה, שכרם של העובדים הסוציאליים, שביתת הרופאים והאש בעוטף עזה) ונותן לדברים לקרות מאליהם. הרי אם יתברר שלא דובים ולא דרוקר, יוכלו רה"מ ואשתו (שרה נתניהו; מגה-סלב, בשבילכם) ממילא לתבוע בשמחה וששון את כל מי שיחפצו. מאידך, אם יתברר  שהתחקיר אכן חשף את האמת על התנהלותו של נתניהו בנוגע למימון טיסותיו לחו"ל, הרי שעצם הגשת התביעה תהיה רק עוד טעות קולוסאלית בשרשרת טעויות שכבר רשומות לחובתו.

>> מתוך הבלוג של איילת מוהר

צילום: Getty images




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה