פרץ של השראה

מירב קיט, ציירת בנשמה מינקות, מצאה באיורי אופנה את האהבה הכי גדולה שלה. עם השראה מקארל לגרפלד ומהאביב הפיוטי, הנה פרק ראשון בסדרת איורי אופנה מהפנטים

10/04/2011
מירב קיט קבלו עדכונים ממירב
  • RSS
» איור: מירב קיט

כשהייתי ילדה קטנה והיו שואלים אותי, “מה את רוצה לעשות כשתהיי גדולה?”, הייתי עונה- “ציירת". ילדה קטנה לא מחוייבת למציאות, ולפרקטיות יומיומית. ילדה יכולה לחלום באמת, ולחלום גדול. עם השנים החלום שינה צורה. ולא מפליא הוא הדבר - רופאים בקושי מצליחים להתקיים במדינה הזו, אז אמן? צייר? אמנות?

יותר מאשר שלצייר זה מקצוע, זה בהרבה מובנים החמצן שלי. המקום בו אני יכולה לעבד מחשבות ורגשות.

על מנת לתעל את היצירתיות שלי למשהו פרקטי, הלכתי אחרי השירות הצבאי ללמוד תקשורת חזותית בשנקר. היו אלו לימודים מפרכים, והם דרשו את כל זמני ואת כל כולי. מצד אחד- אלו לימודים בהם דורשים לחשוב מחוץ לקופסא. אך יחד עם זאת- כל שבוע היו תולים אותנו על הקיר ומבקרים, ובכך מכניסים את היצירות באופן סיסטמטי לקונבנציות של מה נכון ומה לא נכון בהן. היצירה הפכה ממשהו טבעי ופראי, למשהו מתוחם ומגודר כמו גן בוטאני. המוטיבציה שלי הייתה בשמיים, על גבול הפרפקציוניזם; "האם הפונט הזה מתאים?”, “האם הגוון הכחלחל הזה הוא הנכון?” הכל הפך לשיטתי, מדוד ושקול. שום דבר לא היה יכול להיות "סתם ככה", ללא הסבר. הכל היה חייב לתקשר ולהעביר מסר.

ארבע השנים עברו, גם מהר וגם לאט. המסע הארוך בא אל סיומו. קיבלתי את הדיפלומה, ועם הלשון בחוץ התקשתי לשאת את המחשבה של לעסוק בתחום הזה. את כל מה שלמדתי בארבע השנים רציתי להעיף מהחלון.

לבסוף, אחרי כמה חודשי חופשה, התחלתי לעבוד כמעצבת הבית של חברה העוסקת בייעוץ לחדשנות לחברות גדולות בארץ ובעולם, ועסקתי בעיצוב ועריכתחומרי שיווק ומצגות. אבל על אף שסביבת העבודה הייתה נפלאה, ולמדתי דברים חדשים, ליבי לא היה שם.

בעקבות התלבטותי בנוגע למקצוע, החלטתי לפנות ללימודים בתחום חדש - תרפיה באמנות, תחום שבו יש מקום לפן אחר בי; הצד המטפל, הרגיש, המחפש עבודה פסיכולוגית עמוקה ובעלת משמעות. והנה - אני כמעט ומסיימת את השנה הראשונה.

בקיץ האחרון מצאתי חבר אבוד ותיק - הציור. התחום שליווה אותי עוד בינקות כמעט, אחרי שנים שהוזנח ונדחק לפינה. מאז שהאבידה נמצאה, הרגשתי אנחת רווחה. בגיל שנתיים וחצי ציירתי את אריק ובנץ, הלכתי לחוגים, לקייטנות אמנות במוזיאון ישראל בירושלים, ובגיל מאוחר יותר גם למדתי בתיכון לאמנויות- שם המשכתי ופיתחתי את יכולתי. לא מזמן מצאתי ציורי אופנה ישנים מגיל 12-14, מאוד ריגש אותי להיזכר שכבר אז ידעתי את מה ששכחתי. מצאתי את התשוקה שלי שוב.

אז הנה אני כאן, שמחה מאוד להיות פה בסלונה, במדור העוסק בתחום יקיר לליבי. מקווה להוסיף עוד צבע למדור, וליצור עניין ודיבור על ודרך האמנות שלי.

..

אני מודה, אני טיפוס של חורף- ובואו של הקיץ יותר גורם לי לגירודים מאשר לאושר. אבל למשך כמה שבועות קצרצרים, האביב מגיע, ואיתו ריחות פריחה, אור וחום מלטפים, ואני מתענגת עליו. ויחד עם זאת יודעת שזה רק עניין של זמן עד שהלחות והזיעה הלא חיננית יגיעו ופניי יהפכו למקבץ נמשים בלתי נגמר. בנתיים נתרכז בהווה.

ציור זה מבוסס על צילום מתוך אדיטוריאל של קארל לגרפלד. אהבתי את הקונספט של הרפלקציה העצמית - התבוננות מהפנים החוצה ומהחוצה חזרה פנימה.

גו טו הל באיור הזה- פירושו- תהיי מי שאת ושהשאר ילכו לעזאזל. את הזאב המילל הוספתי כי באיזה שהוא מובן ככה ראיתי את הדמות הזו- מיללת בעוצמה.

לעוד איורים של מירב קיט




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • Ray Segev 10/04/2011

    [...] >>>> פרץ של השראה בלינק >>> [...]

בחזרה למעלה