לו הייתי, אז הייתי

אם היה לי חוש לעסקים, אם הייתי אוהבת לתקשר עם זרים, אם היה לי כסף, או בקיצור - אם הייתי בלונדינית מרמת אביב החדשה - אולי היה לי קל לגרום לגדולה שלי להיות גאה

10/04/2011
נעמה תורן קבלו עדכונים מנעמה
  • RSS
» מראש יש יותר הזדמנויות. בלונדינית עשירה. Thinkstock

"אמא", אמרה לי הגדולה ערב אחד כשישבנו באוטו, בדרך הביתה. "מה את אומרת על הרעיון הזה שהיה לנו פעם? למה שלא תעשי את זה, ככה גם לי יהיה יותר כיף ואת תרוויחי סוף סוף". הרמזור בדיוק התחלף, ככה שלא יכולתי להפעיל עליה את המניפולציה של המבט החצי נעלב חצי המום שלי. מה זאת אומרת, להרוויח סוף סוף? במשך כל הדקות הבאות היא לחצה עלי לממש את הרעיון הנפלא שעלה לי פעם, באמצע שיטוט משותף שלנו ברחובות, ואני לחצתי על הגז כדי להגיע הביתה ולגמור עם השיחה הזאת כמה שיותר מהר. לא היה אכפת לי לגלות מה הרעיון הזה, אבל איפשהו אני כנראה עוד שומרת לעצמי את האופציה לעשות הסבה, כשהמציאות תכריע אותי, והגדולה, כשתהייה עוד יותר גדולה, תגיד לי, "אמרתי לך".

אם הייתי בלונדינית מרמת אביב

מה שמותר לי לגלות זה שמדובר בחנות קונספט. איך אני מתה על המלה הזאת – קונספט, משהו שהגינו ביחד, ובאמת יכול להיות פיצוץ של דבר, זאת אומרת - אם היה לי חוש לעסקים, אם הייתי אוהבת אינטראקציה עם אנשים זרים, אם היה לי כסף להשקיע, לייבא, ליחצן, ובקיצור – אם הייתי בלונדינית וגרה ברמת אביב החדשה. אבל אני לא. אז אני לא.

"מה בעצם את עושה בדיוק?", היא שאלה את השאלה החודשית שלה. "כותבת? עורכת? אבל מה? מה בדיוק את עושה? כששואלים אותי, זה מה שאני אומרת...", היא הפסיקה את המשפט באמצע, ומה שהיא לא אמרה היה בעצם: "ואני לא אוהבת לשקר".

רבות כל הזמן, אני ואני

מה אני עושה? אני יכולה לספר לה מה עשיתי פעם. איך פעמיים בשנה פק"ל קיבלתי תלושים לחג. כמה חזיות קניתי על חשבון המו"ל, קשה לספור. איך פעם בשנה נסעתי לחופשה שנתית על חשבון  הזכיין המליין, לחו"ל וגם בארץ, איך המשכורת נכנסה ישר לבנק, איך היה לי ביטוח מנהלים, ואיך ואיך ואיך. כבר מיליון שנה שאני עצמאית, חצי מיליון שנה אם חד משכורתית, ומגירת הנעליים הדלה שלי יכולה להעיד איך התרחשה ההידרדרות הכלכלית הזאת.

"למה כל הסיפורים שלך הם מלפני שנולדנו?", היא לא מרחמת. אני מתכווצת. אני שונאת את הסיפורים על האימהות שמקריבות את הקריירה בשביל הילדים, ואני שונאת את הנשים שמקריבות את האימהות בשביל הקריירה. אני שונאת שאלה שונאות את אלה, את העובדה שאת המאזניים האלה – "הגשמה עצמית" מול "הגשמה אימהית" – רק נשים, בהגדרה, צריכות לאחוז. כשאני מוותרת על עבודה שתעלה לי יותר בגלל הבייביסיטר, אני שונאת את עצמי וקוראת לעצמי עצלנית וחסרת מוטיבציה. כשאני עושה את ההיפך, אני מרגישה עקצוצים של אשמה. אני גם לא אמא מהסוג השלישי, שלוקחת אתה את התינוקות לעבודה, מניקה תוך כדי הכנת רפראט בספרייה או כתיבת מאמר ביד אחת, וגם לא לוקחת את הילדות לפגישות. אני בנאדם אחד עד השעה אחת וחצי ובנאדם אחד פלוס מהשעה אחת וחצי. ואנחנו רבות כל הזמן, אני ואני, בלי שמישהי יכולה לפטר את השנייה, או להתפטר. בסוף אולי נפסיק, נפתח חנות הקונספט ונרגע. מי יודע, אולי אפילו נהפוך לבלונדינית.

לבלוג של נעמה תורן




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • נאוה פרנס 11/04/2011

    נעמה, להפוך לבלונדינית זה קל – קצת חמצן בשיער…
    למצוא את האיזון שאת מדברת עליו קצת יותר קשה.

    בסופו של דבר, את יכולה להיות “רק” אימא טובה מספיק
    וכל בחירה שתבחרי עדיין תעורר את זעמה של הילדה – במיוחד בגיל ההתבגרות.
    והדברים הנוקבים שהיא אומרת – אינם אלא שיקוף של חלקים של עצמך.

    יש לך חלום והיא מעודדת אותך לקחת אותו.
    אין לך חוש לעסקים?
    חוש?
    עסקים אפשר ללמוד,
    גם לתקשר עם זרים.
    כסף – תמיד יהיה לך כסף למה שחשוב.
    מה היית עושה אם…
    היית צריכה עכשיו להשקיע בשיניים? לא שלך, של הילדה.
    בטח שהיית מוצאת את הכסף.

    בנית עם הילדה רעיון?
    נשמע שאת אוהבת אותו
    למה לא?
    חיים פעם אחת!
    והגדולה שלך גאה בך
    לא חשוב איך זה נשמע.

    יכול להיות שבתהליך של לבנות רעיון אחד, יעלה רעיון מתאים יותר.
    גם לאופי ול”חוש” שלך וגם לתקציב.

    לעולם אל תפסיקי לחלום.
    חלומות כן מתגשמים :)

    ואם את צריכה פוש בכיוון – צרי קשר

    נאוה
    אישה ענקית

בחזרה למעלה