יולנדה

משה סקאל חוזר אל מחוזות ילדותו ומשפחתו כדי לספר את סיפורה של יולנדה, סבתו האהובה. ביקורת על ספר חדש, אותנטי ומיוחד

10/04/2011
הדר צפריר קבלו עדכונים מהדר
  • RSS
» יולנדה, כריכת הספר. צילום: יח"צ

"יולנדה" הוא ספרו הרביעי של משה סקאל, סופר, עורך ומבקר, יליד 1976.
ספריו הקודמים הם קובץ הסיפורים "התרחיש" (1977), והרומנים "האי אני" (2002) ו"אחייך אליך, אחייך" (2006).
ב"יולנדה" חוזר סקאל אל מחוזות ילדותו ומשפחתו כדי לספר את סיפורן, ובעיקר כדי לספר את סיפורה של יולנדה, סבתו האהובה. עלילתה של מערכת היחסים המורכבת והחמה בין סקאל לבין סבתו שזורה בעלילתו של סיפור בדיוני, שנקרא גם הוא "יולנדה", וכתב אותו סבו ז'ורז'. ההתרחשויות בספר מתפרשות על פני המדינות צרפת, מצרים וישראל, ובזמנים שונים בהיסטוריה המשפחתית.

אותנטי ונגיש

אפתח הפעם בוידוי- מאז ומתמיד היה עולמי נעדר נוכחותן של סבתות, וכל סביי נפטרו מזמן. את סבתי יפה, על שמה אני נקראת, לא הכרתי, לצערי הרב, מעולם. אולי זוהי הסיבה שכל-כך נהניתי לקרוא בנפתוליו של הקשר היפה, האנושי, הסבוך של יולנדה עם נכדה. הקשר מועבר באופן משכנע וכתוב בשפה נגישה, חושפנית וקולחת. הרגעים שסקאל ליקט, חוברים זה לזה, לאו דווקא כרונולוגית, כאשר מדי פעם חוזרים משפטים ותיאורים על עצמם. בקריאה בהם מתקבלת תחושה אותנטית, כמעט כמו שיחה עם חבר טוב, שמאפשר לך הצצה אינטימית ומעניינת לאסופת זיכרונותיו. תוך כדי השיחה הזו מצאתי את עצמי עוצרת לרגע וחושבת - איך אני הייתי מספרת, או כותבת, את זיכרונותיי שלי?

חשוב להדגיש שזוהי אינה אסופת זיכרונות סנטימנטלית ואף לא מייגעת, וסקאל מצליח שלא ליפול למלכודת הזו. זהו ספר שעוסק באהבה, בשורשים. ספר על מה שעושה משפחה- משפחה, על החיים ועל המוות. קיימים לא מעט אפוסים ארוכים ונפלאים שעוסקים בחומרים דומים. "יולנדה" עושה זאת ביריעה קצרה יחסית, ובסגנון זורם וסוחף. מדובר בספר שלא צריך מצב רוח מיוחד בשבילו, אלא כזה שניתן לקרוא בתוך יומיים- שלושה.

חסר: קו עלילה אחיד

חולשה אחת שכן מצאתי ב"יולנדה", טמונה בקו העלילה. במהלך הקריאה, לא היה ברור מהי ההתפתחות המפעפעת בספר. יש בו סיפורים מעניינים אשר כתובים בכישרון, אך קשה לחלץ ממנו קו עלילה אחיד. חולשה זו תלויה בקוראים, ובצרכיהם: למי שמחפש או מחפשת ספר עמוס בהתרחשויות, פיתולים ותפניות עלילה, הספר הזה פחות יתאים.

ההישג הגדול בעיניי ב"יולנדה" ומה שהרשים אותי באופן מיוחד, הוא שהוא עושה לזיקנה את מה שמעטים לפניו העיזו לנסות או הצליחו לעשות. הוא מציג נשים וגברים קשישים, בעיקר נשים קשישות, באופן רב מימדי, רב שכבתי, כאינדיבידואליות מרתקות, שסיפורן חשוב, שגופן חשוב. שהיו להן, ועדיין יש להן, תשוקות ועוצמות. כולנו מוקפים בקשישים ביומיום שלנו, לברי המזל שמאיתנו יש סבים וסבתות, אך לא תמיד יש לנו פנאי עבורם, רצון או עניין בהם. סקאל מציג את הקשישים והקשישות של חייו לא כמעמסה, לא כעול, אלא כזכות וחסד. זו זווית השקפה מרעננת ומרגשת, ויותר מכל, היא מעוררת קנאה.

יולנדה/משה סקאל
217 עמ', הוצאת כתר 2011
כריכה רכה

>> לפרטים נוספים על הספר




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה