רג'סטן לעשירים

תל אביבית נמרצת בהודו לראשונה אינה מתגעגעת הביתה. היא טעמה את הצבעוניות של טעמי רג'סטן, נסעה באוטו ממוזג וקיבלה גישה ישירה למטבח של הגסטהאוס

10/04/2011
תל אביבית נמרצת לשעבר קבלו עדכונים מתל
  • RSS

קודם כל, יש לי חדשות ממש קשות. נשרף לי המטען של המחשב, ואחד חדש - ככל שניסיתי להשיג - התרחק ממני יותר ויותר, עד שויתרתי. לא ביג דיל, רק שמעכשיו כל מלאכת הכתיבה תצריך השקעה מרובה יותר. אבל אני לא מפחדת; קניתי עיפרון, מחק, מחדד ומחברת כי שום דבר בעולם לא ישבור אותי. זאת הבטחה.

עכשיו אני כבר יושבת בצפון הרחוק, בדרמסלה הקרה והגבוהה (+5 מעלות בלילה, ואין חימום בחדרים, מלבד חבריי ושמיחותיי). זכרונות מהרג’סטן הצבעונית והלוהטת הולכים ונמוגים מתוך הזיכרון שלי, אבל אני מרגישה מחוייבת להמשיך במשימה אז קבלו אותו – הדיווח מרג’סטן.

המקום

רג’סטן הוא מדבר יפייפה שלא נדיר לראות בו גמלים רתומים לעגלות לצד מכוניות אמריקאיות ממוזגות. יש בה את עיר הקניות המפורסמת ביותר בעולם (אחרי ניו יורק, כמובן) – פושקר, מקום שבו אלפי ישראלים מסתובבים בין אלפי חנויות, סוחרים מדברים עברית ללא מבטא והסחורות לא משאירות לבבות אדישים.

אוכל רחוב

מצאתי בפושקר הרבה אוכל רחוב קיצוני בטעמיו ומטוגן בשמן שמקורו אינו ידוע. למרות זאת, אכלתי דווקא בדוכן המתהדר בשלט צבעוני שמעיד כי זוהי הלאפה הכי שווה בכל הודו. אכלתי אחת ממולאת באטריות, ירקות, גבינה ופטריות – התגלמות היצירתיות, בהתחשב בעובדה שפושקר היא עיר קדושה שחוקי הצמחונות נשמרים בה בקפידה (לא ביצים, לא בשר, לא דגים ולא אלכוהול, חס וחלילה). ישבתי על כיסא פלסטיק נמוך לצד גזיה ו-ווק שמלאכת הבישול לא פסקה בו אפילו לרגע. לידי - פרה נברה בקופסת קרטון שהפכה לפח אשפה, מולי - במקדש שכונתי התקיים פולחן לילה צבעוני ורעשני ולידו - בבית קפה סואן, מול פלזה ענקית, התקהל קהל אוהדים רב שצפה במשחק קריקט חשוב.

הפתעה מקומית

למחרת הבעלים של המלון שבו ישנתי, שמו Sam (ששייך לבחור הודי שהכרתי לפני שנתיים בזמן שחגגתי בגואה את סיום לימודיי, והוא טייל עם החברה הבריטית שלו), פתח במיוחד עבורי את המטבח שלו כדי להכין לנו ארוחת צהריים יחד עם העוזר שלו. נכחתי, צילמתי, הרחתי הצצתי והכלב של סאם עקב מהצד בתקווה לזכות בנתח מהארוחה. "הבחור" של סאם לש בצק והקפיץ Chapati על הגז, סאם קצץ תרד טרי, עגבניות, בצל, תפוחי אדמה וכמה צ’ילי והכין תבשיל בזק בסיר לחץ.

מבזקון ישראלי

מכיוון שפושקר היא עיר מאוד ישראלית - יש בה גסטהאוסים בבעלות ישראלית, נשים ישראליות שנשואות לגברים הודיים ואיך לא, כל מה שקיבה ישראלית זקוקה לו (אבל צמחוני כמובן), הלכתי למסעדת "העין השלישית". למרות שלא מצאתי בה שום דבר מרתק מיוחד, או לפחות הודי, זכיתי בשירות ישראלי אדיש, סלט ירקות טעים ושירות מהיר.

העיר הגדולה

סאם הציעה לי טרמפ באוטו הממוזג שלו לעיר הבירה של רג’סטן – Jaipur, שלא מעט חברים השביעו אותי לא לעבור דרכה כי "היא קשה". עטופה בתוך עטיפת הגנה צמודה של סאם ונוחות של האוטו הממוזג שלו, חוויתי כמה חוויות קולינאריות "עם ביטוח".

ביקרתי עם סאם בחווה תיירותית שבה מלצרים לבושים בתלבושת רג’סטן אוריגינלית, והגישו לנו בחלקים-חלקים את ה- THALI הרג’סטנית המקורית, מצלחת שעשויה מעלים מיובשים של בננה. קיבלתי 4 סוגי לחמים, 3 סוגים של ממרחים, 5 סוגים של בצקיות יבשות מעדשים שונות, 8 רטבים שורפי גוף ונשמה וכוס יוגורט מהול במים כדי להספיג את זוועת החריפות. שתיתי לאסי מפורסם מתוך כוס עשויה מחמר ואחרי כל זה - בכלל סיימתי בארוחה לא דשנה במקדונלדס ההודי. למרות שביקשתי "להגדיל", קיבלתי ארוחה קצת יותר גדולה מארוחת ילדים שלא השביעה אותי אפילו לשניה, אך בזכותה הצלחתי לשרוד את ה-24 השעות הבאות שבהן הייתי בדרך לצפון ולא אכלתי במהלכן אפילו פירור אחד של דבר מאכל כלשהו.

אז מה היה לנו כאן: רג’סטן בוערת, פושקר ישראלית, אירוח מקומי נפלא, אוכל רחוב צמחוני במתכון ישראל-רג’סטני, אוכל רג’סטני מקורי והמון נוחות. אז מצטערת, חברים, אבל השבוע אין לי בשבילכם שום געגוע.

לבלוג של לין - תל אביבית נמרצת בהודו




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה