אישה צעצוע

קתרין דנב (שהלוואי על כולנו להיראות כמוה בגיל 70) מתנסה לראשונה בפמיניזם ומפסיקה להיות רק קישוט יפה, בסרט צרפתי חדש ומתוק

07/04/2011
נעמה תורן קבלו עדכונים מנעמה
  • RSS
» כרזת הסרט

איפשהו בתחילת העונה הרביעית של מד-מן, (הנה הצטרפתי לעולם הנאור וגם אני, מנויית יס נאמנה, צפיתי בסדרה ויכולה לצטט ממנה) דון דרייפר לוקח את ליין הבריטי קפוץ התחת לערב גרושים סוער, שנגמר כמובן עם שתי נערות עובדות. בדרך הם מתלבטים לאיזה סרט ללכת, ודון ממש מיירר מהמחשבה על "יפהפיית היום" עם קתרין דנב. "דנה”, הוא לוחש לעצמו במבטא אמריקאי. בסוף הם הולכים לבי-מובי עם דינוזאורים.

כשחושבים על "קתרין דנה" חושבים עליה בסרט ההוא, לא יעזור כמה סרטים היא עשתה מאז, האייקון קתרין דנב נטוע בשנות ה-60, למרות שהלוואי על כולנו להיראות כמוה כשנושקים ל-70. פרנסואה אוזון, במאי "פוטיש", הוא מצעירי הבמאים של הגל החדש והוא גם ביים אותה בסרט "8 נשים" וגם הפעם הוא עוסק בתימה פמיניסטית, או כמו-פמיניסטית.

יש כסף, אין דאגות

פוטיש הוא ביטוי צרפתי לאשה צעצוע, עקרת הבית שתפקידה הוא להיות יפה, לשמור על הבית והילדים, ולקנות לעצמה משהו יפה בכסף של הבעל המפרנס. מה שבטי דרייפר ממלאת במד-מן ומה שדנב מגלמת בתחילת הסרט, המתרחש ב- 1977. הסרט מתאר את תהליך האמנסיפציה שעובר על סוזאן, אשה עשירה מבוגרת, שבעלה הקפיטליסט החזיר, מנהל המפעל בעיירה קטנה (פטריס לוקיני), בוגד בה על ימין ועל שמאל ורודה בפועלים חדורי הרוח הסוציאליסטית. בתה ובנה מייצגים כל אחד את רוח הנעורים של אמצע שנות השבעים, כשהבת נוטה בעקבות אביה והבן, בעל נפש האמן, מצדד בתהפוכות שעוברת אמו. הבת כועסת עליה שהיא אשה צעצוע וחולמת לעצמה על עתיד אחר, למרות שבפועל היא נוטה להמשיך את המסורת שבה האשה נופלת לשתי קטגוריות בלבד, רעייה או זונה, מקסימום מזכירה-פילגש.

עבר מפואר, הווה סדוק

בסרט הזה, שפותח את פסטיבל הקולנוע הצרפתי, הפמיניזם והסוציאליזם נלחמים יחד באצולת הממון השוביניסטית. ברקע עומד רומן חוצה מעמדות שניהלה סוזאן פעם עם אחד הפועלים, שהפך לראש העיר, ומנהיג את העובדים השובתים. את ראש העיר מגלם ז'ראר דפרדייה, גם הוא אייקון שהזדקן והתרחב מאז שהיה הכוכב הגדול של הקולנוע הצרפתי. באחת הסצנות הם יוצאים יחד לרקוד במועדון לילה, וכל צעד שלהם מהדהד את ההיסטוריה הקולנועית שלהם.

הסרט מבוסס על מחזה צרפתי, והוא נע בין קומדיה למלודרמה, שני ז'אנרים שמקשים על ההזדהות, והמשחק מוקצן כמו העלילה, אבל בסופו של דבר, כשסוזאן מציעה פונה לפוליטיקה ומציע להיות אמא של בוחריה, אי אפשר שלא להרהר על יתרונות השלטון המטריאכלי, במיוחד כשהגברת הבלונדינית גם שרה. עכשיו צריך רק לבחור - דנב או דינוזאור, ואולי יפהפיית היום היא הדינוזאור עצמו?




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה