ללכת בלי ליפול

הוא עזב אותה עם הביצ'ית, מצאו להם בית בקיסריה ותמונה רומנטית לפייסבוק, היא נשארה עם 4 ילדים ומרגישה כמו ילדה שהלכה לאיבוד בלונה פארק. איך ממשיכים?

06/04/2011
גילי קצנלנבוגן קבלו עדכונים מגילי
  • RSS
» הלך עם הביצ'ית. צילום: ThinkStockPhoto

"אני פשוט לא מאמינה" אמרה לי יעל (שם בדוי) במפגש השבועי שלנו, "הוא אמנם זה שעזב והפתיע לא רק אותי, אלא את כל החברים שהיו לנו. הרוב אגב נשארו איתי, כולם נורא כועסים עליו, על הצורה שעזב, על האטימות שלו כלפי".

ללכת לאיבוד בלונה פארק

ואז הוא החל נוסע איתה לחו"ל, עם הילדים, שלה ושלנו, זה אכל אותי וכרסם כל חתיכה קטנה ממה שכבר נשאר מהלב שלי, אבל נשבעתי שאכבד אותו, לא אלכלך ולא אטנף אותו, ולא רק למענו, אלא למען הילדים שלי. אני רואה את כל החברות שלי, הגרושות, שמטנפות את הלשעברים שלהם בפני כולם ובפני הילדים שלהם, מה יוצא להן מזה חוץ מעוד דקירה ועוד מלחמה ועוד אוי יוי יוי אני אכניס לבנזונה הזה עד יומו האחרון?

ואני החלטתי שאני לא אהיה במקומות האלה, למרות שיש לי את כל הסיבות, אבל אני אעשה זאת אחרת, עם כל הכבוד וכל החמלה, ויש לי באמת חמלה עליו. הוא עכשיו עם הביצ'ית הזו, שרק רוצה את הכסף שלו, ומתנהג כמו מהופנט. והם כל היום פוצי-מוצי כאלה בפתיחות ובמסיבות, והיא הזונה הזו אפילו העלתה בתמונת הפרופיל בפייסבוק שלה את שניהם יחד מתנשקים לאור שקיעה ובא לי פשוט להקיא עליה ועליו, על חוסר הרגישות הזו כלפיי וכלפי הילדים שלנו. ואני כאן לבד, בעיקר לבד. עם כל זה שאני מוקפת 24 שעות ביממה עם חברות וחברים נפלאים שמאוד אוהבים אותי, אני מוצאת את עצמי כמו ילדה שהלכה לאיבוד בלונה פארק, עומדת במרכז, לבד ובוכה. וכולם סביב הילדה הזו, על המתקנים, צוחקים ונהנים, זוגות עם ילדים מחובקים, משפחות שלמות והיא הילדה עומדת לבד והסרט הזה עובר לה מול העיניים וזה נורא. ואף אחד לא שם לב כמה היא עצובה ובודדה.

כששאלתי את עצמי למה ככה אני מרגישה, האם זה בשל העובדה שקשה לי, שנטשו אותי? האם זה בשל העובדה שהמעמסה היומיומית הזו עם ארבעה ילדים על הראש שלי לבד? האם זה בגלל שכרגע לא מצאתי מישהו לחלוק איתו את הרגעים האלה ,מישהוא שיאהב אותי גם ?

אני חושבת שהעובדה שפתאום אני רואה איך הוא לכאורה הסתדר בזוגיות חדשה, וכבר אחרי שנה הוא בא ומודיע לי שהם שכרו ביחד בית בקיסריה, וזה לא משנה שהוא אמר לי שהם שכרו, אני יודעת כבר משני מקורות שהם קנו במשותף בית יפה ועוד איפה ? בקיסריה. ואני נשארתי לבד בארמון שבנינו יחד כמו נסיכה בכלוב של זכוכית, העובדה שהוא כאילו השיג אותי ושהוא כאילו בשליטה על המצב מוציאה אותי מאיזון.

ואני גמורה מזה, איזה סרטים רעים אני עוברת, ומה אני עושה עם זה לעזעזל? כשבמצב הזה גם אין לי כל כך הרבה מה לתת מעצמי, ומי ירצה אותי ככה? כמה מפחיד אותי פתאום העתיד. אני אוטוטו בת ארבעים ושתיים שזה גם לא להיט מבטיח וגם עם ארבעה ילדים? ומי ירצה אותי מי? מפחדת כל כך שאשאר לבד, וקשה לי, נורא נורא קשה לי.

כל החברות מתפלאות כמה אני חזקה מבפנים ואיזו אמא אני, ותמיד הן דואגות ככה לאמר לי שעוד מעט הנסיך שלי יגיע על הסוס הלבן, אבל איפה הוא ואיפה הסוס הלבן שלו ואיפה אני בכלל, אוף אני מיואשת.

מה אני עושה תגיד לי מה אני עושה, איך ממשיכים? אני מביט בה ושואל אם העובדה שהוא כביכול השיג אותה היא העובדה שמשגעת אותה או שבאמת הקושי של היום יום. ...

היא מביטה בי וחושבת מה לענות: "תראה גילי, זה נכון שעל הנייר הוא השיג אותי אבל אם אני שואלת את עצמי מי באמת משיג במירוץ הזה? אני חושבת שאני? הוא מיד קפץ למערכת יחסים, הרי בוא לא נהיה טמבלים, הוא עזב אותי בגלל הביצ'ית הזאת, ולמרות שהוא מכחיש אני יודעת טוב טוב את האמת. אז הוא ישר קפץ אליה וישר הם נסעו לחו"ל וישר באוטוסטרדה עם המכונית המהירה שלהם, ואני עוברת באמת משבר, לומדת כל יום על עצמי עוד ועוד דברים. בונה, מתחזקת ומתחשלת, ובעיקר מתעצמת. לכן, לדעתי אני לפחות מוציאה לעצמי ועבורי הרבה יותר ממה שהוא מוציא לעצמו".

מה הלאה?

"מה זה משנה כרגע?" אני שואל אותה ומוסיף, "צאי כבר מהקטע הזה של התחרות...מי השיג את מי...".

"התחרות היחידה שאת צריכה לעבור עכשיו היא עם עצמך, אל תביטי ימינה ושמאלה ובעיקר לא לאחור, כי מה שהיה כבר לא מעניין, הוא היה, לכי ישר עד הסוף, כי האמת לא משקרת ואת עוברת את כל המבחנים כרגע, גם אם נדמה לך שלא, ובימים שקשה לך, דברי איתי, דברי עם חברים וחברות שלך, תעסיקי את עצמך וצאי לעולם לאט ובטוח, לא ישר מועדונים ובארים. כי מי שנוהג מהר בסוף מתהפך ונפצע, אז קחי הכל לאט, ובמסע הזה תלמדי על עצמך באמת המון דברים, אל תפחדי, את יפה וחכמה והכל עניין של טיימינג בחיים, ואגב, אני אישית ממליץ על חדר כושר ובכלל ספורט זה סם פלא, הוכח שאנשים שעושים הרבה פעילות גופנית שמחים יותר ובחדרי הכושר מסתובבים המון אנשים שרוצים להיות שמחים יותר".

יעל (שם בדוי) התחילה לבכות ואמרה :"הילדים נורא לא רוצים לעבור איתו לבית החדש שלו, והגדולה אפילו אמרה לי שאני לא נלחמת איתו על כך שיישאר באזור, ומה אני יכולה לאמר לה, שאין לי כח להלחם באבא? שאבא שלה מהופנט?

"אין לך מה לעשות יעל", אני אומר, "את פשוט צריכה להמשיך הלאה אל תוך המציאות הזאת ולהבין שלא הכל בחיים בא בהזמנה, ועוד צפויים לך משברים בדרך אבל כל משבר זה מבחן".

ומה אני בעצם בא ואומר לכן ולכם הננטשים, יש רגעים בחיים שהכל נראה באמת ללא מוצא, והכל סוגר עלייך מכל הכיוונים. נטשו אותך ואתה באמת אוי יוי יוי מסכן וזה כואב, ועוד יותר כואב לראות את זה שאהבת כל כך, מחייך, צוחק, חי ובועט. ומנסיון אני אומר לכם, כאחד שננטש ועבר שלוש שנים ראשונות של ייסוריים וגהנום עם הלבד הזה וחוסר איזון גדול וקשיים יומיים, וימים של לבד. ופחד מהעתיד.

כל יום שעובר בשלב הזה של הכאב הוא שיעור גדול, מכל אחד סביבי למדתי. למדתי המון מהילדים שלי, ראיתי איך הם עוברים את זה בשקט, בכאב ובבגרות, למרות שהיו קטנים,ממש קטנים, הבטתי בהם ובמראה של עצמי וניסיתי כמה שיותר לראות את הטוב, עד שהתחלתי להאמין באמת ולהבין שטוב שזה קרה, דברים לא סתם קורים, והקלישאה הזו שקיבלתי מתנה גדולה מגרושתי לא היתה ברורה לי אז כמו היום.

אני יכול לאמר לכם, במיוחד לאלה שננטשו ולכאורה מפסידים כרגע במירוץ, נצלו את התקופה הזו והקשיים האלה, נצלו את ההתמודדויות האלה והבורות השחורים האלה, השתמשו בכאב בכדי לצמוח ולגדול ממנו, עברת משבר אחד, ממש כמו במשחק טלוויזיה, בפעם הבאה שיגיע כבר תדלגו מעליו. תצמחו ותפרחו ובעוד כמה שנים תצחקקו על התקופה הזו.

אהבה חדשה?

והאהבה, נו טוב, אז ככה: האהבה תגיע בדיוק ברגע שהיא תחליט להגיע, לא דקה לפני, ממש כמו בספרים ובאגדות. כמו שהבנים שלי אומרים - היא מחליטה עלייך ולא אתה עליה.

אני יכול בעצם כבר לסכם שהיום, שאני כבר מרשה לעצמי להביט לאחור מבלי לפחד, אני יכול להגיד שהגירושים האלה, כמה שהם כאבו ושרפו אותי בתחילתם וכמה שעד היום אני חי אותם, הם כנראה באמת מתנת הנישואין הגדולה ביותר שאשתי לשעבר וגרושתי בהווה נתנה לי, כי בזכות אותה מתנה, נהייתי אדם טוב יותר, חזק יותר ובריא הרבה יותר.

ואם כבר קיבלתן או קיבלתם את כל החבילה במארז המהודר ועם סרט וורוד כזה, חכו כמה שנים, בעוד כמה שנים המתנה הזו תפתח מעצמה, ובינתיים - תתמודדו, לכו בזהירות רבה קדימה, וזכרו טוב טוב – לא להביט לאחור !!! כי מי שהולך קדימה ומביט לאחור תמיד נופל.

מתוך הבלוג של גילי קצנלנבוגן.

צילום: ThinkStockPhoto




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • תמונה אישית fainy 06/04/2011

    גילי, קוראת את כל הפוסטים שלך ונהנית מהתובנות שאתה מביא בהם…
    לוקחת לדרך שלי את המשפט הארחרון בפוסט הנוכחי:
    כי מי שהולך קדימה ומביט לאחור תמיד נופל…אמיתי עד כאב.

בחזרה למעלה