רג'ינה

יעל מוריס גילתה במתחם התחנה מקום חדש, עם אופי חו"לי ומטבח כשר: רג'ינה. האווירה הקסימה אותה, אבל האוכל לא היה אחיד ברמתו. ובכל זאת, יצא לה פוסט מגרה

03/04/2011
יעל מוריס קבלו עדכונים מיעל
  • RSS

הוזמנתי לארוחה במקום שעוד לא שמעתי עליו במתחם התחנה. רג’ינה. בעלת המקום היא דפנה בר ציון, בעלת סוזאנה הותיקה. מאחר ואני מאוד אוהבת את האוכל של סוזאנה, וזו גם היתה הזדמנות להגיע למקום שלא שמעתי עליו עד כה, החלטתי ללכת לבדוק במה מדובר.

לפני שהנחתי את הישבן שלי על ספת הקש שבחרתי לשבת בה, עשיתי סיבוב בין החללים השונים של המקום והוקסמתי; חצר קדמית, חצר אחורית, חדרים מיוחדים, בר, וכל אחד מהמתחמים בעל אופי מיוחד משלו, מתחברים יחד לחוויה יוצאת דופן, למן תחושה שנלקחתי למקום אחר. לא במתחם תחנת הרכבת הישנה, לא בתל-אביב, אפילו לא בישראל, אלא משהו אחר לגמרי. עם זאת, משהו מהקסם הזה מתפוגג לאיטו כשהסיור נפסק ובוחרים באחד מהחללים. אנחנו בחרנו בחצר הקדמית של הכניסה.

דפנה הסתובבה בין האנשים, לבושה בלבוש הודי לבן, ולכולם היה ברור שהיא כלת האירוע, או אולי הנסיכה של האירוע. היא הסבירה איך נתקבלה ההחלטה לפתוח מקום כשר, כזה שיפנה לקהל רחב יותר אבל יהיה שונה מהמקומות הכשרים שקיימים, ויחד עם זאת לא ימנע ממנו גם את אלו שאינם שומרי כשרות. דפנה, שהיא גם זמרת והוציאה עד היום שני אלבומים, סיפרה שלקחה פסק צעד אחורה עם המוזיקה כדי להתרכז במסעדה, אבל עכשיו עובדת על הוצאת אלבומה השלישי.

מיד כשהתיישבנו הוגשו לנו שלושה פתיחים: צלחת עם זיתים ומלפפון חמוץלחם מרוקאי חם מהתנור עם שמן זית וקונפי שום, וליד זעתר בתוך נייר (16 ₪), וגולת הכותרת: ליבת חצילים קלויים, טחינה טבעית ורימונים (28 ₪).

מכאן הבחירה היתה כולה שלנו, והחלטנו לנסות שתי מנות ראשונות. האחת – כבד קצוץ מתקתק עם מלפפון כבוש שעושים בבית (32 ₪), שמה שהפך אותו למתקתק היתה ריבת הבצל שהתמזגה איתו. למרות הטוויסט של הבצל, המנה היתה נחמדה, אבל לא משהו יוצא דופן.

השניה – מנת הבית של רג’ינה - ביצי עין על קיצ’רי (אורז עם עדשים כתומות ושום) מוגשות עם סלט ולחם (44 ₪). המנה הזו מוצעת גם כארוחת בוקר. אני מאוד אהבתי את הקיצ’רי, ואת מיזוג הטעמים המעניין בינו לבין האורז. רינת, מבחינתה, לא כל כך הבינה את הרעיוןוהאורז היה פשוט בעיניה. אורז, כך הסתבר לנו, היה חלק דומיננטי בארוחה שלנו.

גם לעיקריות בחרנו שתיים. התחלנו עם עוף ירושלמי ספרדי עם פירות יבשים, ארטישוק ירושלמי ויין אדום מוגש עם קערית אורז (62 ₪). בעיני זו היתה המנה הטעימה ביותר שאכלנו בערב הזה (רינת הכתירה לתואר זה את החציל מהפתיחה). הספגנו את האורז ברוטב המתקתק של העוף, ולי זה הזכיר בטעמים את העוף של אמא, שזו מחמאה אדירה בעיני. אחרים שסבבו אותנו סברו שאוכל במסעדה צריך להיות שונה מאוכל של בית. אבל מאחר ואני לא מבשלת בעצמי, בשבילי טעמים מבית אמא זו מעלה גדולה לאוכל במסעדה.

התכוונו לסיים עם קציצות בגדד ברוטב שזיפים וסילאן (64 ₪). הטעימה הראשונה מאוד מצאה חן בעיני, אבל מיד אחרי שרינת אמרה שאפשר לפזר הפגנות עם הקציצות, התחלתי לראות קצת היגיון בדבריה. הקציצות אכן היו דחוסות מדי, והרוטב לא הספיק כדי לגבור על כך. גם מנה זו לוותה באורז. אבל הסיבה העיקרית שבקושי נגענו במנה היתה שבשלב הזה, אחרי כל כך הרבה אורז, לא נשאר לנו מקום.

אבל מארגני הערב, שרצו לצאת איתנו בסדר, החליטו שאנחנו צריכות לנסות עוד מנה, למרות מחאותינו הנמרצות. וכך הגיעה לשולחננו גם שווארמת סינטה על טחינה וסלט של בצל וסומק מוגש עם לחם מרוקאי (65 ₪), כאילו שקיבותינו היו בכלל מסוגלות לעכל עוד בשר. רינת התלהבה במיוחד מהבצל עם הסומק. הלחם המרוקאי הסתבר כפיתה, ואני הצעת לרינת לאכול עכשיו שווארמה בפיתה, הצעה שהתקבלה בצחוק רועם על סף חנק. כן, לא היה ספק שהיינו מלאות.

עד כדי כך היינו מלאות, שבשלב הזה פרשנו, מבלי לחכות לקינוח.

למרות כל האמור לעיל, אני חושבת שלמקום יש פוטנציאל מעולה. האוירה קסומה והאוכל טעים, אך ראוי לציין שהמנות לא אחידות ברמתן. עם זאת, לקהל שומרי הכשרות נוסף מקום שהוא יותר בגובה העיניים מההיצע שקיים היום בתל-אביב, וזה ערך אדיר.

רג’ינה
מתחם התחנה נווה צדק (מבנה 10),
תל אביב
9443031–057
אתר הבית

שעות הפתיחה:  א’ – ה’ 02:00 – 10:00
ו’ 10:00 – עד כניסת שבת
מוצ"ש עד – 01:00

וגם שיר של דפנה בר ציון

לבלוג של יעל מוריס - לא סוגרת ת'פה

צילומים:

יעל מוריס




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה