אשליה של שליטה

אחת לעונה מתפרסמת עוד כתבה המבקרת נשים, אשר בוחרות ללדת ילד בתרומת זרע ועוד על פי בקשתן. אריאלה רביב מביאה את גרסת האימא

27/03/2011
אריאלה רביב קבלו עדכונים מAriela
  • RSS
» בקטלוג תורמי הזרע לא מציינים אופי או מוזיקה מעודפת. צילום: ThinkStockPhoto

זה משהו עונתי כזה, יש עונת השפעת, יש עונת הכלניות, יש עונת חגי תשרי, ויש עונת כתבת ה"פי, ראיתן איזה קריטריונים קשיחים מפגינות המלעונות האלה כשהן בוחרות זרע? גועל נפש!" מתחת לכל כתבה עונתית כזאת משתרך לו זנב תגובות מזועזעות, בעיקר של גברים, שנורא נעלבים מכך שנשים שעומדת בפניהן אפשרות הבחירה מעזות לשאוף לנתונים כמה שיותר טובים לילד העתידי שלהן. אני חושבת שאחד הדברים שממש מעליבים את המגיבים זה שהכונפות האלה, שאיש לא רצה להתחתן איתן, פתאום תופסות תחת כשהן באות לבחור זרע, ובמקום להגיד תודה שיש מישהו שמוכן להכניס אותן להיריון – אמנם בלי לגעת בהן, כי בכל זאת, כונפות – הן עוד מעזות לפסול.

מישהו רוצה לקטלג?

זה משעשע אותי כל פעם מחדש, כי נגיד, רק נגיד, אם הם היו צריכים לבחור את הנתונים הגנטיים של ילדם העתידי מקטלוג, מה בדיוק הם היו בוחרים? ביצית של אישה נמוכה ולא יפה במיוחד, או ביצית של מישהי שלפי נתוני הקטלוג נראית כמו בר רפאלי? אודה ולא אבוש, גם לי היו דרישות כשחיפשתי תורם זרע. לא, דווקא לא חיפשתי גבר גבוה, בלונדיני, בהיר עור או שלומד מקצוע יוקרתי. כן חיפשתי מישהו עם עיניים בהירות, כי אני מאוד אוהבת את צבע העיניים שלי, וחשבתי שיהיה נחמד שיהיה אותו גם לדור הבא. קשה לי להאמין שאם מישהו היה רואה את הנתונים שלי בקטלוג, הוא היה רוצה את הביצית שלי, אני מאוד נמוכה, קצרת רואי, ויש לי היסטוריה של מחלות לב במשפחה, אופס, נפסלתי קטלוגית. האם זה מעליב אותי? לא, כי זה אידיוטי להיעלב, או לכעוס על כך שהנתונים הקטלוגיים שלנו לא אידיאליים.

נתונים יבשים

אהבתי כמה וכמה גברים בחיי, ואף אחד מהם לא היה יפה בצורה יוצאת דופן, זה לא מנע ממני, כשאהבתי אותם, לחשוב שהם הגברים היפים בעולם. גם הייתי שמחה להביא לעולם ילד (או חמישה) עם כל אחד מהם, למרות שאף אחד מהם לא היה נורדי אצילי. אבל מה לעשות, בקטלוג לא מציינים שהבחור הנמוך הזה שכל כך מוצא חן בעיניי מצחיק עד דמעות, או שהבחור השחרחר שממש עשה לי את זה מבריק בצורה מעוררת השתאות, נתונים כאלה אי אפשר להעביר בקטלוג, ולכן נשארים רק נתונים יבשים להיתלות בהם. אולי גברים נעלבים יותר מכתבות כאלה כי יש איזה צו ביולוגי שדוחק בהם לפזר את זרעם לכל רוח, אבל אני די בטוחה שלכל תימני נמוך ושמנמן שלא נעימה לו הידיעה שלא היו בוחרים את הזרע שלו, יש אישה שהסכימה, לרוב בשמחה, להתרבות אתו בשיטה הישנה והטובה, וזה הרבה יותר שווה.

זרע עם אופי?

אבל יש כאן משהו יותר עמוק שלאנשים, וגם לנשים שלא נזקקו לתרומת זרע קשה להבין עד הסוף: כשישבתי מול רשימת התורמים לא חיפשתי בן זוג לעצמי, ולא חיפשתי אבא לילדי העתידי – חיפשתי חומר ביולוגי. אני יודעת, זה נשמע נורא קר, אבל יש מצבים שבהם צריך לדבוק בשיקולים קרים, כאשכנזייה ידעתי שכדאי לי להתרחק מתורמים אשכנזים, בגלל מחלות גנטיות, וזה מה שעשיתי. בסופו של דבר, התורם באמת חסר חשיבות. הקטלוג רק מעניק אשליה של שליטה במשהו שאי אפשר לשלוט בו, כי הלא אין שום אפשרות לדעת איך הרולטה הגנטית תסתובב, ובסופו של דבר, עוד לא יצא לי להכיר אמא שלא חשבה שהילד שלה אינו הילד המוצלח והמהמם ביותר בעולם. כמובן שכולן שוגות באשליות, כי ממש במקרה, הילדה המוצלחת והמהממת ביותר בעולם, היא הילדה שלי.

צילום אילוסטרציה: ThinkStockPhoto




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה