הורים גרושים בעידן הגישור, איך זה עובד?

אנחנו גרים קרוב, הולכים ביחד לאסיפות הורים. מתלבטים ומחליטים ביחד מה שקשור לילדים כי הם של שנינו. ואנחנו אומרים להם - אנחנו לא זוג אבל אנחנו זוג הורים

14/08/2016
חן קרופניק קבלו עדכונים מחן
  • RSS

היום הוא יום שבת והשעה היא משהו כמו חמש אחר הצהריים ואני נהנית מקפה בחצר של ההורים שלי. זו שבת שהילדים שלי אצל אבא שלהם אז אני מתפנקת אצל אבא ואמא. בהתחלה היה לי קשה להיות בלעדיהם שבת שלמה אבל למדתי ליהנות מהחופש שלי ולנצל אותו וחוצמיזה יש להם אבא נהדר כך שהם בידיים טובות.

פתאום מרחוק מגיעים שני חמודים על אופניים-הם יצאו לטיול ועברו דרך הבית של סבא וסבתא להגיד שלום. כן, קראתם נכון- הילדים שלי יצאו לטיול עם אבא שלהם ועברו אצל סבא וסבתא שלהם- ההורים שלי להגיד שלום. זה נוהל של שבת כי הם גרים קרוב. בעצם כולנו גרים קרוב. אבא שלהם מנצל את ההזדמנות לעשות כמה סידורים שלא הספיק בשבת –ואני מרוויחה כמה שעות עם הילדים שלי בשבת שהיא לא שבת שלי. יש שיקנאו במצב (ובצדק) יש שיעירו שזה לא אפשרי ואם 'הוא היה יותר...' או 'היא היתה נותנת...' זה היה אפשרי. אז אני אגיד לכם בביטחון מלא שזה אפשרי. ועכשיו עם חוק הגישור החדש שנכנס לתוקף- זה יהיה אפשרי להרבה יותר זוגות.

הרי בינינו- יד על הלב, אף אחד מאיתנו לא רוצה לריב. ויותר מזה- גם אם אנחנו ממש כועסים או רותחים זה על זו או אפילו שונאים זה את זו- אנחנו עדיין אוהבים את הילדים שלנו ורוצים בטובתם. ונכון, זה מאוד מאוד קשה לשים את האגו בצד ולוותר אחד לשני אבל אם לא תראו את האגו מולכם אלא את הפנים המחייכים של הילדים שלכם- זה לא יקל עליכם? הגישור, שמעכשיו הוא חובה לכל זוג שמתגרש- ילמד אתכם לעשות בדיוק את זה. להגיע לעמק השווה מבלי לפגוע זה בזה, והכי חשוב- מבלי לפגוע בילדים.

אני אשתף אתכם בכנות שביני לבין אבא של הילדים זה לא היה ככה בהתחלה ועדיין מתחת לפני השטח יש לא מעט כעסים ורגשות מעורבים ומן הסתם אם לא היו ילדים גם לא הינו בקשר. אבל יש ילדים, וילדים הם עד סוף החיים. הם גם הדבר הכי חשוב בחיים. אז למדנו להסתדר. וכשלא הסתדרנו- פיברקנו. הכל בשביל הילדים. הם לעולם לא ראו אותנו רבים או לא מסכימים, הם לעולם לא שמעו אותנו מתווכחים. אנחנו תמיד תומכים בהחלטות זה של זו ואם יש לנו מה להעיר- זה יהיה לאחר מכן כשהם לא יהיו לידינו. הילדים מבחינתנו הם לא 'חבילה עוברת' כך שכשהם עוברים מהבית שלי לשלו או להיפך אנחנו נכנסים ואומרים שלום יושבים ומבדרים. באים להקריא סיפור כשהם ממש מבקשים אבל גם יודעים להגיד- 'היום אני לא יכולה אתם אצל אבא'.

משפחה מורחבת יחד (צילום: שאטרסטוק)

אנחנו גרים קרוב, אנחנו הולכים ביחד לאסיפות הורים. אנחנו מתלבטים ביחד ומחליטים ביחד בכל מה שקשור לילדים כי הם הילדים של שנינו. ואנחנו אומרים להם- אנחנו לא זוג אבל אנחנו זוג הורים. ותמיד נהיה. אז זו ממש לא סיטואציה מוזרה ושונה שהילדים שלי יגיעו לבקר את ההורים שלי ביחד עם אבא שלהם בשבת שהם איתו.

ועדיין יש ימים שלא בא לי לוותר לו. ועדיין יש ויכוחים שאני מרגישה שאני עושה קצת דווקא. אבל אז אני מעלה את התמונה של הילדים שלי מול עיניי ונזכרת מה חשוב. לעיתים אני מוותרת לעיתים פחות אבל מה שחשוב לי זה הם. יותר מהאגו שלי. יותר מעצמי.

אני לא תמימה ואני יודעת שלא כולם יכולים להתגרש ככה. לא כולם יכולים לגור קרוב ולאכול ביחד ארוחת ערב. לא לכולם יש בן או בת זוג שמוכן לשמוע ולהקשיב ולהשתתף בתהליך. אני גם יודעת שצריך שניים שירצו ויבינו את החשיבות בשביל שזה יצליח. והיו כשאנחנו לא מסכימים על משהו אנחנו נעזרים באמא שלי או במנחת הורים או בפסיכולוגית ילדים שישמשו כסוג של מגשר ויעזרו לנו להגיע לעמק השווה. זה אפשרי. בשביל הילדים.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה