מחאת הגננות: מי אחראי על הילדים שלנו?

הצעת החוק של ח"כ יפעת שאשא ביטון לפיה גננות יתקשרו להורי ילדים שלא הגיעו לגן עוררה סערה גדולה ודיון ער בשאלה "מי אחראי על הילדים שלנו"?

25/07/2016
ענבל הדס קבלו עדכונים מענבל
  • RSS

ענבל הדס

ועדת השרים לענייני חקיקה אישרה השבוע להכניס לחוזר מנכ"ל ולתקנות משרד הכלכלה את הצעת החוק של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון ממפלגת כולנו, לפיה גננות ומטפלות יחויבו להתקשר להורים ולברר מדוע הילדים לא הגיעו למוסד החינוכי.

הצעתה של שאשא ביטון, המכהנת כיו"ר הוועדה לזכויות הילד, קובעת כי על הצוות החינוכי ליצור קשר עם ההורים בפרק זמן קצוב של עד שעה מפתיחת גן הילדים או מעון היום. "ההצעה באה לגייס את מערכת החינוך לסייע במניעת התופעה של שכחת ילדים ברכב. איש חינוך השייך למערכת החינוך חייב לקחת אחריות על הילדים שלנו, ומי שלא מסוגל לעשות זאת, מקומו לא במערכת החינוכית". אומרת חברת הכנסת שאשא-ביטון. "אין בחוזר הזה משום אחריות פלילית על הגננות או המטפלות וגם לא הסרה של האחריות ההורית. מדובר בעוד צעד בדרך למגר את התופעה הקשה והכואבת הזאת. זו האחריות החברתית של כולנו".

בעקבות כך פתחו הגננות בעצומה היוצאת כנגד ההצעה בה נכתב בן היתר "בשנים האחרונות חלה התרופפות בסמכות ובאחריות ההורית. נכון, החיים עמוסים וטרדות היום רבות, אך יחד עם זאת, הורה אחראי לשלום ילדיו בכל עת בה הילד נוכח עמו".

בפוסט נוקב כותבת גננת ממרכז הארץ:

אין ולא יכול להיות מצב בו אני כגננת לוקחת על עצמי את אחריות ההורים.

לא יכול להיות שמישהו שם למעלה חשב לעומקם של דברים כשהחליט להעביר כחוק את נושא השמירה על הילדים ברכב ההורים.

הגברת יפעת שאשא ביטון - היית פעם גננת? ולו ליום אחד, לשעה אחת, ובשעה הכי חשובה של היום - בשעת הבוקר הראשונה בה אני והצוות שלי מקבלים את פני הילדים.

כיצד היית מרגישה אם אני כגננת הייתי טרודה בטלפון במקום להעניק לילדך קבלת פנים חמה, חיבוק והתייחסות? האם באמת היית מעדיפה גננת או כל איש צוות אחר שעסוק בטלפון ולחוץ שמא בגללנו ילד ישכח ברכב וימות? צר לי, אך אני כגננת לא יכולה לקחת אחריות שכזאת. לא מעוניינת לשבת בכלא בעוון הריגה, לא רוצה להיות חשופה לתביעות שנובעות מרשלנות הורים. אחרי הכול גם לי יש שלושה ילדים קטנים ובעל ומשפחה שצריכים אותי. אני אוהבת את העבודה שלי ואת המקצוע שבחרתי בו אך אנא ממך אפשרי לי להיות פנויה לעסוק בו.

ולידיעה, אם ילד בגן לא מגיע אני יוצרת קשר טלפוני עם הוריו ומתעניינת בשלומו מתוך אכפתיות ודאגה אך הדבר נעשה בסיום שעות הגן ומבלי שאף אחד יקציב זאת בזמן.  בשעות הבוקר כמו בשאר שעות הגן כל תשומת ליבי נתונה לשלומם וביטחונם של 34 הילדים האחרים שהגיעו באותו יום כי גם להם מגיע יחס. את הקול שלי, ח"כ שאשא ביטון, לצערי הפסדת ואכזבת אותי כאימא וכאישה עובדת.

גרמת לי ולעוד הרבה גננות ללחץ איום ולמצב שבו אנחנו לפתע חושבות שאולי כדאי לפרוש מהמקצוע ומהעבודה בה בחרנו, כי אחרי הכול יש גבול למה שאת מצפה מאתנו.

ואם כבר בגבול עסקינן אז היכן זה עובר לדעתך? מתי מתחילה מלאכת ההוראה ומתי זאת מסתיימת? אולי אגיע כל ערב ואבדוק שההורים האכילו את ילדיהם, קילחו, הלבישו ונתנו תרופה?  ולמה לעצור בגננות אם, באותה מידה, אפשר להטיל את האחריות על הבוס בעבודה שגרם למהר ולשכוח את הילד? על השומר בקניון שלא בדק את המושב האחורי? על הפקידה בבנק ששכחה לשאול אם הורדתי את כולם?

מדוע את מחפשת להעביר את האשמה ואת האחריות לגננות ולמטפלות במקום לדאוג שההורים יעשו את עבודתם  לדאוג שכל הורה יילמד להשגיח על הילדים הפרטיים שלו ויביא אותם אליי לגן בבטחה כדי שאני אוכל ללמד אותם, ליהנות איתם ולהחזיר אותם הביתה שלמים ובריאים.

ממני אמא, אישה וגננת מאוכזבת  

 

בתום הדיון הסוער בוועדה לזכויות הילד, הודיע שר הבריאות כי משרדו יוביל מהלך בזק לפתרון סוגיית שכחת הילדים ברכב‎ ויכנס את משרדי הממשלה תוך שבוע לפתרון מהיר. ממשרד התחבורה נמסר שניתן יהיה להעביר תקנות שיחייבו התקנת מערכות התראה בכיסאות בטיחות. הגננות הביעו הסכמה לקדם מהלך במסגרתו יתקשרו להורים שילדם נעדרים כל עוד הדבר לא יעוגן בחוק.

.

** הכותבת היא מורה לאנגלית, מחנכת כיתה ורכזת חברתית בעלת תואר שני במנהל מערכות חינוך

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה