סדר משפחתי

בכל חג, נהוג אצלנו הגרושים, לפצל את הילדים - עם האמא או עם האבא, על משפחתם החדשה. עבורינו, הגרושים, בעיקר הגברים זה תמהיל לאי סדר

23/03/2011
גילי קצנלנבוגן קבלו עדכונים מגילי
  • RSS
» מאז שהתגרשנו, החגים האלה, כל שנה שניה, הם צרה גדולה. צילום: יח"צ

אוף. עוד פעם הפסח הזה מתקרב ואני לא זוכר אם הילדים אצלי או אצלה.

עם מי הילדים במימונה?

זה ככה כבר 10 שנים או יותר, כי אם בכיפורים היו אצלי אז בראש השנה הם אצלה ובסוכות הם אצלי, אבל בסוכות א' או בסוכות ב'? ובחג הרמאדן הבא הם אצלי ובסילבסטר הם אצלה. מאז שהתגרשנו, החגים האלה, כל שנה שניה, הם צרה גדולה בשבילי, אף פעם אני לא זוכר מתי אצלי ומתי אצלה, והשנה כמו בכל שנה, אחת מארבע הקושיות שאני שואל את גרושתי שתחייה היא: "עם מי הילדים? איתי או איתך?". כמו בכל חג, נהוג אצלנו הגרושים, לפצל את הילדים עם האמא או עם האבא על משפחתם הקרובה ביותר ואחרי כמה שנים מתווספים גם בני זוג קבועים שגם הופכים למשפחה ואז זה כבר נעשה הרבה יותר מסובך, עובדה. פעם אחת, בטעות, כמעט לקחתי את הילד של בן זוגה של אשתי אלי הביתה ואת הסבתא של זוגתי הסעתי בסוף הסדר לבית האבות של הסבתא של גיסי. תמהיל של בלבול והפרעות קשב קלות (; במילים אחרות, סדר - אצל רוב הגרושים שאני מכיר, במיוחד הגברים הוא יותר...אי סדר.

אני מניח שחלק מכן מזדהות איתי ובעיקר כמונו הגרושים, עם הצד הכואב של הסיפור הזה. לעשות חג לבד זה לא חג ולא חגיגה!!! עבורי, זה דכאון אחד מתמשך, כמו בכל דבר, גם לדכאון הזה מתרגלים וחיים איתו בדיוק כמו שפיטר פן התרגל לצל שלו. בחגים הראשונים אחרי הגירושין זה היה כואב ממש, פוצע בלב, מכת בכורות, עוד תיאורים לחדד? צפרדע וכינים, בעיקר מרור כזה מר ובלי טעם.

והיא שעמדה לאבותינו

ותמיד יש את את הבדיחה הקבועה על "והיא שעמדה לנו ולאבותינו", עם דוד שקורץ לי ואיזה בן דוד אלמוני שאבא שלי מצא בעבודת השורשים, באחד הסיורים בגטו וורשה, או איזה בן של סבתא של אמא של חבר של סבא שלי, שהתאלמן לפני חצי שנה וכולם מרחמים עליו וכדומה. בסדר האחרון אצל אחותי, שלמען הסר ספק, אני חולה עליה ועל בעלה ועל משפחתם וחושב שהם הכי הכי בעולם, הושיבו לידי איזו אורחת גוייה מחו"ל והיא ישבה לידי כי אני כזה נחמד עם אורחים ולא עושה פאדיחות כמו אח הגדול שלי ,איזי, שיכול להגיד לה באמצע הסדר, באנגלית, שהחרוסת עושה לו גזים ושהביצים שטובלים במים המלוחים הם זכר לבני ישראל שחצו את המים שנגעו בביצים שלהם.

אז בקיצור היא ישבה לידי, עד כאן הכל בסדר, אבל העובדה שאכלה המון בצל מאוד העיקה עלי, היה לה ריח נוראי מהפה והשיא היה כששאלתי אותה מאיפה היא בארה"ב, היא השיבה לי, תוך שהיא מקרבת את ראשה לראשי ואומרת:  "הו איטס נייס יו אסקינג, אי ליב בייסיקלי אין מסטצושט", באותו הרגע כמעט התעלפתי, גם לאכול כמויות מסחריות של בצל, דג מלוח והשד יודע מה, וגם ללחוש לי מקרוב "הו, בייסיקלי פרום מסטסושט???, זה יותר מידי!. אז עברתי מקום ליד הבן של הבן דוד ההוא מעבודת השורשים מגטו וורשה, ככה בלי שהרגישה. ניצלתי רגע שהדגה המלוחה הזו תקשרה עם אמא שלי התתרנית. ומי שלא יודעת, תתרן הוא אדם שאיבד לחלוטין את חוש הריח או בקיצור: אמא שלי. היא יכולה לאכול גפילטע פיש ולהגיד: "אמממ ...השניצל עם הגזר למעלה היה פשוט מעולה".

אפיקומן מתחת לכיסא

אז כן, עם כל הצחוק, הייתי לבד בסדר הזה, מאוד לבד.

ואז מגיע הקטע של האפיקומן, אבא שלי מחביא אותו והילדים, שהצעיר בינהם כבר בן 24, צריכים לחפש את האפיקומן. זה קצת מגוחך, אבל אבא שלי, מה לעשות - עקשן וליאור, בנה של אחותי, חייב למצוא, אז כשאבא שלי נוטל ידיים, כולם מכוונים את ליאור לאפיקומן, שמוחבא, כמו כל שנה, מתחת לכרית על הכסא של אבא. ליאור מוצא את האפיקומן ואבא מבסוט.

הסדר ממשיך כהלכתו ואצלנו, הקצנלנבוגנים, הסדר מתחיל בחד גדיא ולמה? כי אנחנו משפחה של אנשים רעבים, מאוד רעבים, אם אח שלי הגדול יאלץ לעשות סדר כהלכתו, ולשיר כשהתבשילים מתחת לאפו, יש סבירות גבוהה ביותר שדודה ברכה שישבה לידו בסדר האחרון, תחזור לביתה קטועה, בלי יד אחת, שתטרף על ידו.

אז אחרי שמוצאים את האפיקומן, מריצים את ההגדה על מהירות של X 16 , ממש כמו במכשירי הדי וי די המתקדמים ומידי פעם עושים PAUSE ושרים שיר, וזה למה? כי יש מן קרב סמוי בין גיסי לאבא שלי, גיסי בעד סדר כהלכתו המשפחה שלנו ברובה, מחפפת כי היא רעבה, עד שהוא נשבר וגם מתחיל לאכול יותר ולשיר פחות.

הפועל תמיד מאכילה מרורים

ההיא ממאסצוסט, קלטה שברחתי ממנה והזמינה אותי לשבת לידה שוב, היא משוכנעת שזה סדר כהלכתו, אני מחייך אליה ושואל : "מה, מעולם לא היית בסדר פסח?", היא מתקרבת שוב (השם יישמרני) ושואלת כל מיני שאלות כמו: מה מסמלת החרוסת, מה מסמל הדג ומה הדם והכינים וכו'. אני מסביר לה בשיא הסבלנות והטבעיות את מה שאני יודע, שחרוסת זה הטיט שממנו יצקו את בית המקדש, הדג הוא שנזכור "להיות לראש ולא לזנב", זה מראש השנה, אבל היי! זה נחמד ובפסח למה דג (מוסיף לההיא עם הבצל עוד תהיות), כי דג אוכלים לציין ימים טובים. מרור וחזרת הם הקושי בעבדות, המרור בצבע אדום, כי הפועל ת"א תמיד מאכילה מרורים את מכבי. ואנחנו בעד הפועל.

עם כל זה שהמשפחה שלי ומיוחדת במינה, נפלאה וחמה, אני מוצא את עצמי חושב על הילדים שלי שיושבים בסדר אחר עכשיו עם המשפחה האחרת שלהם ושרים וצוחקים בלעדי.  וזה תמיד עצוב, לא משנה כמה שנים יעברו, תמיד עצוב לי בחגים כשאני לבד. השנה גם אהיה לבד בסדר, אצל אחותי שוב.

עצה למתגרש ותיק

זוגתי בד"כ הולכת לסדר האישי שלה אצל הדודים הקבועים שלה, עם ההורים שלה ולי תמיד חשוב להיות איפה שהוריי, ככה כבר 47 שנה, אז גם היא לא תהיה איתי. וזה די מבאס לי להיות לבד בחג הזה כל שנתיים, אז החלטתי בחג הזה להרים את כפפה ובא לי רעיון, בשנה הבאה, כשהילדים איתי, אנחיל מנהג חדש, "סדר משפחה ראשון", ככה יקראו לו. ולפני שיש סדר פסח אמיתי, נעשה ארוחת סדר מצומצמת, רק לא ביום של הסדר האמיתי, נזמין את כל הילדים שלנו ושל הבנזוג של האקסית, את האקסית ואת זוגתי ונעשה סדר משפחתי מצומצם רק שלנו, כי זה פשוט לא טבעי לי שאני לא עושה כל שנה סדר עם הילדים שלי.

הרעיון הזה תקף למתגרש ותיק כמוני, אבל חבר'ה, זה לא עובד בשלוש-חמש שנים הראשונות שלאחר הגירושים, להוציא מקרים ממש חריגים. הרעיון הזה יכול לעבוד רק אצל גרושים "נקיים" שעברו את הצונאמי של השנים הראשונות ואז כל אורחת ממסצוסט עם או ללא בצל, תתקבל בברכה בסדר המפוצל של למחרת ויהיה עצוב פחות.

עצה למתגרשות החדשות והמתגרשים

אני מאחל לכל אחת ואחד מכם, אלה שעצוב להם כל כך בחג הזה, ובמיוחד לאמהות שיזמו את פירוק המשפחה. עצב, בדידות ורגשות אשם הם השילוב הקטלני ביותר בחגים. מקווה שנדע תמיד להוציא את המיטב מהחסר, שיעבור כמה שפחות 'עצוב ולבד', ושנפסיק לפחד כבר מהחגים האלה, כי חג שעצובים בו הוא לא חג בכלל והוא יכול להפוך לפצע, או צלקת.

אז אם אתן ארבע אמהות ושלושה אבות שממש עכשיו נפרדתם (טיימינג היא מילת המפתח) ו/או קיבלתם אתמול תעודת גירושים: קחו המלצה חגיגית ממני, ממי שהיה שם וקצת מצטער על החלטה לא נכונה, או אולי חוסר החלטה: תחגגו ביחד, זה הרגע שזה עוד אפשרי, כמה שקשה עכשיו וכמעט בלתי אפשר במצב הנתון לעשות את זה - תתעלו על עצמכם ועל כל המטענים הרגשיים, את הסדר המשפחתי הראשון (ואולי האחרון) שאחרי הגירושים תחגגו ביחד למען ילדיכם, גם אם זה נורא כואב.

בשנים הבאות תעשו הרבה חגים לבד, ככה זה כשמתגרשים וזה קשה קשה, אבל תמיד תזכרו: אחד אלוהינו אלוהינו אלוהינו אלוהינו אלוהינו שבשמיים ובא-א-רץ. ואתם האלוהים של ילדכם.

מתוך הבלוג של גילי קצנלנבוגן.

צילומי אילוסטרציה: ThinkStockPhoto




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה