רחוב קטלין

ברחוב קטלין גרות שלוש משפחות, כל אחת בבית קטן. ואז מגיעה המלחמה והופכת לדמות הראשית בסיפור. ביקורת ספר

23/03/2011
ציפי גוריון מורדי קבלו עדכונים מציפי
  • RSS
» כריכת הספר. צילום: יח"צ

שלוש משפחות גרות ברחוב קָטָלין, בית קטן ליד בית קטן ליד בית קטן. אחר כך תגיע מלחמה ותשנה את הכול. מגדה סאבו מספרת סיפור קטן על מלחמה גדולה- מלחמת העולם השניה, איך לא- ובדרך נוגעת בנקודות חשובות אודות הצורה שבה מספרים סיפור.

הנרייט הלד הקטנה מגיעה עם הוריה לביתם החדש ומגלה ילד בשם בלינט וצמד אחיות בשם אירן ובלנקה. בלינט יהיה מושא הערצתה, אירן תוכיח את עצמה כמבוגרת האחראית ובלנקה כשובבה, וכולם יקשרו זה לזה בנפשם. שום דבר כבר לא יהיה אותו הדבר אחרי שיעברו מרחוב קטלין.

לוקח זמן להבין את זה, משום שסאבו מתחילה מהסוף. הנה אלקש וגברת אלקש, הוריהם הזקנים של אירן ובלנקה. הנה אירן המבוגרת המרירה ובלינט המבוגר השקט, האדיש. אנחנו לא יודעים עליהם עדיין דבר. אחר כך נעבור לבלנקה הרחוקה מאוד, גרה על אי עם בן-זוגה, לומדת את שפת המקום ומטפלת בחיות שאיש לא שם לב אל קיומן לפני בואה, מדליקה נרות לזכר אהוביה הרחוקים. רק אחר כך נגיע להתחלה: הנרייט הקטנה עוברת דירה עם הוריה ומגיעה לרחוב קטלין. מכאן נמשיך באופן כרונולוגי למדי, עם סטיות ממוצעות בהחלט לזכרונות מוקדמים ומאוחרים. נקודת המבט, על כל פנים, תנדוד. רוב הזמן תהיה של אירן, לפעמים של הנרייט, לפעמים של מספר כל יודע, מה שמשרת את הסיפור.

כן, זה מבלבל בהתחלה. הרבה דמויות, זמנים משתנים, אבל כשמתמסרים לחוסר הבהירות וממשיכים הלאה, מובטחת ההתאהבות. בכתיבה של סאבו ובעיקר בדמויות שהיא מתארת להפליא, בילדותיות המוזרה של גב' אלקש, בנואשותה חסרת האונים של בלנקה לזכות בהערכתה של אירן, בשבריריות של הנרייט וגם בדרך שבה היא בוחרת לכתוב עליהם. כך, למשל: "דמותה הדמיונית של אירן היתה היחידה הדומה לדמותה האמיתית; גם לעת זקנתה וגם בגיל ארבעים תצעד הביתה בדיוק באותם צעדים, בלא שתחרוג שערה משערות ראשה". המעוף הזה אל אירן המבוגרת שמגיע באמצע סיפור על אירן הצעירה, לא יוצא דופן. המספרת של סאבו מרשה לעצמה לעופף קדימה ואחור, לעבור מנקודת מבט ומזמן לזמן, לערב לפעמים דמויות שכבר אינן בין החיים.

המלחמה כדמות ראשית

העלילה על אודות השפעת המלחמה על יושבי רחוב קטלין קורעת לב וחשובה, כמובן, אך את התפקיד הראשי משחקת אותה מספרת חמקמקה, שנדמה לי שסאבו בחרה בה כי רק כך אפשר לספר סיפור על מלחמה. כמו "אוסטרליץ" של זבאלד, כמו "עיין ערך: אהבה" של גרוסמן, "רחוב קטלין" לא יכול להיות ספר פשוט על כמה משפחות הונגריות במלחמת העולם השניה. הזיגזגים הכרחיים כדי לתת לנו תמונה רחבה יותר, לא יכולה להיות דמות ראשית אחת מאחר והמלחמה כבר לקחה על עצמה את התפקיד. סאבו מספרת, לכאורה, על שלוש משפחות ברחוב קטלין, על משחקי ילדים, על טעויות, על משפחה ועל הזדקנות. את כל אלה מגמדת המלחמה למימדי משחק, כמו הנרייט הצופה מהצד באירן, בלנקה ובלינט רוקדים במשחק שהיא אינה מכירה ביום בו העבירו אותה הוריה לרחוב קטלין.

את "רחוב קטלין" כתבה סאבו ב-1969, אך הוא אינו סובל מטיפת ארכאיות. מגדה סאבו מתגלה כמספרת מבריקה והתרגום של דוד טרבאי עושה עימה חסד. יש לקוות שהתרגום הבא לסאבו לא יתמהמה, כי מי שיקרא את "רחוב קטלין" ירצה עוד.

רחוב קטלין
מאת מגדה סאבו
מהונגרית: דוד טרבאי
הוצאת כתר 2011
>> לפרטים נוספים על הספר
עוד על מגדה סאבו באתר YNET




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה