מתגלגלות בשוויץ, חופשה חלומית

זמן ושקט. שני המצרכים הנדירים ביותר בחיי נשות המאה ה-21. המסע שלי לשוויץ היה מסע בהילוך אחר, עם לו"ז ומסלול אבל בלי לחץ ובעיקר עם המון שקט ושלווה

17/07/2016
יערה די סגני קבלו עדכונים מיערה
  • RSS

רוגע ושלווה

שקט, שקט מוחלט שמופר רק על ידי ציוצי ציפורים ואוושת גלגלי אופניים על השביל. העיניים שלך שותות בצמא את הנוף, הריאות מתמלאות חמצן, הראש מלא מחשבות, לא כאלה שמתרוצצות בלי נחת, כמו כדור פינג פונג שלכוד בקובייה קטנה עם קירות גומי, אלא מחשבות עמוקות יותר, שקטות יותר, איטיות יותר. שקט לך, את אחת מקבוצה של 12 נשים ואת חווה שקט.

אל תבינו אותי לא נכון, לא שקט כך כל הזמן, בטח לא בחבורה של 12 נשים. אבל יש פה מרווחים גדולים בין פרצי שיחה, מרווחים של שקט שמקורו לא במחסור במילים, אלא בשלווה פנימית, ברוגע שהופך את המילים למיותרות. את מביטה סביבך ואת כל כך רגועה שאת רק קצת מופתעת מכמה שאת לא מופתעת למצוא את עצמך פתאום כאן, במקום הזה, על אופניים, עם נשים שמעולם לא פגשת, בשלווה גמורה.

את השקט, השלווה, הנופים, החמצן והאופניים מצאתי בשוויץ, בטיול מהסוג שמעולם לא דמיינתי שאצא אליו ושאני אסירת תודה ליקום (ולעוד כמה גורמים שיוזכרו כאן בהמשך) שהביא אותי אליו.

רוכבות בשלווה

הילוך ראשון

הכל התחיל בהודעת ווטסאפ "יש לנו מישהי רוכבת אופניים שממש בכושר?" אופניים? אופניים זה הכי אני! אבל כושר? נכון שאני יותר בכושר ממה שאולי נדמה, אבל אני לא "ממש בכושר", ובכל זאת, נעניתי לאתגר.

מאחורי ההודעה עמדה הצעה להצטרף לטיול אופניים נשי בן שבוע בשוויץ, מעין "מלכת המדבר" על שני גלגלים. קבוצה קטנה של נשים, ליווי צמוד של מדריכת רכיבה, רכיבה של כ-50 ק"מ ביום לאורך הריין מציריך ועד באזל (ואני מודה, בפעם הראשונה שנאמר לי שמדובר ב-50-55 ק"מ ליום, קצת חששתי). החברה המארגנת, גורדון אקטיב, היא שחקנית חזקה בעולם החופשות הפעילות. מתאים לי בול!

שלושה ימים אחרי ההודעה מצאתי את עצמי בנתב"ג, בתור הארוך לביטחון, תוהה איך בעומס הזה אמצא את שותפותיי למסע. ואז, הודות לאלוהי הווטסאפ ולמקריות, מצאתי שתיים מהן עומדות בדיוק מאחוריי, אחיות שופעות צחוק ושמחת חיים, ועוד שתיים לא רחוק מאיתנו בתור האינסופי.

מפגש ראשון

יחד עלינו לטיסת אל על לציריך (למרות עומס הנוסעים הגדול, היתה טיסה נעימה מאוד ולא רק כי טסתי בלי הילדים) ויחד אסף אותנו נהג חביב בסנדלים וגרביים ולקח אותנו למלון Movenpik הסמוך לציריך. נסיעה קצרה, עם הרבה שדות, בתים ציוריים ופרות בדרך, מראות שיהפכו למוטיב חוזר בימים הקרובים.

במלון חולקו לנו ערכות הרכיבה שלנו, שכללו מפות, שוברים למלונות ומידע מפורט על המסלול. הכל מסודר מאוד, כמצופה מהשוויצרים.

בבוקר הראשון הבנתי שהשכמה מוקדמת היא לא חלק מהעניין ובמבט לאחור, טוב שכך, גם בגלל שצוברים עייפות בדרך וגם בגלל שבטיול קבוצתי טוב שיש גם הזדמנות למעט זמן לבד. אחרי ארוחת הבוקר והתדרוך, פגשנו סוף סוף את האופניים. פגישת הכרות קצרה, בדיקה שהכל תקין, כוונון מושבים והאופניים חוזרים לאחסון מסודר בנגרר ואנחנו למיניבוס, יוצאות לדרך!

אופניים בסדר מופתי

טוב, לא כל כך מהר. בגלל תקלה במיניבוס (גם השוויצרים לא מושלמים ויש בזה דווקא משהו מרגיע), מצאנו את עצמנו בהפסקה לא מתוכננת של כמה שעות, הפסקה שאולי עיכבה אותנו אך אפשרה לנו לגלות שגם בתחנת דלק אפשר למצוא אוכל טוב ומרהיב ובעיקר נתנה לנו הזדמנות להכרות ראשונית עם חברות הקבוצה. חלק הגיעו לכאן בזוג, עם חברה או עם אחות, חלק כבר מכירות וחלק, כמוני, לא הכירו אף אחת ומעולם לא התנסו בטיול כזה (אבל כבר מתחילות להרגיש בבית). מהצעירה שבחבורה שרק פוגשת את ה-40 ועד לבוגרת שחצתה את ה-60, יש כאן קצת מהכל ואיכשהו, בימים הקרובים, עם כל אחת מהחברות נמצאת שפה משותפת.

קבוצה בראשית הדרך

דוושות, היכוני, צאי!

את היום הראשון התחלנו באיזי, ברכיבה של 32 ק"מ, טוב להתחיל בהדרגה. מהר מאוד אנחנו מוצאות את השביל הנכון ואת הקצב שנוח לנו, רוכבות, שותות את הנוף ואת האוויר הצח, עוצרות פה ושם לצלם או להציץ במפה ולא שוכחות הפסקת קפה ועוגה כשנקרה על דרכנו בית קפה ציורי ומפתה במיוחד. הקצב נינוח ואני מתחילה להפנים, לפחות בראש, שבניגוד לחיי היום יום, אנחנו פה לא כדי להספיק, אלא כדי ליהנות מהדרך. מספר הקילומטרים שלפנינו ומיקומו של היעד הם שוליים, העיקר הוא שדה החיטה, משב הרוח על הפנים, הפרות והכבשים והשקט העמוק הזה שאת מגלה שקיים אפילו אצלך, וורקוהולית חסרת מנוח.

סלפי רכיבה

גם השלווה לא חפה מהרפתקאות. בשעות אחר הצהריים המאוחרות השמש נעלמת מאחורי עננים כבדים ואפורים וקולות רעמים מבשרים על סערה מתקרבת. למרות כל הסימנים המקדימים, טיפות הגשם הראשונות קצת מפתיעות ותוך רגעים ספורים טיפות שמנמנות בודדות הופכות למבול ואז לברד. לפני רגע חלפנו על פני נופשים באתר קרוונים שישבו בשמש על בירה צוננת ופתאום קר ורטוב והברד מכה בכתפיים ובזרועות החשופות. השעה כבר מאוחרת, אין ממש מחסה, אנחנו ממשיכות לדווש ולמרות אי הנוחות, אותי הגשם דווקא ממריץ, אם הייתי יכולה לפתוח פה ועיניים הייתי צוחקת בקול רם בהנאה.

רכיבה בגשם

אל המלון ההררי ב-Walzenhausen אנחנו מגיעות נוטפות מים. האופניים נשארים ב"חניה" בתחנת הרכבת שלמרגלות ההר ומיניבוס לוקח אותנו למעלה. היום יום שישי ואנחנו לא מוותרות על קבלת שבת. אורחי המלון שעוד נמצאים בשעה זו בחדר האוכל מופתעים קצת מחבורת הנשים המזמרת בשפה מוזרה, אבל מקבלים את התופעה בחיוך.

מתגלגלות בשלוליות, דובדבנים ואולם אבירים

בבוקר השני לרכיבה כבר נכנסנו לשגרה. ארוחת בוקר בשמונה, יציאה לדרך בתשע. אנחנו יורדות מההר ברכבל ושמחות למצוא את האופניים בריאים ושלמים.

יורדים ברכבל

השמש זורחת והגשם מאתמול השאיר שלוליות ענק ואוויר צלול עוד יותר. הישבן קצת כואב והנעליים עוד רטובות, אבל הריפוד במכנסי הרכיבה עושה את שלו והשמש דואגת לייבוש זריז של הנעליים. אנחנו נעצרות לחימום ומתיחות של בוקר, פוגשות כבשים, כלבים, ברבורים, רוכבים אחרים ומשפחות שלמות על אופניים, חלקנו שוחות באגם וכולנו זוללות דובדבנים מתוקים ישר מהעץ. הנהר ופסי הרכבת מלווים אותנו, לפעמים קרובים יותר, לפעמים פחות וגם היום הרכיבה מסתיימת בגשם שוטף המלווה ברוח חזקה, קצת פחות נעים, אבל לגמרי חלק מהחוויה.

את הלילה השלישי אנחנו מבלות במלון כפרי ב-Landschlacht וחלקנו בבית חווה סמוך. החדרים בסיסיים ועיצובם נתקע אי שם בשנות ה-70, אבל הסביבה קסומה, ארוחת הערב מצוינת ובבוקר בעל המלון מפתיע אותנו בסיור באולם אבירים אמיתי שבמרתף. חתיכת היסטוריה ופנינה של ממש.

אולם אבירים מפתיע

מעלות הילוך וחוצות גבולות

ביום הראשון המסלול חרג בחלקו מגבולות שוויץ ורכבנו גם באוסטריה, בלי לשים לב. ככה זה באירופה, עוברים ממדינה למדינה בלי להרגיש. בבוקר היום השלישי אנחנו כבר יודעות שתהיה גיחה לגרמניה ויש אפילו שלט שמבשר על המעבר למדינה זו. היום יום ראשון ואנחנו זוכות לצפות בתהלוכה לקול צלילי אורגן בפתחה של מיסה בכנסיה, רחובות הכפרים שקטים וריקים במיוחד. היום אין גשם אבל השביל המוצף בחלקו מהווה תזכורת לרכיבה הרטובה של הימים הקודמים. היום ההספק שלנו עצום. גם יום הרכיבה הארוך ביותר עד כה, 64 ק"מ בסך הכל, (כולל, לראשונה במסע, מספר עליות קצת מאתגרות) וגם טיול ארוך ונינוח בעיירה Stein am Rhein הציורית שנותן לנו הצצה גם לפן התיירותי ממש של שוויץ ומאפשר לנו לראשונה ליהנות גם מאוכל רחוב. את היום הזה אנחנו סוגרות בנוף קצת יותר אורבני, אך עדיין ציורי ב-Shcaffhausen.

רכיבה על גשר

מטפסות למפלים ומתגלגלות הלאה

יום שני הוא היום האחרון שלי עם הקבוצה, אני יודעת שאני חייבת לחזור מוקדם, אבל מצטערת מאוד לפספס את שאר הטיול ולהיפרד מקבוצת הנשים שרק התחלתי להכיר. אנחנו יוצאות לכיוון מפלי הריין, רכיבה קצת יותר קשה בעליות, אך נוף הנהר השוצף מפצה בקלות על הקושי. חלקנו יורדות לסיור המפלים וחלקנו מסתפקות במבט מלמעלה מהגשר.

מפלי הריין

היום הרכיבה מאתגרת יותר באופן כללי אבל כוללת גם מקטעים של רכיבה ביער קסום. בין לבין אנחנו רוכבות בין שדות חיטה, תירס וכרוביות וחוצות כפרים קטנים. אנחנו מופתעות לראות ילדים קטנטנים שצועדים הביתה לבד, ללא ליווי מבוגרים, איכשהו לא ציפינו שזה יהיה כך באירופה. עוד כמה עליות כמעט מתישות ואז ירידה ארוכה ומרעננת ואחרי 30 ק"מ אנחנו מגיעות לנקודת האיסוף שלי. הגיע רגע הפרידה. אנחנו מתחבקות ומנופפות לשלום ואני עולה לרכב שנשלח לאסוף אותי עם צביטה קלה בלב. משב הרוח הקריר מהמזגן נעים, אבל לא ממש מנחם אותי.

הקבוצה במפלי הריין

הדרך הביתה

 

בדרך לציריך, הנהג מספר לי שלל עובדות מעניינות על הדמוקרטיה הישירה הנהוגה במדינה ועל תרבות טיולי הטבע הפורחת כאן. מלבד טיולי אופניים כמו שזה שבו השתתפתי, יש גם טיולי קאנו, טיולי הליכה, אופני הרים וסקי. אני מסמנת לי טיול בקאנו כמטרה עתידית.

אני עולה על הטיסה הלילית של אל על לתל אביב, עוצמת עיניים ובראש רואה שדות חיטה, יערות קסומים ומפלים. בימים הבאים הווטסאפ מלא תמונות מעוררות קנאה של הקבוצה. נופים מרהיבים, הספא המפנק ב- Bad Zurzach, רחובות באזל וציריך ועוד נופים. יחד רכבנו 170 ק"מ וכל אחד מ-130 הק"מ הנוספים שהן רוכבות בלעדי הוא ק"מ של געגוע בשבילי. מי היה מאמין ששבוע קודם לכן אפילו לא הכרנו?

קבוצת הרוכות בחולצות GA

 

טיול מאורגן במובן הטוב

אין באמת מילים שייטיבו לתאר את עוצמת החוויה. צריך פשוט לחוות את זה. זה טיול מאורגן שהוא אנטיתזה מוחלטת לכל מה שחשבתי על טיולים מאורגנים. היתרון הגדול הוא שגורדון אקטיב, יחד עם ספקית מקומית, דואגות לכל הלוגיסטיקה. הטיסות, בתי המלון, העברת המזוודות ממלון למלון, האופניים והציוד הנלווה וכמובן המסלול וההדרכה. אנחנו זכינו במדריכה נפלאה, גילי כץ, שמעבר להיותה מקצוענית אמיתית, היא אישה מרתקת שהובילה את הקבוצה עם הרבה שמחה, הומור, סבלנות ואנרגיה מעוררת השראה. למי שהגיעה לקבוצה בלי להכיר אף אחת, כמוני, דאגה גילי לתת מיד תחושת שייכות ומי שכבר נסעה איתה בעבר חזרה לא רק בשביל החוויה אלא גם בזכות גילי. לא במקרה ה-GA  של  Gordon Activeהפך אצלנו ל-GA  של "גילי אלופה".

בוחנות את המסלול

שוויץ היא יעד מוצלח במיוחד לטיולים כאלה, אופניים שם הם פופולריים ומתבקשים כמעט, והמדינה ערוכה היטב לטיולי טבע. יש מאות קילומטרים של שבילים סלולים מסומנים ובכל מקום כאן רואים אנשים על גלגלים. גם ברכיבה על כבישים, ניכר שהנהגים רגילים לרוכבים ועוקפים אותם בסבלנות ובזהירות. לציריך יוצאות מדי יום מספר טיסות נוחות מאוד של אל על, כך שגם הדרך לשוויץ וממנה קלה ונוחה. מנגד, חשוב גם לזכור שזו המדינה היקרה באירופה ולהיערך בהתאם לתקצוב הוצאות הטיול (הארוחות, מלבד ארוחות הבוקר, אינן כלולות במחיר הטיול).

טיולי אופניים של GA יש גם למדינות אחרות, לא רק שוויץ ואפשר לנסוע בקבוצת נשים כפי שעשיתי אני, או גם בקבוצה מעורבת או בקבוצת משפחות. יש היצע רחב שמתאים לכל רמות הרכיבה ולכל הגילאים.

האם אפשר לטייל כך גם לבד? כמובן, אך השארת הלוגיסטיקה בידי המומחים משאירה הרבה יותר מקום להנאה הצרופה.

עיירה ציורית ונהר

כמה טיפים:

- הצטיידו במידע – מה רמת הקושי, מה מרחק הרכיבה היומי ומה אופי המסלול

- תיאום ציפיות - תמיד יהיו אלה שירצו לשעוט קדימה ואלה שיעדיפו עצירות תכופות וחשוב לתאם ציפיות, לגלות סבלנות, להתפשר ולזכור שזו חופשה ולא מרוץ (אבל יש גם יעד)

- כיסוי ג'ל למושב ומכנסי רכיבה – פריטי חובה למי שלא רוצה ישבן דואב מדי

- אוכל – אפשר להתארגן על כריכים ואוכל מתאים לפיקניק אבל לטעמי הכי טוב למצוא שווקים ודוכני מזון בדרך. זה דורש פחות התארגנות וזול יותר ממסעדות.

עכשיו שהצצתי ונפגעתי, אני כבר יודעת שאחת החופשות המשפחתיות הקרובות תהיה חופשה על שני גלגלים לכל המשפחה.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה