מה גורם ל"קליק" בין אנשים?

''רוצות קירבה באמת? רוצות חיבור עמוק מהסוג שגורם לכן להמשיך למלמל בפני כל מי שעוד מוכן לשמוע שמצאתן את הנפש התאומה שלכן? ושנדמה כאילו אלת הגורל החמקמקה בכבודה ובעצמה דאגה שתיפגשו כדי לממש את אהבתכם חורכת שבעת הרקיעים? תיפָּתְחוּ''

17/07/2016
יחסים קבלו עדכונים מיחסים
  • RSS

מאת יובל לב

''מה גורם לקליק בין אנשים?'', שאלה מעולה, אני יודע. הנושא, שמעסיק אנשים רבים, עניין אותי אז התיישבתי לקרוא, לבדוק ולחשוב ולהבין איך בדיוק מתרחש הקליק בין אנשים. ובכן, אם לסכם במשפט את מסקנתו העיקרית של אריק בארקר, כותב מאמר שנתקלתי בו,  עומק ורמת "הקליק" בין בני זוג (נגיד, אתן), תלוי באלמנטים האמוציונליים של התקשורת ביניהם הרבה יותר מאשר בתוכן השיחה שלהם.

במילים אחרות, לא משנה על מה תדברו - ככל שהשיחה "חשופה" יותר מבחינה רגשית, כך יהיה הקליק המחבר ביניכם, מהיר ועמוק יותר. עומֵק הקשר כעומק הפגיעוּת.

לדברי בארקר, ההסברים לתופעת הקליק הם סימפטיה הדדית, פגישה גורלית, מזל מבורך או חיבור בין נפשות תואמות. הם לא נראים כסיבות הגיוניות להיווצרות הקליק המיוחד-אם-כי-מאוד-שכיח הזה. מצד שני, יכול להיות שאין לכן כלום במשותף עם הצד השני, ועל הנייר נראה שאין סיכוי שאי פעם תהיו חברים ובטח לא בני זוג - אבל אז, לגמרי אאוט אוף דה בלו, יש ביניכם “קליק”. אז איך זה קורה?

בספרם “קליק: הקסם של החיבור המיידי”, מספקים אורי ברפמן ורון ברפמן (כותבי "המשיכה הבלתי נשלטת של ההתנהגות הלא רציונלית” שעסק בהיבטים אחרים של הנושא), לא מעט תובנות מאירות עיניים, אשר לדעתם מספקות תשובות הגיוניות יותר לשאלת היווצרות הקליק. טענתם המעניינת ביותר שמה דגש על פגיעוּת כקטליזטור מרכזי ליצירת הקליק.

ציטוט מהספר: "כשאתה מרשה לעצמך להיות פגיע אתה בעצם עוזר לאדם האחר לבטוח בך, בדיוק בגלל שאתה שם את עצמך בפוזיציה של סיכון רגשי, פסיכולוגי, או פיזי. אנשים אחרים נוטים להגיב להתנהגות כזו באופן שגורם להם להיות יותר פתוחים ופגיעים בעצמם. העובדה ששניכם מוותרים על ההגנות, עוזרת להכשיר את הקרקע ליצירת חיבור מהיר קרוב ואישי יותר. כאשר שני הצדדים מאפשרים לעצמם להיות פגיעים מלכתחילה וכנים בחשיפת האני האמיתי שלהם ואיך הם חושבים ומרגישים, נוצרת סביבה המטפחת את סוג הפתיחות שיכולה להוביל חיבור מיידי - ולקליק".

אז לא הקירבה, לא הדוֹמוּת, לא השנינות הנונשלנטית והבטוחה בעצמה שהפגנת מהרגע שנפגשתם, וגם לא התשובה לשאלה כמה שאת חתיכה הורסת, הם לא הפרמטרים השולטים בעוצמת ובעומק הקליק שלכם. הם רק התפאורה. רוצות קירבה באמת? רוצות חיבור עמוק מהסוג שגורם לכן להמשיך למלמל בפני כל מי שעוד מוכן לשמוע שמצאתן את הנפש התאומה שלכם ושנדמה כאילו אלת הגורל החמקמקה בכבודה ובעצמה דאגה שתיפגשו כדי לממש את אהבתכם חורכת שבעת הרקיעים? תיפָּתְחוּ.

את רמות הפגיעות שאנחנו מאפשרות לעצמנו בתקשורת הבינאישית, ניתן לחלק ע"פ היררכיה שכל מדרגה בה פתוחה יותר מקודמתה ומספקת מידע בעל תכונות אמוציונליות יותר, המאפשרות יצירת חיבור מוצק בין הצדדים. רמת הפגיעות הנמוכה ביותר נמצאת בהצהרות מהסוג החברתי, אלה שאינן נושאות תוכן רגשי, כגון שאלות נימוסים ("מה שלומך?") וכאלה המשתפות מידע עובדתי, אולי אפילו אישי, אך שאינו כולל דעות או רגשות עזים או המצביעים על מעורבוּת. למשל, "אני גר ברמת השרון".

הרמה הבאה היא המקום בו העניינים מתחילים להתחמם. אפשר לקרוא לזה "מדברות מהקישקע". מדובר בתקשורת מבוססת רגשות, אישית, שאומר משהו קצת יותר עמוק על מי שאתן ושמה את הדגש על מה שאתן מרגישות. למשל, “אני עצובה שאתה לא פה”.

רמת הפגיעות הגבוהה ביותר נמצאת בהצהרות מהסוג שחולק את רגשותיך הכמוסים ביותר, בעיקר בהקשר של פחדים וחסמים עמוקים בנפשך. אמירות אלה הן נדירות, אפילו עם אנשים שאנחנו קרובים אליהם מאוד. כמו למשל, "אני יודעת עמוק בלב שאני מתה מפחד מזה שאני עומדת לאבד אותך". אלה הרגשות החשופים שלך וזו הפוזיציה בה את נושאת בסיכון הגבוה ביותר בהקשר לתגובת האדם האחר, אבל החיבור הרגשי שהצהרות כאלה מייצרות הוא בלתי נתפס בעוצמתו.

בקיצור, רוצות להרגיש שמצאתן את האחד/ת והיחיד/ה? רוצים כינורות ופרפרים בבטן ואהבה כל הזמן? עכשיו אתן יודעות בדיוק מה אתן צריכות לעשות. זה עובד וזה גם מוכח מחקרית. ואם מלחיץ אתכן קצת להיפתח לאור העובדה שרמת הפגיעוּת שתפגינו תקבע את רמת ההזדהות של הצד שני אתכן, יש גם חדשות טובות: יש לכן שליטה על זה.

ג'יזל וטום

איך ליצור"קליק"?

אתן לא חייבים לספר מיד בתחילת הדייט הראשון כמה אתן פוחדות מיצירת קשרים ארוכי טווח כי ננטשתן בילדותכן ע"י כל הדמויות המשמעותיות בחייכן כולל המטפלת שאחרי שנתיים בהם ניגבה לכם את הטוסיק עזבה לטובת טיול מאוחר אחרי צבא למזרח. פגיעוּת היא אלמנט שעליו יש לכן שליטה גבוהה (אתם קובעים את עומק החשיפה) ולכן תוכלו להשתמש בה במשורה ובקצב שלכן לטובת שיפור הקשר הזוגי מחד וככלי לשיפור השכיחות והעומק של החיבורים הרגשיים שאתן יוצרות עם אחרים בכלל מאידך.

אפשר להשתמש בגישה הזו אפילו כדי ליצור חיבור עם זרים. זה פשוט עניין של לשאול את השאלות הנכונות (וגם לענות עליהן בעצמך), כדי להכיר טוב יותר לעומק את האדם מולך ולהיפך.

במאמר שכתב ב-"psychology today", חוקר האישיות ופרופסור לפסיכולוגיה באוני' ניו המפשיר, ד"ר ג'ון מאייר, הוא תוהה עד כמה יכול מטפל (פסיכולוג, פסיכיאטר, פסיכותרפיסט, עובד סוציאלי או כל אדם בעל תובנות שאיתו אתם מתייעצים), באמת להכיר את המטופל שלו. במאמרו מתייחס מאייר ל-"שיטת מק'אדמס", מתודולוגיה שפיתח דן מק'אדמס, פרופ' באוני' נורטווסטרן, המגדירה שלוש רמות להכרת אדם לעומק:

רמה 1: תיאור כללי של תכונות האדם במובן הרחב, כמו למשל כמה את ביישנית, אינטליגנטית, חברותית וכד'. הבנת רמת המוחצנות או הנוירוטיות של האדם מולך היא מידע חשוב להכרה ראשונית של אדם זר. זהו המידע הראשוני שהאדם מולנו מנסה ללקט בבואו להכיר אותנו ולהעריך את פוטנציאל האינטרקציה ביניכם.

רמה 2: תיאור הדאגות של האדם. השאיפות, המטרות, אסטרטגיות המגננה שלו, אבני הדרך בחייו וכו'. אלה מצביעים על מה אנשים רוצים מהחיים, איך הם מתנהגים בתקופות ספציפיות בחייהם ואילו שיטות משמשות אותם כדי להשיג את או להימנע ממה שהם רוצים לאורך זמן. במעבר מהרמה הראשונה לשניה האדם מולנו הופך מזר לא מוכר לאינדיבידואל מוחשי, אשר ככל שאנו לומדים יותר על שאיפותיו, פחדיו, רצונותיו, אנו מרגישים שאנחנו מתחילים להכיר אותו לעומק.

רמה 3: לפי מק'אדמס היא הכרת "הלך הרוח" של האדם בכל הנוגע לפיתוח העצמי שלו לאורך זמן ורמת האינדיבידואליות שאליה הוא שואף להגיע. במילים אחרות: מי שאתה רוצה להיות. הזהות שלך (identity). במעבר לרמה האינטימית הזו, הפגיעות שלך נמצאת בשיאה ואיתה מאמירה לגבהים סטרטוספריים גם רמת ועוצמת החיבור ביניכם.

אז עכשיו בטח תשאלו איך עושים את זה? כי הרי אנחנו לא יודעים את הדרך לשומקום בלי ווייז ולא זוכרים יותר מספרי טלפון ואין לנו חשק ללמוד בעצמנו כלום כי למה לטרוח אם לכל דבר בחיים כמעט יש מדריך מפורט טקסטואלי ו/או בווידאו עם אינפוגרפיקה מאירת עיניים והכל בשלושים שניות כי למי יש חשק להתעמק במשהו בכלל. נכון?

למזלכן, הפסיכולוג ארתור ארון, אשר חקר את הדרכים בהן אנשים יוצרים ומנהלים מערכות יחסים רומנטיות, כתב בספרו "המדריך לקרבה ואינטימיות" על השיטה הגאונית ללא ספק שהמציא. השיטה מאפשרת לקחת שני אנשים שמעולם לא הכירו ולגרום להם להרגיש קרובים האחד לשני ברמות בלתי נתפסות - והכל תוך שעה!

בניסויים שנערכו בשיטה הגיעו הנבדקים שהתחילו כזרים, לקירבה אינטימית ברמה שבדרך כלל לוקחת שבועות, שנים ואף תקופות חיים שלמות כדי להשיג. ארון הצליח ליצור האצה של כל תהליך ההיכרות מתחילתו ועד שיא עוצמתו במהירות עצומה (זוכרים את שלוש הרמות של שיטת מק'אדמס?), באמצעות סדרה של 36 שאלות אשר שני הצדדים עונים עליהן לפני שמתקדמים לשאלה הבאה. והכל, כאמור, תוך שעה. לא יאמן או מה?

הנה כמה מהשאלות האלה לדוגמה: "אם היית יכול לבחור כל אחד בעולם, את מי היית מארח לארוחה?", "היית רוצה להיות מפורסם? אם כן, באיזו דרך?", "לפני שאתה מרים למישהו טלפון, יוצא לך להתאמן על מה שאתה עומד להגיד? אם כן, למה?" וכו'. את כל השאלות תוכלו למצוא בספרו כאן. אפשר להגיד ולכתוב הרבה על "קליק" בין בני אדם אבל מה שבטוח: כשהוא קיים אתן פשוט תרגישו אותו.

** הכותב הוא יובל לב, אסטרטג שיווקי ואיש תוכן שמבין בני אדם ויודע איך "לחבר את הקליקים". לאחרונה הציע נישואים לאהובתו 

צילום: גטי

 




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה