גאווה גם בעירו של אברהם אבינו, רק לא השנה

מצעד הגאווה שאמור היה להתקיים היום בבאר שבע בוטל. בדרך לעוד מצעד ולעוד תקרת זכוכית שנשברת, גילינו שוב כמה התרבות הדמוקרטית שלנו בישראל זקוקה לחיזוקים

13/07/2016
עו''ד ארתור שני קבלו עדכונים מעו''ד ארתור
  • RSS

מצעד הגאווה בעירו של אברהם אבינו, בירת הנגב,  באר שבע אמור היה להתקיים היום (14.7) לראשונה, על רקע מאבק לא פשוט.

שוב עלו אותן טענות חבוטות של בעד ונגד מצעד הגאווה. את מצעד הגאווה בבאר שבע מארגנת, כמו חמשת אירועי הגאווה הקודמים, עמותת "בית גאה בבאר שבע", עמותה מקומית של קהילת הלהט"ב באיזור באר שבע והדרום.  אך שבעוד שאירועי הגאווה הקודמים, שהיו, כפי שרומז שמם, אירועים שהתקיימו במתחם מרכז הצעירים של העיר, הפעם ביקשו המארגנים לקיים מצעד בעיר. מצעד מחאה על היעדר הזכויות, התקצוב החסר, ההדרה מהמרחב הציבורי ושאר העוולות המופנות כלפי קהילת הלהט"ב, על לא עוול בכפה.

העירייה הייתה לגמרי בעניינים, תמכה במצעד ועשתה את הפעולות הדרושות. המשטרה נתנה אישורה העקרוני בעל פה, הסעות מכל הארץ אורגנו וכולם התכוננו. ואז, רב העיר באר שבע, הרב יהודה דרעי (כן, אח של אריה דרעי), קיים אירוע חירום בעיר באר שבע כנגד מצעד ה"תועבה" (כפי שזעקו הדיווחים מהתקשורת החרדית) ושם איים כי הוא יתפטר וגם, אולי, חברי מועצת העיר מטעם ש"ס (המכהנים בהתנדבות, למעט סגני ראש עיר מוגדרים בשכר).

רק לפני שנה נרצחה שירה בנקי ז"ל בידי איש פנאט שטוף שנאה כלפי השונה ממנו, שהגיע לעשות לאנשים שצעדים במצעד ה"תועבה" מה שעושים בה - לחסל אותם, ובכל זאת לא למדנו כלום (ביום חמישי 21.7 שוב נצעד בירושלים לזכרה). הרב התנהג כאילו שהוא רב של ש"ס ולא רב העיר. האדם שמקבל שכרו מכספי ציבור, מתנהג כאילו זה לגיטימי להתייחס לציבור מסוים כמצורע, להוציא אותו מחוץ למחנה, לבזות לקלס ולהעליב. בתגובה, פנה משרדי, במסגרת פעילות הפרו בונו והמעורבות בקהילה לשרת המשפטים, ח"כ איילת שקד, ולמבקר המדינה, השופט בדימוס, יוסף שפירא.

חרף כל המהומה, המשטרה עמדה בסירובה לתת רישיון הפגנה. באגודה לזכויות האזרח עתרה לבג"ץ ומשטרת ישראל השיבה כי (1) קיום מצעד גאווה ברחובה הראשי של העיר באר שבע גורם לפגיעה עמוקה ברגשות דת, וכי (2) המשטרה קיבלה איומים לכאורה על הצועדים.

האם זה הגיוני?! הרי זהו תפקידה של המשטרה – להגן על אנשים ולשמר את מרחב החיים הדמוקרטי שלנו הכולל גם זכות ביטוי, מחאה והפגנה. ולגבי רגשות דתיים – אין בכך דבר. רגשות, כידוע לכולו, הן עניין סובייקטיבי, וברור לכולנו שלא היה עולה על הדעת שהמשטרה הייתה מונעת צעדת מחאה של יוצאי אתיופיה למשל, בגלל שזה פוגע ברגשותיהם של הפרנג'ים (החברה הלבנה). הדרה פנים רבות לה – וזו אחת מהן.

על אכיפה סלקטיבית של משטרת ישראל

כמובן שיתר הטענות הרגילות עולות שוב, ונראה לי מיותר לחזור ולמחזר אותן, אך בכל זאת אספר על מה שאמר לי אתמול בטלפון עו"ד של הצד שכנגד, שאני מאוד מכבד ומעריך: "זה רק גורם לאנטי ולאנטגוניזם כלפיכם". עניתי לו שדווקא פעם, לפני המצעדים, מצבנו היה רע ומר הרבה יותר, היום במדינת ישראל המצב טוב לאין שיעור, החל משנת 1988 ועד היום, הקהילה נהנתה משינויי חקיקה ובעיקר מאבק איתן ועיקש דרך מערכת בתי המשפט במדינת ישראל, שבניגוד למה שמצופה ומקובל במערכות משפט, שהן בד"כ שמרניות, קידמה מאוד את זכויות הקהילה הגאה בישראל. כך קרה בדרום אפריקה ובארצות הברית (בנושא של נישואין), וכיום כמעט בבכל צפון ודרום אמריקה, מרכז ומערב אירופה ובכל המדינות האנגלו-סקסיות, יש נישואין חד מיניים, וגם קהילת הלהט"ב נהנית מהפריבילגיות הניתנות כתוצאה מנישואין בכל מדינות העולם המפותח והמערבי. רק לא בישראל.

בית המשפט העליון החליט לקבל את עמדת משטרת ישראל לשנות את תוואי המצעד וחבל שבית המשפט נתן ידו להיגד "כל דאלים – גבר". ודאי שלא היו משנים נסיעה או אירוע של ראש ממשלה או שר בגלל איומים- אלא, ובצדק, היו הרשויות המוסמכות עושות את עבודתן ומאבטחות. אבל כידוע, כאשר מדובר באוכלוסיות מוחלשות- אין דין ואין דיין. בתגובה, החליטו מארגני המצעד לבטלו ובמקומו תתקיים היום הפגנת מחאה.

​ההחלטה להכנע ולבטל את המצעד היא זריקת עידוד ומסר רע בעייתי לכל אותם אנשי האתמול שלא מסוגלים לקבל, ודוחים את העבודה שקהילת הלהט"ב היא חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, מכל מגזר בכל עיר ואיזור, ללא הבדל דת גזע ומין.​

 אז כדי שזה כן יקרה בישראל, נמשיך לצעוד בכמה שיותר ערים ולא רק בתל אביב (אני מקפיד להגיע למצעד בירושלים), נמשיך להעלות את הנושא שלנו לסדר היום הציבורי, נמשיך לקוות, לדרוש ולפעול לכך שכל ילד וילדה, נער ונערה, צעיר וגם זקן, איש או אישה, מדן ועד אילת, הומואים, לסביות, טרנסג'נדרס וביסקסואלים, ובכלל כל בני האדם – ירגישו חופשיים בארצנו. חופשיים עם מי שאנחנו. בתל אביב, בירושלים, באר שבע, חדרה או חיפה. נמשיך ונצעד בגאווה – למה בגאווה?! כי היא ההיפך מאותה בושה שאנשי האתמול מנסים לכפות עלינו.
קהילת הלהט"ב היא "כאן", איפה שרק תהיה, ובכל מקום: תל אביב, ירושלים, חיפה וגם באר שבע - ומגיע לה שיוויון זכויות כמו לכולם.

הכותב, עו"ד ארתור שני, הוא בעל משרד עו"ד לענייני משפחה המתמחה בדיני קהילת הלהט"ב, לשעבר מנהל המחלקה המשפטית של האגודה לשמירת זכויות הפרט ועוד.

ע''וד ארתור שני




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה