"חולייטה" / ביקורת סרט

"דרך סיפורה האישי של חולייטה אנחנו מתוודעים למשמעות הסימבולית של הים, להרפתקה מול הסיכון, לארוטי מול הקמל ובד בבד למקריות שבכוחה לשנות את הגורל. חולייטה שהתבגרה אך תחושות האשמה וההדחקה מלווים את חייה תצא למסע הכואב אל העבר, אל עצמה"

11/07/2016
מרלין וניג קבלו עדכונים ממרלין
  • RSS

המון מסתורין ועוצמות בכוח הרגש הנשי עוטפים את סרטו החדש של פדרו אלמודובר "חולייטה" שיצא בסוף השבוע האחרון להקרנות, בבכורה מרשימה במסגרת פסטיבל ירושלים ה-33. לדבריו של אלמודובר, ההשראה לתסריט שכתב התקבלה בין השאר מהסופרת אליס מונרו (שמרבה לעסוק בסיפוריה בעולמן של נשים ובנשיות).

הסרט מביא את סיפורה של חולייטה (אמה סוארז), אותה אנו פוגשים בביתה, אורזת לקראת אופק חדש בחייה המשותפים עם לורנס (דאריו גרנדינטי). אבל אותה פעולה של שינוי מתרחשת על רקע פגישה מיקרית ברחוב עם אישה צעירה שמהדיאלוג הקצר עמה מסתבר כי לחולייטה יש בת והקשר שלהן נותק מזה שנים. המפגש הזה מבקש להחזיר לחולייטה את שאבד לה וחודר ומעמיק מתחת לכובד האשמה, ההדחקה והבריחה שלה מעצמה.

אלמודובר

חולייטה מרגע זה תעצור את חייה כדי להתבונן על תהליכים שחוותה ותשחזר לנו הצופים במעין פלאשבקים ארוכים,  את קורות חייה. מהרגע בו ניצבת אישה צעירה, מורה לספרות יוונית ושמה חולייטה (ויש לציין, עוצרת נשימה ביופיה בגילומה של אדריאנה אוגרטה) בקרון הרכבת אליו עולה גבר זר עם מבט מזוגג שגורם לה אי נוחות ועד למפלט ולמפגש עם שואן (דניאל גראו) הימאי, שאשתו על ערש דווי, מפגש שיהפוך להיות האירוע הארוטי המחולל בחייה.

הגבר הראשון והמאיים שעלה לרכבת וחדר למחשבותיה של חולייטה, מוצא את מותו המכוון מיד בתחילת הסרט. מאקט זה שמחוץ לשליטתה, זורק אותנו הבמאי ל"אשמה" הבלתי מכוונת ולחרדות מפני הלא נודע של האחר ומפני הבחירות הגורליות של האחר. למיקריות שאין מנוס ממנה. החבלה הפוצעת של הגיבורה שלכאורה פגשה אדם זר ומעט התנכרה אליו בנימוס, תמשיך ללוות אותה בתהיות קיומיות גם בהמשך.

אלמודובר קולנוע

דרך סיפורה האישי של חולייטה אנחנו מתוודעים למשמעות הסימבולית של הים, להרפתקה מול הסיכון, לארוטי מול הקמל ובד בבד למקריות שבכוחה לשנות את הגורל. חולייטה נקשרת לשואן ובהמשך עוברת לגור בביתו ונפגשת עם מנהלת משק הבית המסתורית שלו, מריאן (רוסי דה פאלמה) ועם חברתו אווה (אינמה קוואסטה)  ועם שאלות הצפוי והלא צפוי, הנאמנות והבוגדנות. . מול הים, נולדת כתוצאה מהקשר הממגנט בין שואן לחולייטה, ביתם היחידה אנטיה שהיא מרכז הכובד של האשמה האימהית שנפגוש בהמשך.

אלמודובר סרט

יחסי האימהות-בנות מעוצבים בסרט גם דרך המפגש של חולייטה עם אמה. האם, שהאב רומס את כבודה האחרון ברומן עם העובדת הזרה שלהם כשהוא מנתק אותה מהמציאות ומחייה, תעבור להיות בהמשך ווריאציה של חולייטה המתבגרת, הנבגדת, זו שתלויה באובדן, המנותקת מהמציאות. הטרגדיה שתתקוף את חייה תוביל לכך שבתה היחידה תיטוש אותה למשך שנים ארוכות, עד שתגיע ההתרה המתבקשת במלודרמה.

חולייטה שהתבגרה אך תחושות האשמה וההדחקה מלווים את חייה תצא למסע הכואב אל העבר, אל עצמה, אל בתה ובפורמט הסיפור בתוך סיפור- ההווה –עבר היא תגלה את זהותה כאם ואת חולשותיה.

אלמודובר אדום

הסיפור שאלמדובר מביא לנו זו קלאסיקה מלודרמתית במיטבה. הסרט כאילו מצויר במכחול עב ובקשת צבעונית רומנטית ומסוגננת. ועם זאת, לצד רגעים מרהיבים בעוצמתם האסתטית והפילוסופית, ישנן לא מעט הבלחות שמזכירות טלנובלות ומאכזבות. כצופה אתה נע ונד מרגעי קסם אלמותי של אמנות הקולנוע, המביאה סיפוק, רגש, פילוסופיה ואובססיה, לבין רגעים משמימים בסרט שמעוצבים כקלישאה שאלמלא היה מדובר בגדול הבמאים אלמדובר לא היו עוברים בשלום את רף הביקורת.

הטריילר:

כוכבים: 4

מרלנה: עובר ++ (כי הרגש הנשי הוא הרגש המדבר ויש בזה המון עוצמה)

צילום: יח"צ




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה