להיות אשה, בבגד ים

אורית נתקלה במודעה שמזמינה נשים להשתתף בתצוגת אופנה של בגדי ים ונרשמה. היא לא צפתה את מה שיקרה לה במהלך החזרות. פוסט אישי ומרגש שכל אשה תזדהה איתו מהמקום הפרטי שלה

10/07/2016
אורית סטמבלר קבלו עדכונים מאורית
  • RSS

אורית סטמבלר. צילום: לנס הפקות

אז נתחיל מהסוף – להיות אישה, בבגד ים, זה מהמם.

ללכת על מסלול התצוגה זה מהמם.

לעבור יום שלם בחברת נשים שנהנות מעצמן, מרוצות מהגוף שלהן (חוץ מ"אלו שבולטים לי למעלה כשהבגד ים לוחץ", ו"אלו שיוצאים למטה ליד המפשעה.."), זו חוויה עוצמתית, וממלאת.

ובשבילי החוויה הזאת הייתה בשבילי הביטוי הכי טוב למעבר מילדה לאישה.

IMG_14610RIT

למה?

כי זה התחיל עם סיפוק הרצון הילדי. ישבתי מול הפייסבוק, ופתאום צצה לי המודעה שקראה לנשים לבוא להשתתף בתצוגת אופנה לנשים (אני לא אוהבת את השימוש במונח 'נשים אמיתיות' גם דוגמניות הן נשים אמיתיות!) ולא לדוגמניות. ובאותו רגע שמעתי מבפנים, את הילדה בת התשע שבתוכי, שקופצת ואומרת- כן! כן! אני רוצה, אני רוצה! תירשמי. אז נרשמתי. ידעתי שאם אני אחשוב על זה רגע אחד יותר מדי אני עלולה להתחרט- אז נרשמתי.

והלכתי לאודישן, ושוב פגשתי שם את הילדה הזאת. זאת שנרגשת, שנלהבת, שמדברת בקול גבוה מצד אחד ונבוכה מצד שני, הילדה שממש רוצה להשתתף באירוע יופי שכזה והתביישה להודות בזה. הילדה הזו שרוצה שמישהו מבחוץ ייתן לה אישור. אישור לנוכחות שלה, אישור ליופי שלה, אישור שרואים אותה. זה מה שהיא רצתה . הילדה בת התשע הזאת.

IMG_1419ORIT

והרי עם השנים , ועם ההתבגרות (אצלי היא הייתה בעיקר פיזית ופחות מנטלית), המשכתי לרצות את זה מהעולם שסביבי. את האישור הזה. ומצאתי דרכים יותר מתוחכמות לקבל אותו. או לפחות לנסות לקבל אותו. אם זה מגברים, אם זה מחברים, אם זה דרך העבודה – שהם רואים אותי, שהם חושבים שאני יפה, שאני חכמה, שאני סקסית, שאני שווה, שיש לי נוכחות. שהם.

ומה אני? זה לא היה חשוב. הייתי צריכה את האישור מבחוץ.

כי מה אני בעצם בפנים? אני ילדה קטנה, שמשחקת איזה שהוא משחק בעולם של גדולים, שמתוך הג'ינג'יות, והגובה, והקול החזק, ותנועות הידיים, אני מצליחה לשחק אותו (אלוהים יודע איך, ובאיזה מחיר), והילדה הקטנה הזו לא מסוגלת בכלל לאשר את עצמה בעצמה. רק מה שהם יגידו.

IMG_1450ORIT

ויצאתי מהאודישן, והרגשתי את הילדה , והתחלתי לראות משהו. עדיין לא הבנתי מה – אבל התחלתי.

ויומיים לפני התצוגה (או כמו שאוהבים להגיד בתעשייה, ה"צוגה")' הגענו למפגש חזרות ומדידות לקראת התצוגה. בדרך התחלתי לשאול את עצמי למה בעצם אני עושה את זה? והתשובה – כי זה הגשמת חלום לילדה הזאת, הייתה אמת – אבל לא הספיקה. הרגשתי את זה בגוף שלי – שהיה קצת רועד, שזה לא מספיק. חיפשתי עוד תשובה שעדיין לא ידעתי מה היא. ועדיין לא הבנתי.

ויושבות 25 נשים מהממות, וישר אני פוגשת גם מישהי שאני מכירה ממעגלים אחרים, ומגיע מוטי רייפ (האיש הכנה הכובש הישיר והחתיך!!! הזה) ומדבר, ומסביר, ומספר שתהיה המון תקשורת בתצוגה הזאת, שהאירוע יסוקר.

IMG_1433ORIT

וזהו. שם אני נשברת.

הלב שלי נפל לתחתונים, נבהלתי, עלו לי כל הקולות בראש : "איזה פאדיחה!!!! ומה יגידו האחים שלי?? ומה- יראו אותי בלייב בשידור באינטרנט? ואיך יצחקו עליי האנשים מ"התעשייה" (כי אני עובדת בתעשייה כעורכת תוכן בטלוויזיה ואינטרנט) וממש מרגישה את הגוף שלי נחלש, ודפיקות הלב עולות, ו"פאדיחה" "פאדיחה" "פאדיחה".

למה פאדיחה?

כי מה יגידו.

שוב, מה "הם" יגידו.

מוטי ראה את הצבע הלבן, לקח אותי לצד לדבר להסביר ולהבהיר שאני צריכה לקבל החלטה – ועכשיו.

ובאותו רגע הבנתי. הבנתי , שהילדה הזו, החמודה, המתוקה, המקסימה, שרוצה שייראו את הקסם שלה בעולם הזה- הילדה הזו לא יכולה להכיל את החוויה הזו. הילדה הזו מתפרקת מול חוויה כזו חשופה. חוויה שהיא שונה מהרגיל, חוויה שבה אני, אישה בת 41, עומדת ללכת על מסלול תצוגה עם בגד ים בשנה שבה אני במשקל הכי גבוה EVER בחיי, ולעוף על עצמי.

הילדה הזו לא עומדת בזה. לא רגשית ולא פיזית.

והבנתי שהילדה לא יכולה להכיל את החוויה הזו, וזה הזמן לתת לאישה שבי לקחת את המושכות לידיים , לעשות חושבים, להבין מה מתאים לי, מה אני רוצה, למה אני רוצה, ואם אני נשארת. וגם אם לא זה בסדר גמור, רק שזו תהיה בחירה שלי, של האישה שאני.

אז כן. אני נשארת.

IMG_1404ORIT

ויום התצוגה היה כל כך כיף, וכל כך מהנה, ואף אחד מהקרובים אליי - חברים או בני משפחה לא יכל להגיע לראות אותי בקהל – והאמת? לאמיתה? זה ממש לא היה משנה. באמת. זה היה כל כך ברור שהחוויה הזאת היא בשבילי, לאישורי, לחגוג את הנשיות שלי, את ההסכמה לצאת מהקופסה, להעז להגשים חלומות, להעז לעשות מה שמתאים לי, להיות קשובה לחלומות שלי, לפחדים שלי- להיות בשבילי.

וכשירדתי מהמסלול זה היה מדהים. לא הייתי בהיי, לא הייתה התרגשות שיא, לא היה לחץ- היה פשוט...... כיף. פשוט נהניתי. פשוט.

אחחחחח.

כמה כיף להיות אישה.

אורית סטמבלר. צילום: לאנס הפקות

נ.ב. תודה לכל צוות ההפקה המדהים שהיה סביבנו, כל אחד ואחת, על היוזמה, ההכלה, ותשומת הלב, ועל אוסף נשים מקסימות, מפרגנות, חשופות- בלב ובגוף, תודה שהייתם איתי ותמכתם ברגע נוסף של החוויה המעצימה- פשוט להיות אישה.

 ***

לצפיה בתמונות נוספות מהתצוגה - לחצו כאן

***




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה