הזדמנות לעצור את הטרגדיה

שלוש וחצי שנים שמנתקים אותי באכזריות מרושעת מששת הילדים שלי על רקע דתי. אבא שלהם, בתמיכת הסביבה החרדית הקיצונית, אוסר עליהם לראות אותי ולקבל את הדבר האלמנטרי והחשוב - אהבה של אמא

03/07/2016
אביבה דוד קבלו עדכונים מאביבה
  • RSS

אם היו נותנים לכם הזדמנות לעצור את הסיפור של אסתי ויינשטיין לפני שהפך לטרגדיה?
עכשיו יש הזדמנות בדיוק כזו!
בסיפור שלי.

שלוש וחצי שנים שמנתקים אותי באכזריות מרושעת מששת הילדים שלי על רקע דתי.
אבא שלהם, בתמיכת הסביבה החרדית הקיצונית, אוסר עליהם לראות אותי ולקבל את הדבר האלמנטרי והחשוב - אהבה של אמא!

לילה אחרי לילה ששה ילדים שהקטן בן 6 הולכים לישון בלי נשיקת לילה טוב,
בוקר אחר בוקר הם יוצאים ללימודים בלי חיבוק חם של אמם.

רוצים לדעת מה אומרים להם עלי?
שאני פרוצה, שאני עושה מעשי סדום, שיש גויים בבית שלי, שאני זו שנטשה, שאם הם יהיו איתי בקשר אז אלוהים יפסיק לשמור עליהם... ועוד.

ואיך הם מתרצים לעצמם?
שזו מלחמת קודש, שזו דעת תורה, שהם מצילים אותם מרדת שחת.

בבית הדין הרבני מורחים אותי ומגבים את הצד החרדי כצפוי (זה סיפור מלוכלך ומכוער שכאן לא המקום להאריך בו).

אבל, תזדעקו, טובת הילדים???!!! הרווחה???!!!

אז הרווחה התבקשה ע"י הדין הרבני לעשות תסקיר ולראות מה טובת הילדים. מעולה.
האבא הקיצוני (שכנראה יש לו מה להסתיר) לא מאפשר לפקידת הסעד לפגוש את הילדים.
הוא לא נותן לה לבדוק אם הם גדלים בסדר, אם הם סובלים, להיווכח עד כמה הם מתגעגעים לאמא.
ולכן פקידת הסעד לא יכולה לכתוב את חוות דעתה המקצועית, אם אין מפגש עם הילדים, אין תסקיר.
כתבה העוסי"ת מכתב מנומס לבית הדין, ועוד מכתב מנומס לבית הדין ועדיין אין פגישה. האבא לא פותח את הדלת והילדים נעולים מאחוריה.

"מצטערת", אמרה לי הפקסי"ת בטלפון, "האבא לא בסדר, וזה ודאי נגד טובת הילדים, אבל אם בית הדין לא מכריח אותו אנחנו לא יכולים לעשות כלום"

באמת???

הרווחה, שאמורים להיות המבוגר האחראי, שאמור להיות להם אכפת כשילדים סובלים, שכשהם רוצים הם הופכים עולמות?
במקרה שלי, בחרו פשוט לחכות שבית הדין יכריח אותו... (-ואל תחכו, האבא חבר שלהם... אין סיכוי)

עכשיו, כשצריך אתכם כל כך, בחרתם לתת לבריונות לנצח...!!
בשביל זה הגעתם לתפקיד הזה ובשביל זה התפקיד שלכם קיים.
לדאוג לרווחת ששה ילדים מירושלים.

ושלחתי מכתבים, התחננתי, בכיתי בטלפון ועדיין... חודשים ארוכים לא ראיתי את ילדי הקטנים.

אני מבקשת שתשתפו את הפוסט הזה ככל הניתן.
שייקראו את זה וידעו שהכתובת על הקיר, והיא צועקת "סכנה!"
קורעים אותי מששת הילדים שלי ולאף אחד אין מספיק מוטיבציה לפעול.

אני כתבתי מכתב לשר הרווחה ולבכירים נוספים ומבקשת שתיכנסו ללינק ותחתמו.
אם הצעקה שלי לא חזקה מספיק...אולי צריך את הצעקה של כולנו.

קישור לעצומה

 

ואפשר גם לשלוח לי בפרטי או לכתוב בתגובות.

תעזרו לי לצעוק לצדק!!

אביבה

עדכון:

תגובת שר הרווחה ועריית ירושלים:

 

Catzreply

 

תגובת אביבה לתגובת השר והעירייה:

קודם כל תודה לשר הרווחה שאתה מחזק את המדיניות של הזכות הבסיסית של ילדים להורים.

אני מאוד מקווה שתעקוב גם אחרי אלה שלא התחזקו אחרי ההנחיה הזו.

עיריית ירושלים:
המקרה הובא לידיעת גורמי הרווחה רק בחודש אוקטובר האחרון - כלומר, תשעה חודשים...
נעשו מספר נסיונות שלא צלחו (-ופשוט המשכנו לנסות ולחכות, אולי פתאום הוא יתחרט ויסכים...)
היום הודיע האב לגורמי הרווחה כי בית הדין פנה לגורם מקצועי נוסף בקהילה... - אתם לא מקצועיים מספיק?

אתם הגורם המקצועי שבית הדין מינה. למה אתם לא משתמשים בכח שלכם? למה אתם צריכים גורם מתוך הקהילה? עדיין לא הבנתם שהם לא רוצים שהקשר יחודש? שהם לא רוצים שאגדל את הילדים שלי?
עדיין לא הבנתם שהילדים האלה גדלים במקום קיצוני וחשוך וצריך להוציא אותם משם???

והדובדבן:
גורמי הרווחה יפנו לבית הדין בבקשה לקבל הנחיות כיצד להמשיך. (- שאני אנחש מה יהיו ההנחיות, מתי הן יגיעו? או שאתם?)
גורמי הרווחה, מדינת ישראל, שוב מחזירים את הכדור לבית הדין הרבני.
שוב אכזבה. חבל.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה