סנאף, רד רד מעל מסך הטלוויזיה שלי

נמאס מאמצעי תקשורת שלא מגינים עליי ועל הילדים שלכם ומפרסמים תמונות מלאות אימה מזירות פיגועים. תשאירו את הדם מחוץ לכותרות הראשיות

29/06/2016
קרן רובין קבלו עדכונים מלל
  • RSS

תיעודים בתמונות וסרטונים גרפיים מפיגועים שבהם נראים מחבלים וקורבנות ברגעים האחרונים לחייהם, מקיפים ומציפים את כולנו. כלי התקשורת מנסים לתפוס את תשומת ליבנו ולזעזע מרבים לשדר את הסרטונים, לוקחים חלק מרכזי בהפצתם, הן על המסך הקטן, הטלוויזיה, והן על המסך הקטן יותר - המחשב האישי והסמארטפון שלנו. עורכי החדשות משחקים לידיים של מפגעי הטרור. כשהורגים אנשים המטרה היא ליצור אפקט של פחד – הטרור עובד לא רק על הקורבן הספציפי שמשלם בחייו או בגופו אלא על זה שהוא מעורר פחד אצל כל השאר.

רד רד מעל מסך הטלוויזיה שלי. צילום: שאטרסטוק

כשבשער הראשי של העיתון יממה לאחר הפיגוע בטורקיה שאפשר למצוא כמעט בכל בית ובכל בית ספר, מוצגת ילדה מכוסה בדם, אין לאן לברוח. כל ניסיון לאסקפיזם מתגמד אל מול התמונות האלה שרודפות אותנו ולא עוזבות. והפיגוע בטורקיה הוא רק מקרה אחד מתוך רבים, כי גם בפיגוע בשרונה לא חסו עלינו ופרסמו בכל ערוצי החדשות סרטוני סנאף נוראיים מהפיגוע. אני רוצה לבחור אם לראות אנשים יורים באנשים. גם כשלא פותחים את הטלוויזיה בזמן מבזקי החדשות בעתות פיגועים, הסרטונים שמועלים בפייסבוק ובטוויטר ומתחילים להתנגן מעצמם עם תמונות הזוועה לא מותירים ברירה, אלא לצפות בהם.

שיקולי רייטינג מעוורים את העורכים הראשיים ומונעים מהם כל שיקול של דעת; אתם באמת רוצים שהילדים שלכם ייתקלו בתמונות של ילדים אחרים פצועים, נישאים בחוסר אונים על ידי איש חילוץ?

השער של ידיעות אחרונות יממה אחרי הפגיעו בטורקיה. צילום מסך

כל תמונת סנאף כזו שילד נתקל בה היא טראומה קטנה. חלקם מגיבים ושואלים, חלקם לא, אבל הפחד והאימה ניטעים בהם. הם רואים. והם שמים לב. גם אם הם לא מראים לנו את זה.

אני מודה, גם כאדם מבוגר קשה לי להיתקל בתמונות האלה. הן מעוררות חלחלה, ממלאות אותך בפחד ולא מאפשרות לברוח, כי אין לאן.

חייבת להיות דרך אחרת לסקר פיגוע מאשר לדחוף לנו מול הפרצוף סרטוני זוועה שמתחילים להתנגן מעצמם, כמו תיבת נגינה נוראית שאף אחד לא פתח.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה