הפנים האמיתיות של משרד החינוך

אני לא רוצה את התעודה הזאת. אני חושבת שהיא שקר אחד גדול. אני לא רוצה לקחת בזה חלק. תודה לך, מערכת החינוך. על שנה בה רמסת כל אחד ואחת מאיתנו

22/06/2016
רוני מירויס קבלו עדכונים מרוני
  • RSS

כן, זה עוד פוסט נוקב על מערכת החינוך, אתם מוזמנים לדלג.

קוראים לי רוני מירויס ולפני יומיים סיימתי את כיתה ט׳. וזאת הייתה השנה הכי רעה בחיים שלי. זאת הייתה השנה בה נחשפתי לפנים האמיתיות של מערכת החינוך- האטימות, חוסר ההתעניינות במצב הרגשי של התלמיד כאינדיבידואל, החתירה הכפייתית למצויינות לימודית בלבד, וכמובן, הדובדבן שבקצפת- העניין שמסתכלים עלינו ועל מי שאנחנו אך ורק לפי הציונים שלנו.

אני רוצה לדבר על היום האחרון של שנת הלימודים, שנפתח בטקס בית ספרי באורך שעתיים של חלוקת תעודות ״הצטיינות״.

״בית ספר שדוחף את התלמידים שלו להישגים, נו, מה רע?״

אז ככה, בזמן שקראו לי לקבל את תעודת ״ההצטיינות היתרה״ שלי אני הרגשתי נורא. קמתי כדי ללכת לעמדת המורים שחילקו את תעודות ההצטיינות וחשבתי על כל אותם התלמידים שקרעו את התחת שלהם כל שנת הלימודים כדי להפיק את המיטב שלהם, אבל הם שקופים בעיניי בית הספר, כי לא לכולם ציונים טובים באים באותה קלות, והמערכת מעריכה רק את אלה שמקבלים ציונים טובים, לא משנה ההשקעה.

Certificate2206

אני לא חושבת שהתעודה הזאת מגיעה לי, במשך השנה אני הברזתי, איחרתי ולא הקשבתי במרבית השיעורים ובקושי למדתי למבחנים, אבל בגלל שיש לי יכולת שינון וקליטה מהירה- השגתי ציונים טובים.

אבל יש לי חברים שאני אוהבת בטירוף והם בני אדם מדהימים, ובזמן שאנשים שלא הזיזו את התחת שלהם במשך כל השנה קיבלו תעודת הערכה על ידי בית הספר- רק כי זה בא להם קצת יותר בקלות, הם ישבו במקום, בעוד המסגרת מטמיעה בהם מסרים שהם לא מספיק טובים ושלא משנה לה כמה הם השקיעו- היא רואה רק ציונים. בסופו של דבר כולנו מכונות ציונים במסלול בטוח לעבר תעודת הבגרות המהוללת.

הייתי רוצה מורים שילמדו אותנו שהדרך וההשקעה מוערכות לא פחות מהתוצאה. הייתי רוצה להיות במערכת שדוגלת בכך שתרומה לקהילה ומעורבות חברתית חשובות לא פחות מהישגים. הייתי רוצה להתחנך על פי הגישה שמצויינות- אינה נמדדת במספר שלא מעיד על אינטיליגנציה, לא מעיד על חוכמה ולא מעיד על השקעה, אלא על נטו יכולת שינון וריכוז.

היא נמדדת בהשקעה. וברצון טוב. ובעזרה לזולת. הייתי רוצה להתחנך על ערכים של שוויון ועזרה לאחר, ולא רק על תחרותיות והישגיות. הייתי רוצה בית ספר שמעודד חשיבה ביקורתית, הבעה עצמית ויציאה מחוץ לקופסא.

אני אמנם לא נרמסתי על ידי מערכת החינוך בפן הלימודי אלא יותר בפן הרגשי אבל אני כותבת את הפוסט הזה מכיוון שכמעט כל אחד מאיתנו נרמס על ידי מערכת החינוך בפן כזה או אחר, ואנחנו צריכים להיות חזקים אחד בשביל השני, ולמחות. ולהשיג את השינוי. והשינוי נחוץ פה.
חשוב לי להדגיש שהפוסט הזה לא נועד כדי למרוד ו״לבעוט״ בכל מה שעומד בדרכי, אלא אולי, רק אולי, להגיע למישהו במערכת שיעשה שינוי, אפילו אם הוא קטן, בשביל התלמיד שהמערכת לא רואה אותו. התלמיד שיושב ונותן את כל כולו והמערכת לא סופרת אותו, והתלמיד הזה- יכול להיות אני, אתה, הבת שלך, החברה הכי טובה שלך, או כל אחד.

בן אדם הוא לא ציון.

שימו לב אלינו. תתעניינו קצת. תראו בנו קצת מעבר לציון.

אני לא רוצה את התעודה הזאת. אני חושבת שהיא שקר אחד גדול. אני לא רוצה לקחת בזה חלק.

תודה לך, מערכת החינוך. על שנה בה רמסת כל אחד ואחת מאיתנו, נכון- העלית קצת את מספר תלמידי 5 יחידות הלימוד של המתמטיקה, שיפרת את אחוזי הזכאות לבגרות הארציים, אבל תכלס- כל אחד ואחת מאיתנו שקופים בעינייך, וזה ניכר. וזה דורש שינוי.




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה