תשוקתכן סיל וו פלה

לחלק מאיתנו יש מדי פעם תשוקה ליצור. צחי נבו מפציר בכן לא לוותר על התשוקה ולטפח אותה

16/03/2011
Tzachi Nevo קבלו עדכונים מTzachi
  • RSS
» המרכיב התרפיותי של עבודות יד. צילום: thinkstock

את הפוסטים שלי אני כותב כל הזמן בראש, בעיקר תוך כדי נסיעה על הדו"ג שלי. בשבת בערב, רגע לפני שנגמר לו הסופשבוע, אני שופך אותם לתוך סלונה. השבוע, כשחשבתי על הפוסט הנוכחי, כל הזמן ניסיתי לחשוב: צמצום, תמצות ודיוק. שלושה מושגים שאני די זר והפוך להם. הסיבה לכך היא שחשוב לי מאוד להיות בהיר ומדויק בניתוח לעניין הזה, שלפחות אני קורא לו "סיפור היזמות" (זכותכן המלאה לראות במשפטים האלו סוג של התנצלות, אבל רצוי שלא).

עכשיו, כשכולכן החלטתן להיות יזמיות/מעצבות, ואחרי שקסמי האותיות והמילים שלי הגיעו ליעדן בשלום, אתן בטוחות למדי בצורך בסיפור ליזמות שלכן. מאידך, באחריותי (לפחות בגבולות הפוסט) לגלות לכן היכן מסתתרים להם סיפורים.

לפני שאני מתחיל לדבר על המרכיב הראשון בסיפורים, מונולוג פצפון על מהותה של יזמות בעיני. הרבה פעמים, כשמדברים על יזמות ההקשר הוא של הצלחה גדולה, עושר, נצחונות, חזון ועוד כל מיני מילים של מגרדי שחקים. אני, לעומת זאת, מעריך הצלחות קטנות. למשל, מישהי כזאת שיש לה חנות מטופחת ומצויינת באטסי, ואולי גם מוכרת בשתי חנויות בעולם האמיתי, כזאת שהמחזור החודשי שלה הוא שווה ערך למשכורת ממוצעת, ומאידך, היזמות שהיא לגמרי שלה, הופכת אותה למאושרת.

התשוקה, שהיא גם קצה ראשון של סיפור

בחרתי להתחיל במקום שהכי קל להתחיל בו, אבל הכי קשה להגדיר אותו –  התשוקה. פגשתי לא מעט נשים וגברים שאמרו לי: "הי, אתה מעצב, יום אחד גם אנחנו נהיה", ואז הקול שלהם נעלם. איכשהו, לא מעט מכן לא נותנות לקול הפנימי הזה לצאת החוצה. אתן כל כך רגילות להחביא אותו שכשהוא יוצא, כמעט באקראיות, שבאותה מהירות שבה הגיח הוא מתחבא לו בחזרה. יש לי חברה מאוד מאוד קרובה ואהובה. לגברת הנ"ל יש קריירה סופר-מוצלחת בתחום טיפולי. היא גם הראשונה שסובלת את הפוסטים שלי, ואני מתעקש להקריא לה אותם בטלפון. השבוע היא מתקשרת אלי באיזה ערב: "כוס... אתה והיזמויות שלך. בגללך בא לי רעיון". תוך שנייה היא מתארת לי משהו שבעיקר גרם לי לחייך, וכמו שהוא בא - ככה הלך ונכנס עוד מטופל עם הר של בעיות. למחרת היא התקשרה עם עוד שברי רעיונות, כמו איזה רעש משנה של רעידת אדמה. הרגע, תוך כדי כתיבת הפוסט, התקשרתי להקריא ולהתעדכן במצבו של הרעיון, והיא בקול מלא פתוס הבטיחה שהיא לא מחביאה יותר את התשוקה לעיצוב (האמת - עם ההכרות שלי עם התשוקה לעבודה שלה, אני סקפטי). יחד עם זאת אני מתכוון לנצל את ההזדמנות הזאת, לא להניח לה עד שתהיה מפוקסת ותצליח לזהות לאן התשוקה שלה יכולה להוביל אותה.

כשאתן מזהות מן תשוקה ליצור, גם אם היא מאוד ראשונית, נסו להמשיך ולהציף אותה לאורך זמן. זה יכול להתבטא באופן פשוט, בלהתחיל ליצור במקום שהכי קל וזמין לעשות את זה. אפילו שירבוט במחברת יכול להיות התחלה של משהו. סדנאות ולימודי יצירה, בכל תחום, הם גם התחלה מצוינת. אם אתן באמת רוצות להפוך את התשוקה למשהו מעשי, נסו לזהות על מה בדיוק יושב הצורך שלכם ליצור. הנה כמה כיוונים אפשריים:

  • המרכיב התרפיותי של עבודות יד
  • הרצון להמציא דברים חדשים
  • הצורך בביטוי אישי יחודי

סביר להניח שבתשוקה ליצירה ישנו תמהיל כזה או אחר של שלושת הרכיבים אותם הזכרתי. יחד עם זאת, אין לי ספק שרק אחד מהם מוביל אצל כל אחת מכן.

קחו בחשבון שכל מיני גורמים סביבתיים יכולים לתעתע בכן ולהסתיר את ההקשר הלוגי הנכון עבורכן. אתן בטח מכירות איזו ברבורה אחת, שכל החיים הורגלה לחשוב שיש לה ידיים שמאליות ובנסיבתיות כלשהי התגלתה כאמנית מוכשרת. אחרי שתדעו לזהות את ההקשר הזה, ואת המקום שיש לו בחיים שלכן, תוכלו לטפס מדרגה ולזהות את המרכיב הבא בסיפור היזמות שלכן.

בפוסט הבא אני אדבר על ניצול נכון של חולשות וחוזקות אישיות בסיפור היזמות.

הבטחתי כל שבוע אתן פרגון למעצב/מעצבת ישראלים, אז השבוע אני בוחר במעצבת בלגית (לא טעות) בשם Natalia b rilli. אני מציע פשוט להקליד את השם שלה בגוגל ולחפש תמונות. (יש לה אתר לא הכי ידידותי). הגברת הנ"ל פשוט מצפה הכל בעור. טכניקה שגורמת לעור לעקוב בדיוק אחרי פני המוצר. התוצאות, לפחות בעיני מדהימות.

לבלוג של צחי נבו - יזמות או נמות




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה