''היה לי כסף שהספיק רק לאוטובוס"

הציירת והיזמית אורלי דביר פותחת גלריה חדשה בסוף החודש ולכבוד המאורע היא נזכרת בדרך הקשה שהביאה אותה עד הלום. "החברה לא יודעת לקבל נשים צעירות בתחום העסקים. ההרגשה היא שאת צריכה להילחם על הקיום שלך"

07/06/2016
אורלי דביר קבלו עדכונים מאורלי
  • RSS

באתי מבית שנוי במחלוקת. מצד אחד זה היה בית שיודע להעריך אמנות, עשיר, צבעוני ועם מלא פרטים כמו ריהוט עץ ישן מצ'כיה, כוסות וצלחות מהאוסף של סבתא. מצד שני היה בבית "מטענים הישרדותיים" והוריי לא האמינו שהילדים צריכים לפנות לתחום האמנות. אבי היה מצייר ורושם בילדותו אך מטעמים פרקטיים כבר בגיל 6 הוא למד סנדלרות בגרוזיה. אבי היה זה שהמשיך את העסק שלהם גם בישראל.

אורלי דביר גלריה

הקושי של אמן בתחילת הדרך הוא בעיקר ההתמודדות עם הפחד שלא יאמינו באמנות שלך ושלא יכירו בה. בתור ציירת זה קשה לשמוע ביקורת על הציור שלך כי זה כמו לבקר את המצב הנפשי שאת שרויה בו. עם זאת,ידעתי להקשיב וללמוד מאחרים ועובדה זו השאירה אותי בשוק הישראלי.
לעומת ציור, הקשיים בניהול עסק הם אחרים ולא פחות מורכבים.

אחד האתגרים הוא הצורך לשמור על רמת עירנות גבוהה. אין כזה דבר לפספס יום בעבודה או לא לראות את הסטודיו או את הגלריה. תמיד צריך להיות עם יד על הדופק ולראות מה קורה סביבך. שאננות שווה הפסדים. גיליתי שאני המוכרת הכי טובה בנוגע לאמנות ואני יודעת שאם אני לא שולחת מיילים ללקוחות ואני לא ניפגשת איתם - לא תתבצע מכירה בחנות. גם ככה אמנות לא נחשבת כמשהו שאפשר לסמוך עליו מבחינת הכנסה ולכן חשוב להיות שם ולגלות עירנות.

אורלי דביר ציורים
קושי נוסף בלהיות בחורה צעירה זה הזילזול שאת מקבלת מהסביבה. לא משנה שאת בוגרת שני תארים, החברה לא יודעת לקבל נשים צעירות בתחום העסקים ועליך להוכיח את עצמך כל הזמן. ההרגשה היא שאת צריכה לקבל אישור על הקיום שלך ואף יותר מזה - להילחם על קיומך. אני דור ראשון בארץ ולא היה לי קל. יחד עם זאת, קיבלתי תמיכה בדרך. למשל, אנשים שאני באמת חווה להם את כל מה שאני יודעת בעסקים הם משפחת קסטיאל. היא קיבלה אותי כמו בת משפחה ואני יודעת שכאשר אזדקק לעצה טובה בני המשפחה תמיד יהיו שם עבורי.

פעם היה לי מקרה שדיברתי עם אדריכל די ידוע והוא אמר לי "לאט לאט יש לך תאבון גדול". הקטע המצחיק היה שהוא בעצמו היה בעל אדמות בתל אביב ובעל חברה משגשגת שאותה בנה בגיל שלי, אם לא לפני. לי לא היה עולה על הדעת להגיד לו דבר כזה, נהפוכו. האמת היא שאני לא מרגישה כל כך צעירה. מגיל 17 עזבתי את הבית לטובת לימודי אמנות בירושלים והתגוררתי בדירה עם עוד שתי שותפות.

נערה ורודה

עם שכירות של אלף שקל בחודש, היה לי כסף שהספיק רק לאוטובוס, לצבעים, לקנווסים ולאוכל בסכום מוקצב בסופר. הכל היה מוקצב. להגיד לך שסבלתי? ממש לא. הייתי המאושרת באדם והיה לי סטודיו מדהים בבצלאל. הייתי הולכת מאוהבת במסדרונות. חויתי המון, שמחתי, כאבתי, הפסדתי והרווחתי. 28 זה לא גיל צעיר.

אני עוד זוכרת את הביקורת שהכי נשמעה באוזניי בתקופת הלימודים והיא הייתה שאני צריכה למצוא ''קו הכוונה''. אהבתי לצייר המון ובכל הסגנונות והיה חשוב לי לחוות את הציור על כל פניו ובכל הטכניקות, מה שיכול ליצור גם בלבול למתבונן. אבל בינינו, אנשים מזהים טוב מאוד את הצבעוניות שלי.

לדוגמה, אחד המרצים שלי, צבי טולקובסקי, אמר לי שאני "יהלום שיש ללטש". אחרי שנים קלטתי שעשיתי ציור של יהלום מלוטש עד מאוד. היום אני מבינה, או לפחות מתחילה להבין, את הפירוש של המושג "ליטוש".

אורלי דביר שחור לבן

אני תמיד אצייר, זה הדרייב שלי בחיים. אני בוכה מהתרגשות כשאני מציירת. לדעת לצייר זו מתנה שהחיים נתנו לי. זהו חופש בלתי ניתן להסבר - ללכת יחפה בסטודיו, לשמוע מוזיקה ולצייר את החלומות בענק. אני אוהבת אמנות ואלחם לקדם תמיד את התחום הזה. אני גם אוהבת אמנות של אמנים אחרים. לראות ציורים נפלאים, גם אם הם אינם שלי, עושה אותי מאושרת.

ציור שחור לבן אורלי דביר

יזמות זה אופי. זה לא שאני חושבת איך להיות כזו. אני רואה את החיים כאילו הם מגרש משחקים אחד ענק שהמצאנו ויש לדעת לייעל אותו לתחומי העניין שלך. החיים לא הגיוניים זה לא הגיוני לבנות בניינים ולא הגיוני שיש כבישים וזה לא הגיוני לרמוס את הטבע. אבל זה המצב ואפשר גם להוציא מזה את הטוב ביותר ולהגשים חלומות קטנים, כמו למשל להוסיף עוד בניין מסובסד עבור אמנים בתל אביב וליזום כמה שיותר מסיבות ואירועי אמנות כיפיים ומלאי חיים.

אורלי דביר ציור כחול צהוב

המטרה היא לחגוג את החיים כמה שאפשר ולעבוד מאוד קשה עבור כל הטוב הזה. אני אוהבת לעבוד קשה. כסף הוא בסך הכל נייר שמעבירים אותו מיד ליד כדי לקבל דבר מה. כשמבינים את זה לא עושים מזה עניין כל כך גדול. ובלי קשר, קבלתי חינוך מאוד רציני בעניין כסף. ההורים לימדו אותנו לא לבזבז ולהתנהל בחוכמה. אם אני אחגוג כל יום במסעדות, בבתי קפה ואסע במוניות, לא תהיה גלריה לאמנות.

 הגלריה של אורלי דביר תיפתח בסוף החודש ונמצאת ברחוב הרצל 138

ציורים: אורלי דביר, צילום דביר: יח"צ




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

בחזרה למעלה