שיחה עם שלי יחימוביץ'

מספרי "השביעייה הסודית", דרך 31 חוקים שהעבירה בכנסת ועד המטרה הנוכחית: ראשות מפלגת העבודה (והממשלה?). ארנה קזין מראיינת את שלי יחימוביץ'

15/03/2011
ארנה קזין קבלו עדכונים מארנה
  • RSS
» שלי יחימוביץ'. צילום: יח"צ

בהקשר של נשים ופוליטיקה, קשה לי לחשוב על בשורה מעוררת ומשמחת מזו: בימים אלה שבהם העולם מציין מאה שנה לאירועי יום האשה הבינלאומי, מכריזה פוליטיקאית בכירה בישראל כי היא מועמדת לראשות מפלגה גדולה. זו בשורה מעוררת ומשמחת במיוחד משום שחברת הכנסת שלי יחימוביץ' – שמעמידה את עצמה לבחירות בפריימריז של מפלגת העבודה – היא לא רק אשה שמועמדת להנהגה, אלא היא פוליטיקאית בעלת תפישת עולם פמיניסטית מגובשת, שמשמיעה קול ברור וחד בענייני נשים וצדק חברתי. בשיחה עמה לרגל אירועי יום האשה, שהתאפשרה לשמחתי בתוך סדר היום העמוס של חברת הכנסת המועמדת, סיפרה יחימוביץ' כמה מוקדם התגבשה אצלה התודעה הפמיניסטית:

"אני פמיניסטית מגיל 14. וזה קרה ביום אחד: ביום הראשון בשנת הלימודים של כיתה ח' בבית הספר היסודי הממלכתי ברעננה. אני זוכרת שחילקו את הכיתה, בנים לחקלאות ובנות לתזונה וכלכלת בית. והמורה לכלכלת בית כתבה על הלוח: 'תפקידי האשה: לכבס ולגהץ, לבשל, לטפל בילדים...' ועוד כהנה וכהנה. אני זוכרת מאוד חזק את הרגע הזה. זהו הרגע המכונן. אני זוכרת את תחושת התרעומת, אי-הצדק והחרון. קמתי ואמרתי בקול רם: אני מאחלת לעצמי לעשות דברים מעניינים יותר בחיים שלי. יצאתי מהכיתה ולא נכנסתי לשיעורים האלה עד סוף השנה".

שלי והשביעייה הסודית

יחימוביץ' אומרת שאמנם לא הכירה אז את המושג פמיניזם – זה היה ב-1975, באמצע עשור של פריחה פמיניסטית בארצות הברית, שהדים ממנה רק התחילו להישמע בארצנו – אבל כבר היו בה יסודות לביקורת על ההגמוניה הגברית. "כבר היתה לי הזדהות עם בנות שרוצות להיות בנים – כמו הנערות בספרים של אניד בלייטון, או ג'ו ב'נשים קטנות' – כי בנים עושים את הדברים החשובים. לא היתה לי מודעות פמיניסטית כמו שיש כיום לבתי הקטנה בת ה-15, אבל כבר יכולתי לראות שמשהו מהותי לא בסדר".

מה לדעתך העניק לך את היכולת לראות כך? חינוך בבית? דמות מופת שהשפיעה עלייך? או שזה משהו במבנה האישיות שלך?

"אני חושבת שהאלמנט האישיותי הוא מרכזי. באופן כללי היתה לי מגיל צעיר עין מתבוננת וביקורתית. לא קיבלתי דבר כמובן מאליו. ולא רק בעניין הזה. זה אגב רעיון שדאגתי להעביר לילדים שלי".

כלומר, זה לא רק עניין אישיותי? אפשר לחנך ילדים לתפישה ביקורתית?

"אין ספק, כן, אפשר ללמד. הורים אולי מתנערים פעמים רבות מהעניין הזה אבל הם גם צריכים להיות מוסריים. הילדים מציבים כל הזמן דילמות מוסריות. והורים צריכים לתת להם כלים מוסריים למחשבה ביקורתית, מוסרית".

אחרי ההתעוררות – ההתפכחות הפמיניסטית – שחוותה בגיל 14, יחימוביץ' התחילה לגבש את תפישת העולם שלה בצורה שיטתית. בהתחלה היא קראה את כל הספרים הפמיניסטיים שתורגמו אז לעברית – אריקה יונג, מרילין פרנץ' ואחרות; בתחילת שנות השמונים התחיל להופיע כתב העת הפמיניסטי "נגה". "אבל די מהתחלה, בשנות העשרים לחיי", היא אומרת, "הפמיניזם הפסיק לעמוד בפני עצמו. הוא בא כחלק מתפישת עולם סוציאל-דמוקרטית; כחלק מביקורת כוללת על הקפיטליזם ועל מבנה הכוח בחברה. זה היה בזכות מרצים, באוניברסיטת בן גוריון שבנגב, שהשפיעו עלי ולימדו אותי לקרוא תיגר על התפישות השולטות. ובזכות חברים שהשפיעו עלי – ובהם חברתי הטובה ביותר בשנות הלימודים באוניברסיטה, גיל הראבן; ההיכרות איתה ועם בני משפחתה, ובמיוחד אמה שולמית הראבן, השפיעה באופן ברור על תפישת העולם החברתית שלי".

ועכשיו, כעיתונאית לשעבר, וכפוליטיקאית, עד כמה את מרגישה שיש לך השפעה על אחרים?

"אני מרגישה שיש לי השפעה מהותית. כעיתונאית – כשהגשתי את 'הכל דיבורים' בפריים טיים של הרדיו, ואת הפינה 'גילוי דעת' בפריים טיים של ערוץ 2 – הבאתי בהתמדה את הרעיונות שלי, את סדר היום שלי, למרכז הדיון הציבורי. זו השליחות שלי: להחדיר את סדר היום שלי לקונצנזוס. ליצור קונצנזוס סביב הדעות שלי. ובמידה רבה הצלחתי.  השיח הכלכלי-חברתי כבר אינו בשוליים".

יחימוביץ' גאה בחלק שלה ביצירת סדר יום כלכלי חברתי – שיח ציבורי על פערים בין עניים לעשירים, ביטחון תעסוקתי, התנהלות פרועה של שוק הון, הפרטות אלימות – והיא גם גאה בפעילות הפרלמנטרית שלה. 31 חוקים רשומים על שמה, בשותפות עם חברי כנסת אחרים ממפלגות שונות.

"הפעילות שלי בכנסת מרוכזת ברובה בוועדות  הכלכליות – הכספים והעבודה והרווחה. התרומה שלי למצבן של נשים בתחומים האלה היא הגדולה ביותר, כי כושר התפרנסות ועצמאות כלכלית הן בעיני מטרה פמיניסטית נעלה. חלק מהחוקים מנוסחים באופן אוניברסאלי, לגברים ונשים כאחד, אבל הלכה למעשה הם משפרים במיוחד את מצבן של נשים. כמו חוק הזכות לעבוד בישיבה – שמשפיע בעיקר על נשים בתפקידים של קופאיות. או חוק הטכסטיל הביטחוני, שעבר לפני כחודש. זהו חוק שמחייב את הצבא, המשטרה והשב"ס לרכוש מוצרי טקסטיל בישראל בלבד. זהו חוק שמייצר כאלף מקומות עבודה לנשים, שפוטרו מהתעשייה והוחלפו על ידי נשים סיניות שמשתכרות דולר ביום.

המחויבות שלי היא לא רק לנשים עניות, אלא גם לנשים ממעמד הביניים, שסוחבות עול כפול: ג'אגלינג בין עבודה למשפחה. זו השדרה המרכזית שאחראית על חינוך, עבודה סוציאלית ושאר תחומים מרכזיים בחיים שלנו. אני עובדת עם קבוצות של עובדים – לעתים קרובות רובם נשים – כמו עובדים סוציאלים, מורים, ומלווה אותם במאבקם. גם הארכתי, ביחד עם גדעון סער, את חופשת הלידה לנשים, לראשונה משנות החמישים. ובהקשר אחר ליוויתי את אחת המתלוננות במשפט קצב כדי לתת לה, ולשאר המתלוננות, גיבוי באווירה של דהלגיטימציה אלימה כלפיהן".

השוביניזם מתעבה קרוב לצמרת

האם ההשפעה הזאת, שנזקפת לזכותה, מקלה את דרכה של יחימוביץ' להנהגה? יחימוביץ' אומרת שסביב ההתמודדות שלה להנהגה היא מתחילה להרגיש ביתר שאת גילויים של שוביניזם. "הדוגמה הקלאסית היא נחום ברנע, שתיאר תמונה מדמיונו הקודח, שלי בבגד גוף שחור צמוד, כדי לצייר אותי כאובייקט מיני, בהקשר של הפעילות שלי במשפט קצב. אחרי שהכרזתי על מועמדותי הוא טרח ותיאר את חיים כץ מהליכוד, שאיתו חוקקתי כמה חוקים, כפטרון שלי. ברנע לא מסוגל לדמיין שותפות פרלמנטרית בין שני ח"כים בלי שהגבר יהיה הפטרון של האשה. או דוגמה נוספת: שטרסלר, שקרא לי  ב'הארץ' לאחרונה 'אשה לא טובה'. כלומר, תהיי טובה ותשתקי. נדמה לי שמה שמוציא את הגברים האלה משיווי משקלם הוא העובדה שהעמדות שלי חודרות לקונצנזוס וצוברות כוח. כוח אצל אשה בעלת דעות עצמאיות הוא לא דבר שקל להם להסתדר איתו".

בימים אלה יחימוביץ עמלה על המשימה המרכזית שלה: לפקוד כמה שיותר אנשים למפלגת העבודה, שכיום נמנים עליה לא יותר מ-28 אלף חברים, עד למפקד שיתקיים בחודש מאי, כדי שיוכלו לבחור בה בפריימריז שיתקיימו בספטמבר. אלה ימים של עבודה סביב השעון.

אני לא עומדת בפיתוי ושואלת אותך את השאלה המרגיזה על הקושי לשלב בין הקריירה למשפחה.

"את יודעת, פעם גם אני שנאתי את השאלה הזאת. הרי לא שואלים גבר על השילוב בחייו בין פוליטיקה לבין משפחה. אבל הבנתי שבעצם גברים פעמים רבות לא צריכים להישאל ואנחנו כן. בין שמבחירה ובין שמכוח המבנה המסורתי, גם אלה מבינינו שמעפילות לצמרת – וממילא הרוב המכריע של נשים עובדות מתמודדות עם כפל תפקידים – לא משוחררות מהטיפול בבית, ומשועבדות כמו גברים לעולם העבודה. אז כן, אני מוכנה להסגיר משהו אישי בהקשר הזה: אני אמא לשני ילדים. חיל בן עשרים ומתבגרת בת 15. ואני חייבת להודות בהכנעה, שכמו שאומרים שצריך לדעת עם מי להתחתן, צריך גם לדעת ממי להתגרש. אבי ילדי הוא הפרטנר הנפלא ביותר שאפשר להעלות על הדעת. לאורך החיים הוא תומך, לוקח חלק מרכזי, מוכן תמיד להיות גיבוי. אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיו".

>> מתוך הבלוג של ארנה קזין
צילום: יח"צ




מיטב הכתבות והבלוגים של סלונה: בסלולרי שלך | במייל שלך

  • Einat Geva 18/03/2011

    מסרים חשובים
    עינת גבע, מכון אדלר

בחזרה למעלה